"באירופה כבר מבינים שאיחוד מוניטרי לא יכול לעבוד בלי איחוד פוליטי"

המסקנה שלו היתה חד־משמעית: "מאוד לא סביר שאחת או יותר מחברות גוש היורו יעזבו אותו בעשר השנים הקרובות".

ימים ספורים לפני משאל העם שבו יידרשו היוונים לחוות את דעתם על הסכם החילוץ שמוצע למדינה - משאל שעשוי לסלול את דרכה של יוון היישר בחזרה אל הדרכמה, שכן אמירת “לא” לנושי המדינה ולתנאיהם, הכוללים רפורמות צנע כבד, תחל תהליך של הוצאת יוון מגוש היורו - ברור שהניתוח של אייכנגרין היה מוטעה. גם הוא בעצמו מודה בזה בפה מלא.

השבוע פרסם אייכנגרין, שמלמד באוניברסיטת ברקלי היוקרתית בקליפורניה, מאמר שבו הוא שואל "איפה טעיתי", ומגיע למסקנה חותכת לא פחות: "לעולם אל תמעיט ביכולתם של פוליטיקאים לעשות את הדבר הלא נכון".

פרופ' בארי אייכנגרין צילום: נמרוד גליקמן

האשמה מוטלת על כתפי הנושים של יוון

ליתר דיוק, אייכנגרין, שאף ערך השבוע פגישות בבנק המרכזי באירופה, מטיל את עיקר האשמה על מקבלי ההחלטות בקבוצה אחת ספציפית: הנושים של יוון, שדחקו אותה אל הקצה. זה גם הניתוח שהוא פורס עכשיו בראיון מיוחד ל"כלכליסט".

"יש הרבה נושים שונים עם סדרי עדיפויות שונים והשקפות שונות, ולמען האמת הריבוי הזה בעצמו היה חלק מהבעיה", הוא מסביר.

"מהרגע הראשון, למשל, הממשלות של צרפת וגרמניה היו מוטרדות יותר מההשלכות של הסדר חוב ביוון על הבנקים המקומיים שלהן, מאשר מהמצוקה של הכלכלה היוונית או מדברים כמו אחדות גוש היורו והאופן שבו האזרחים רואים את הפרויקט האירופי", הוא אומר.

בשונה ממדינות אירופה אייכנגרין אומר כי "קרן המטבע הבינלאומית אימצה זווית הסתכלות רחבה יותר, וזה באמת גם התפקיד שלה - להתעלות מעל לשיקולים לאומיים צרים”.

עם זאת, לדברי אייכנגרין “כרגע קרן המטבע מאוד לא רוצה להגיע להסדר חוב על ההלוואות שנתנה ליוון, אף שההלוואות האלה לא השיגו את המטרה שלהן. הסיבה היא שחברות קרן המטבע מקרב מדינות השווקים המתעוררים לא רוצות שהמאזן של הקרן ייפגע, וזה מקשה על הקרן לשמור על זווית ההסתכלות הרחבה. ואילו ביוון, גם הכלכלה וגם ציבור הבוחרים נתונים תחת לחץ אדיר. זה הגביל את יכולת הממשלה לשאת ולתת, והוביל לשורת מקרים של התנהגות לא צפויה".

הצנע הכפוי הוביל את יוון לשפל גדול

אייכנגרין מספר כי "התוצאה של כל זה היתה שורת צעדי מדיניות שסותרים זה את זה ושהובילו את יוון לשפל גדול. היה כאן כישלון להודות שכדי לתת לה אפשרות לפתוח דף חדש, יש צורך בהסדר על החובות שאינה יכולה לעמוד בהם. מנגד, כשהממשלה היוונית ניצבה מול העובדות העצובות האלה, היא לא הצליחה להתחייב באופן אמין לרפורמות מבניות. כך שתהליך קבלת ההחלטות היה כישלון מכל הכיוונים".

הניתוח הזה מוביל את אייכנגרין לדעה ברורה על האופן שבו צריך לפתור את המשבר: "הנושים צריכים להסכים לפחות צעדי צנע ביוון ולהתחייב להסדר חוב. ואילו יוון, מצדה, צריכה להפגין מחויבות אמיתית לרפורמות מבניות עמוקות".

ומה יקרה בפועל? על זה הוא לא מוכן להתחייב. "נדע יותר אחרי משאל העם ביום ראשון".

גלי ההדף של המשבר ביוון יגיעו רחוק

כך או כך, אייכנגרין מדגיש כי למשבר ביוון יש השלכות רחבות יותר מאלו שישפיעו על יוון עצמה: "פרויקט האיחוד המוניטרי נפגע באופן חמור, וגם הרעיון שאימוץ מטבע היורו הוא התחייבות בלתי הפיכה הוכתם. בפעם הבאה שמדינה תיכנס לצרות, מסיבה כלשהי, השווקים יתחילו להמר שזו יוון הבאה”.

ולמרות זאת, “עדיין אין באירופה תובנה על איך לנהל בעיות כאלה באופן טוב יותר בעתיד. יש הבנה שאיחוד מוניטרי בלי איחוד פוליטי לא יכול לעבוד, אבל המשבר חשף את העובדה שאין כיום ביבשת כל תיאבון לאיחוד פוליטי משמעותי".

בתור מי שמתמחה בהיסטוריה כלכלית, האם אתה מזהה כאן מקבילות מהעבר?

"לפרויקט איחוד המטבע האירופי היו אולי מקבילות עמומות בעבר, כמו למשל האיחוד המוניטרי בדרום אמריקה, האיחוד המוניטרי בסקנדינביה במאה ה־19, או סטנדרט הזהב בתחילת המאה ה־20”. אייכנגרין מדגיש כי למרות הדמיון המסוים וההקבלה, "כל המקרים האלה גם היו שונים מהמקרה של יוון במגוון אופנים. כך שהיורו הוא באמת מבנה פוליטי וכלכלי חסר תקדים, ואירופה מגלה עכשיו מה קורה כשאתה מחליט לזנק אל תוך האפלה".