בריטניה החדשה עלולה להימחץ בין ארה"ב לסין

בריטניה התעוררה היום לעידן חדש. במשך 47 שנים הוגדרו יחסיה עם העולם דרך חברותה באיחוד האירופי. חלק מציבור הבוחרים יראה בעזיבה הזדמנות עבור בריטניה להשתחרר מתלותה באיחוד ולצאת לעצמאות, בעוד אחרים יתאבלו על הפרידה. כך או כך, הדיון לגבי עתידה באיחוד, הסתיים.

מימין למעלה: דגל בריטניה מוסר מבניין הפרלמנט האירופי בבריסל, תומכי הברקזיט חוגגים וספירה לאחור מוקרנת על דאונינג 10 צילומים: אי.פי, אי.אף.פי, פי.אי

האתגרים כעת הם כפולים. האחד הוא איחוי הסדק שיצר הליך הברקזיט וביסוס המעמדות הסוציו־אקונומיים שתדלקו את הצבעת העזיבה. השני הוא בניית מסגרת חדשה של קשרים עם האיחוד האירופי ושאר העולם. כזו שתבטיח את האחדות, השגשוג והביטחון של בריטניה. הצלחת ממשלת ג'ונסון ופרויקט הברקזיט כולו תימדד ותישפט על פי הצלחת משימות אלו.

השמרנים הבינו שמשאל העם ב־2016 לא היה רק ביטוי של אי הסכמה עם גוש היורו, אלא גם הצבעת מחאה עבור קהילות ש"נותרו מאחור", כאלה שבמשך שנים הרגישו מוזנחות. ג'ונסון זכה בבחירות בזכות הבטחתו להשלים את הברקזיט ולהביא את השגשוג לעוד אזורים פרט ללונדון. הממשלה אותתה לכיוון השקעות בתשתיות וגישה כלכלית שבה המדינה מתערבת יותר. כעת, היא חייבת לספק אסטרטגיה סדורה שתהפוך את החזון למציאות.

הפרדוקס הוא שעזיבת האיחוד תסבך את המשימה. הממשלה רוצה לבנות מחדש לכידות חברתית בשעה שהיא מתמודדת עם הטלטלה הגדולה ביותר שהכלכלה הבריטית ידעה זה חצי מאה. החזון של להיות פיראט, שסוחר בחופשיות בחסות רגולציה בריטית מועטה, ואשר קיבל הגנה מהוגי הברקזיט, חייב לעלות בקנה אחד עם עמדת הממשלה.

לא משנה באיזו גרסה של הברקזיט המדינה תדבוק, הכלכלה הבריטית תהיה קטנה יותר לעומת תרחיש שבו היתה בוחרת להישאר באיחוד. באמצעות דחיית שוק משותף או חברות באיחוד המכסים והעדפה ברורה להסדרי סחר חופשיים, ג'ונסון בחר בגרסת העזיבה המכאיבה יותר מבחינה כלכלית. עם זאת, יותר משלוש שנים לאחר משאל העם, הממשלה עדיין לא הגדירה מה בדיוק משמעות הברקזיט שבו היא בחרה.

אין ספק שהיא צריכה לעשות זאת, ומהר. עליה לקבוע יעדים ל־2050 או 2030 ולנצלם כדי לעגן את המו"מ על היחסים העתידיים עם האיחוד האירופי. החלטות שיתקבלו בששת החודשים הבאים יעצבו את התחזית הכלכלית של המדינה למשך עשורים.

אין הרבה טעם בניסיונות לקדם אזורי ספר תוך פגיעה בתעשיות החיוניות לכלכלותיהם. אין גם היגיון ברדיפה אחר הסכם סחר עם האיחוד האירופי שיכלול רק את הדברים הנחוצים והבסיסיים, בתקווה לקצור תועלת מהסכם מפואר עם ארה"ב, שעלול להתגלות כתעתוע. ג'ונסון חייב להתעמת עם הבחירות המוזרות שכרוכות בברקזיט, ולגייס את כישורי הרטוריקה שלו כדי למכור אותן למפלגתו החדשה — הציבור.

כל הערכה לגבי האינטרסים הבריטיים צריכה להביא לכך כי בריטניה תמשיך לשבת קרוב ככל האפשר לאירופה. על המדינות החברות באיחוד להבין את הרווח הקיים עבורן בשימור השותפות עם בריתטניה, ועליהן להבטיח שהגישה הזו תבוא לידי ביטוי במנדט שיציגו בבריסל.

בריטניה חייבת גם לבסס את המשמעות המעשית של "בריטניה גלובלית". גם אם יצאה מהאיחוד, אין סיבה שלא תשמור על יחסים קרובים עם פריז וברלין. יחד עם מעצמות נוספות כמו קנדה, היא יכולה לעמוד בראש קואליציה עולמית חזקה שתגן על אינטרסים משותפים כמו דמוקרטיה ליברלית ומסחר רב־צדדי. התאגדות כזו יכולה להבטיח שבריטניה לא תימחץ בין ארה"ב לסין.

הברקזיט טלטל את בסיס הדמוקרטיה הבריטי ויצר חוסר שביעות רצון בחלקים נרחבים של המדינה. עזיבת האיחוד הושלמה. כעת מתחילה העבודה הקשה באמת.