מעט מדי ומאוחר מדי: המשותף לטיפול במשבר הקורונה ומשבר האקלים

במשך תקופה מומחים ומדענים התריעו ודרשו ממדינות למהר ולפעול על מנת לצמצם את השלכות המשבר הקשות ביותר. אבל המנהיגים התמהמהו, דחו החלטות חשובות ונקטו רק צעדים מינוריים. כשהמשבר התפרץ במלוא עצמתו והופעלו סוף סוף אמצעים רציניים היה כבר מאוחר מדי על מנת למנוע את הנזקים החמורים ביותר. האם אנחנו מדברים כאן על משבר הקורונה או משבר האקלים? למעשה, מדובר על שניהם.

לדברי מומחים, בשני המקרים התעלמו מדינות מאזהרות מדענים והתגייסו לפעולה רק כשכבר אי אפשר היה להתעלם מהמשבר, ובמועד שבו אי אפשר היה להימנע מההשלכות המסוכנות ביותר. ההבדל המרכזי: משבר הקורונה כבר בשיאו, אבל אם נקשיב למדענים ניתן עדיין למנוע את הנזקים הקיצוניים ביותר שיביא אתו משבר האקלים. "שני המשברים דורשים התערבות מוקדמת ואגרסיבית כדי לצמצם אבדן", אמרה לניו יורק טיימס פרופ' קים קוב, מדענית אקלים מ- Georgia Institute of Technology. "רק בראייה לאחור נבין באמת על מה הימרנו ומה הפסדנו כשלא פעלנו מוקדם מספיק".

בשבוע שעבר הגדיר ארגון הבריאות העולמי (WHO) את התגובה העולמית לקורונה כך: "רמות מדאיגות של חוסר פעולה". בעבור מדעני אקלים כמו קוב, מדובר היה באזהרה מוכרת. במשך שנים היא ועמיתיה מתריעים על הצורך לפעול במהירות ולהפחית בצורה דראסטית את פליטות גזי החממה, אך נתקלים בתגובה דומה לתגובה העולמית לקורונה - "רמות מדאיגות של חוסר פעילות". תגובה שממשיכה גם בשעה שמחילות להתברר השלכות משבר האקלים, בדמות שריפות ענק באוסטרליה ובאמזונס או גלי חום חריפים באירופה ואפילו בחוג הארקטי.

סין צילום: איי אף פי

בארה"ב, אותה התעלמות מאזהרות מדענים שהביאה לפרישת המדינה מהסכם פריז, ניכרה גם ביחס של הממשל למשבר הנוכחי. טראמפ, למשל, קרא לפיתוח מהיר של חיסון לנגיף הקורונה חרף העובדה שקיצץ חדות בתקציב הפדרלי למחקר מדעי ובתקציב של גופים כמו ה-CDC, פקפק באופן קבוע בצורך במחקר מדעי בסיסי והתעלם מאזהרות מדענים לגבי מוכנות ארה"ב למגיפה.

"אתה לא יכול לעלוב במדע כשאתה לא אוהב אותו, ואז לפתע לדרוש משהו שהמדע לא יכול לספק לפי דרישה", נכתב במאמר מערכת חריף במיוחד שהתפרסם בכתב העת המדעי Science. "האומה פגעה והתעלמה מהמדע במשך כמעט 4 שנים. עתה, הנשיא צריך פתאום מדע". גישה זו אופיינית, כמעט

שריפה באוסטרליה צילום: גטי אימג'ס

יש גם אלמנט פסיכולוגי שמשותף לשני המשברים. "אנחנו גרועים בלחשוב על העתיד", אמרה לניו יורק טיימס פרופ' אלקה וובר מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת פרינסטון. "זה הופך את משבר האקלים, שעוסק בהסתברויות עתידיות, למשהו שקשה לנו לעבד כמשהו שצריך לפחד ממנו. אנחנו מחווטים אבולוציונית לטפל בכאן ובעכשיו. אנחנו גרועים בהחלטות שדורשות תכנון לעתיד".

אותו הדבר נכון למשבר הקורונה, אף שטווח הזמנים שלו מהודק בהרבה. לדברי ד"ר גרנוט ווגנר, כלכלן אקלים מ-NYU, שני המשברים מחייבים מנהיגים לנקוט במדיניות שתגן על האנושות מפני סיכון עתידי. "בנוגע לנגיף הקורונה, מדובר באמצעים שיהיו יקרים עכשיו, אך יספקו הטבות אדירות בעתיד הלא רחוק. "מדובר בעלויות היום ובהטבות שיגיעו בתוך ימים ושבועות. אבל למרות שלוח הזמנים קצר בהרבה (בהשוואה למשבר האקלים, ע"כ), אנחנו עדיין לא מצליחים להחליט מה לעשות".

ואם בקורונה ההחלטות מתמהמהות, למרות מידיות המשבר, בכל הנוגע למשבר האקלים מדובר על חוסר מעש של ממש. "אזהרות מדענים לא הביאו לשינוי מדיניות", מציין הניו יורק טיימס. "אנחנו לא מתבקשים לעשות את המקבילה האקלימית של השתעלות למרפקים. אנחנו לא נקראים שלא לטוס. במקום זאת, מכירות רכבים זוללי דלק ממריאות, והאמזונס בוער כדי שניתן יהיה לגדל יותר סויה ובקר".

יש עדיין מה לעשות, בפרט בכל הנוגע למשבר האקלים. יש דרכים למנוע את ההשלכות החמורות ביותר של המשבר, יש פעולות שאפשר לבצע. אם מנהיגי העולם ילמדו משהו ממשבר הקורונה, הם צריכים ללמוד את זה: פעולה מהירה ועמוקה עכשיו תחסוך אסון נוראי בהמשך הדרך.