גרמניה חלשה תסכן את אירופה

כאשר קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל אירחה את פסגת ה־G20 בהמבורג ביולי שעבר, לא היה באותה עת בחדר מנהיג מערבי עם ניסיון נרחב משלה.

מרקל נכנסה לתפקיד ב־2005, שנה אחרי שנשיא צרפת עמנואל מקרון סיים את לימודיו באוניברסיטה וכאשר דונלד טראמפ היה עדיין מנחה תוכנית ריאליטי ויזם נדל"ן. המנהיג היחיד מקרב ה־G20 שמכהן פרק זמן ארוך יותר ממרקל הוא נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, אף כי אין מקום להשוואה מבחינת הרקורד של שני המנהיגים. תחת הנשיא פוטין, רוסיה איבדה בני ברית, נשאבה למלחמות וחטפה סנקציות כלכליות. מאידך, בעידן מרקל, גרמניה נהנתה משגשוג כלכלי ופוליטי. במגוון של נושאים מהותיים - רוסיה, פליטים, היורו - גרמניה הפכה למגדלור עבור אירופה בכל הנוגע להשפעת ההחלטות שהתקבלו בברלין על התפתחותם של אירועים.

מרקל. מתקשה להרכיב ממשלה צילום: רויטרס

כך שהמשבר הפוליטי הפוקד עתה את גרמניה נושא השלכות גלובליות. אם, כפי שמסתמן, עידן מרקל מתקרב לסיומו, אירופה תיקלע למצב חדש ומסוכן. נאמני האיחוד האירופי בבריסל ובפריז ישאפו כי מנהיג חדש בגרמניה יכניס מידה של דינמיות לפרויקט האירופי במקום גישתה הזהירה של מרקל ליורו. אבל, הלכה למעשה, התרחיש ההפוך הוא הצפוי יותר.

הלך הרוח בפוליטיקה הגרמנית מרמז כי קנצלר חדש צפוי הרבה פחות ממרקל ליטול סיכונים נועזים למען אירופה. הספוילרים במו"מ הקואליציוני הנוכחי הם המפלגה הדמוקרטית החופשית, שמתנגדת נחרצות לרעיונות חדשניים לגבי איחוד פיסקאלי הדוק יותר באירופה. מסיבה זו, קריסת המו"מ הקואליציוני היא חדשות רעות עבור מקרון. בנאום שנשא באחרונה בסורבון על אירופה, הנשיא הצרפתי שטח סדרה של רעיונות שאפתניים עבור האיחוד האירופי, כולל יצירת משרד אוצר אירופי, מסים כלל אירופיים וצבא משותף. אבל, כדי שהרעיונות הללו יוכלו להתממש, צרפת זקוקה לתגובה חיובית מגרמניה. כישלון בהקמת ממשלה גרמנית חדשה פירושו דחיית התגובה עד למועד בלתי ידוע, כאשר ככל הנראה היא תהיה שלילית. מקרב השמרנים, ישנם אלה המקווים כי העידן שלאחר מרקל ייטיב עם האחדות האירופית בסוגיות רגישות כמו הפליטים. הקנצלרית ספגה ביקורת רבה בהונגריה ובפולין על החלטתה החד־צדדית לקלוט יותר ממיליון פליטים מהמזה"ת, כאשר לאחר מכן חיפשה שותפות לנטל.

אבל גם אם הממשלה הגרמנית הבאה תהיה קרובה יותר למיינסטרים האירופי בנושאי הגירה, אין לצפות כי הדבר יוביל להידוק האחדות האירופית בסוגיה.

תגובתה של מרקל למשבר הפליטים סייעה להפוך אותה לסמל עולמי. במהלך הבחירות לנשיאות ארה"ב, טראמפ הגדיר את המדיניות שלה כ"לא שפויה", וחזר והזהיר מפני התפרצות של טרור באירופה. בראייה רחבה יותר, אחרי הברקזיט, בחירת טראמפ ועליית ממשלות קיצוניות בפולין והונגריה, מרקל נתפסה כשומרת הסף החזקה ביותר של הסדר הליברלי הבינלאומי שנקלע לפתע למכבש לחצים חסר תקדים.

לא קיים כעת מחליף למרקל שיאמץ את סדר היום הפופוליסטי של טראמפ או את היורו־סקפטיות של תומכי הברקזיט. עם זאת, ברור כי עיקר הקושי שלה עתה נובע מהעלייה של הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני בגרמניה. אם הקנצלרית תאבד את כסאה, וגם אם תמשיך בתפקידה מנקודת חולשה, תהיה זו פגיעה קשה ברעיונות הליברליים שהיא קידמה. העובדה כי מרקל תסיים את השנה כשהיא נלחמת על עתידה הפוליטי, תפגע באופטימיות שנבנתה בשנה החולפת בקרב הכלכלות המובילות באירופה.

 האיחוד האירופי התחיל את 2017 במצב של הלם וחשש בעקבות המכה הכפולה של טראמפ וברקזיט. אבל נצחונו של מקרון, התאוששות מתונה של הכלכלה והקרטוע של תהליך הברקזיט השיבו את הביטחון בפרויקט האירופי. בה בעת, על רקע הסימנים החיוביים הללו, צצו תמרורי אזהרה. אלה כוללים בדלנות בספרד, פופוליזם במרכז אירופה והמשך החשש ליציבות הבנקים באיטליה. גרמניה של מרקל היתה סלע של יציבות פוליטית וכלכלית שעליו קיווה האיחוד האירופי להישען. גרמניה בעמדת חולשה תגרור מטה את הפרויקט האירופי כולו.