"אירופה נדחקת לשוליים. המאה הזו שייכת לאסיה"

"המאה ה־21 היא המאה של אסיה. אין לי ספק בכך" — זו המסקנה שאליה מגיע פרופ' ז'אן־פייר למאן, מהמומחים הבולטים בעולם לכלכלה ולפיתוח של אסיה, באופן מיוחד סין והודו.

"הנרטיב של המאה ה־21 ייכתב באסיה, שם יקרו רוב ההתרחשויות החשובות בתחומים הכלכלי והמדיני. כבר היום אסיה מהווה כ־60% מהאנושות בכלל הפרמטרים. זה האזור הדינמי ביותר בכלכלה הגלובלית, והייתי אומר שגם המורכב ביותר".

למאן מדלג בין שלוש מדינות. הוא מתגורר בשוויץ, שם הוא כותב את מחקריו במסגרת מכון המחקר שהקים ב־1995 העוסק בייעוץ לקובעי מדיניות בנושאי כלכלה גלובלית ופיתוח. את שאר זמנו הוא מחלק בין הונג קונג לבין העיר נימראנה שבהודו, שם הוא מרצה לסטודנטים בנושאי כלכלה גלובלית־פוליטית.

מתי וכיצד זה יבוא לידי ביטוי?

"לפני 30 שנה היוותה אסיה כ־35% מכלכלת העולם. היום כבר מדובר בכ־50%, ואילו עד אמצע המאה אנחנו מדברים על 65%. לכן אני מאמין שזה יגיע מהר מכפי שאנשים חושבים.

"כבר היום ניתן לומר שהמבנה הכלכלי בעולם איננו חד־קוטבי ואף לא דו־קוטבי. הוא תלת־קוטבי ובעתיד יופיעו קטבים נוספים. יש לך מדינות כמו אינדונזיה, שצומחות בקצב מהיר והופכות לגורם משפיע על הכלכלה העולמית.

חשוב לציין שההתרחשויות שאני מדבר עליהן, לא כולן חיוביות. רוב מדינות אסיה מסוכסכות עם שכנותיהן. ההצטברות של הכוח והכסף מביאה בהכרח גם למתיחות".

ההתפתחות הזו תגיע בהכרח על חשבון אירופה וארה"ב?

"במאה שעברה אירופה היתה המקום שבו הכל קורה, מבחינה כלכלית, תרבותית וצבאית. היום היא על המסלול המהיר לשולי המיקוד העולמי. לא מדובר בקריסה אלא בתהליך הדרגתי. האוכלוסייה הולכת ומזדקנת, החדשנות והיזמות כמעט לא קיימות והנתונים הכלכליים מדאיגים.

מובן שאי אפשר להכליל. גרמניה עדיין תהיה מוקד לחדשנות ועוצמה כלכלית שתתחרה עם ארה"ב והמזרח, אך גם היא מושפעת מהדעיכה הדמוגרפית והעייפות הכללית.

"ארה"ב תמשיך להוות כוח כלכלי חשוב, בעיקר בזכות כוחה הצבאי שמעניק לה גם יתרונות בתחום הכלכלי. מלבד זאת, ארה"ב היא הכתובת המרכזית של תופעת בריחת המוחות בעולם".

נראה שלסינים יש דווקא סיבות לדאגה בהינתן הסימנים הברורים להאטה. מה גורם לזה?

"לא הייתי אומר שיש להם סיבה לדאגה. קצב הצמיחה משתנה משום שסין השתנתה. בלתי אפשרי לשמר צמיחה של יותר מ־10% במשך זמן. הכלכלה הסינית לא מאטה — היא מתבגרת. כשסין החלה את הצמיחה המהירה, תושביה היו בעלי משכורות נמוכות מאוד. היום המשכורות עלו עד לרמה בינונית. ב־30 השנים האחרונות היא הגדילה את שיעור המועסקים שלה באופן ניכר, והכניסה סכומי כסף עצומים בהשקעות זרות ורווחים מייצור.

"כעת האוכלוסייה מתבגרת, המשכורות עולות והכול נהיה יקר יותר. סין מתחילה להתמודד עם בעיות של מדינה מפותחת, לכן היא מייצרת פחות ומייצאת פחות. "נוסף על כך יש כמה גורמים שמאטים את צמיחתה, ובראשם המערכת הפיננסית שלה שזקוקה נואשות לרפורמה, בעיות הדיור והתשתיות המיושנות. גורם נוסף הוא איכות הסביבה. הסינים מבינים שלא יוכלו עוד להתעלם מהנושא ומנסים לעבור לתעשיות ירוקות יותר. זה לוקח זמן ועולה כסף".

ומה סין יכולה לעשות כדי להתמודד עם ההאטה?

"את מה שהיא צריכה לעשות היא לרוב אכן עושה. הצריכה הפרטית עולה בהתמדה, כך גם ההוצאה הממשלתית על נושאים ציבוריים, וענף השירותים הופך לגדול יותר ומשמעותי יותר. לכן הירידה בצמיחה גם לא מתורגמת לירידה בתעסוקה.

"סין היא הכלכלה הגדולה בעולם על פי חלק מהדירוגים, אבל אם אתה בודק את זה במונחים של תמ"ג לנפש, היא אי שם במקום ה־35. הפער הזה צריך להצטמצם".

"במגזר התעשייה, הסינים מתמקדים עתה בלעשות יותר עם פחות. הם מייצאים מוצרים טובים יותר, ולכן יקרים יותר. כמו כן, יש מגמה ברורה של יצוא הון במקום יצוא סחורות. הסינים משקיעים טריליוני דולרים בפרויקטים שונים בעולם.

"הנשיא שי מנהל קמפיין מוצלח נגד השחיתות, שמצליח לנקות את האורוות בקרב חלקים מהאליטה המפלגתית.

"סין גם בונה מערכת משפטית כמעט מכלום. היא מבינה שאם היא רוצה למשוך השקעות, היא חייבת לעסוק בנושאים כמו זכויות קניין, זכויות יוצרים ופתרון סכסוכים".

כשנבחר ר"מ הודו נרנדרה מודי, הציפיות ממנו היו גדולות מאוד. ואולם, כשנה לאחר מכן מרבית ההבטחות לא קוימו. היית אומר שהמדיניות הכלכלית שלו כשלה?

"מוקדם מדי לומר זאת. הרבה אנשים הצביעו למודי הודות לכריזמה שלו ומשום שהציג אלטרנטיבה לשחיתות ולחוסר המנהיגות של ההנהגה הקודמת. גם צריך לזכור שמדדי הצמיחה של הודו חיוביים מאוד. מרבית ההודים סבורים שהוא עדיין לא מיצה את המנדט שניתן לו.

"ובכל זאת, הוא כבר שנה בתפקיד והנתונים של הכלכלה לא מעודדים. הסינים מחקו לחלוטין את האנאלפביתיות, רמת ההשכלה עלתה וכך גם תוחלת החיים. בהודו, לעומת זאת, האנאלפביתיות חוגגת, ההשכלה בכפרים גרועה ותוחלת החיים נמוכה בעשר שנים מזו של הסינים.

"הודו מבולגנת וכאוטית. התשתיות האזרחיות ישנות והרוסות. כ־40% מהילדים עד גיל 5 סובלים מתת־תזונה. לזה צריך להוסיף את חוסר השוויון בחברה ההודית. פאוואן וארמה, דיפלומט ומוביל דעה בהודו, כתב בספרו 'להיות הודי' שהאליטה חסרת רגישות ועיוורת לסבלם של אחרים. יש שכונות פאר עם גדרות ושומרים חמושים, כשבחוץ לאנשים אין פיסת לחם לאכול.

"זו תוצאה של 60 שנה של הזנחה, ניהול לקוי ומנגנון ממשלתי מסואב ובירוקרטי שהורג יוזמות פרטיות והשקעות. כלכלה מודרנית לא בונים על רעב ובורות".

פרופ' ז'אן־פייר למאן. הסינים לא צריכים לדאוג

אבל למודי היו תוכניות שאפתניות, למשל בניית מיליוני יחידות דיור לתושבי שכונות העוני. מה קרה לזה?

"נכון להיום, כל זה קיים בעיקר ברמת הדיבורים והתוכניות. התקציב של מודי הוא שמרני למדי. הוא לא השקיע את הכספים שצריך להשקיע בתשתיות ובצרכים אזרחיים. יש רמה לא מועטה של ייאוש בהודו.

"מנגד, תומכיו טוענים שיש לתת לו עוד זמן. אומרים שצריך לפחות עשור עד שמזיזים דברים בהודו. ייתכן שהם צודקים".

ובכל זאת, הודו צומחת בקצב מרשים, וכאמור גם סין. האם יגיע היום שבו אסיה לא תהיה גדולה מספיק עבור שני הענקים הללו?

"היחסים בין סין והודו הם אולי היחסים הבילטרליים החשובים בעולם, אך הם רצופים בבעיות ואתגרים. הן חולקות גבול משותף ארוך מאוד, אך הן לא מבינות זו את זו וחושדות זו בזו.

"שתי המדינות מתחרות ביניהן על משאבים וטריטוריה, ולא רחוק היום שזה יביא להתנגשות. תיקח כדוגמה את המים. סין צורכת כמויות עצומות של מים באזור הרי טיבט שסמוך להודו. היא בונה סכרים ומטה נהרות. ההודים עוקבים בדאגה אחרי זה".

יש מי שטוען שישראל צריכה לחבור לסין ולהודו כדי שבהדרגה הן יחליפו את מדינות המערב כשותפות הסחר הגדולות. זה אפשרי?

"בזמן הנראה לעין זו לא אפשרות סבירה. ישראל מתאימה את עצמה למפה הכלכלית המשתנה של העולם, ולכן שיתוף הפעולה שלה עם סין והודו הולך וגובר, אך מדובר בתהליך ארוך ואטי.

"סין עדיין לא נמצאת שם. אין לה אסטרטגיה כוללת בנוגע למזרח התיכון וישראל בפרט. היא לא יודעת איך להתנהג כמעצמה גלובלית כי היא חלשה מאוד בלהבין איך עובדת 'עוצמה רכה', ולכן קשה לראות אותה פורסת חסותה על מדינות קטנות יותר.

"מה שבטוח הוא שלסינים ולהודים יש אינטרסים כלכליים הולכים וגוברים במזרח התיכון. סין היא היום יבואנית הנפט הגדולה ביותר בעולם והודו היא השנייה. לפני עשור איל הנפט הסעודי היה קם בבוקר וחושב על הדוד סם. היום הוא נושא את עיניו לסין והודו".