600 מיליון סינים שקופים חיים על 144 דולר בחודש

השלב הבא באבולוציה של היחסים הכלכליים של סין עם העולם עומד במרכז תשומת הלב הגלובלית. זאת, ברקע מלחמת הסחר עם ארה"ב, החרם על אפליקציית טיקטוק ומהלכי יפן ואוסטרליה להתרחקות מפעילות סחר עם המעצמה האסייתית. בינתיים, למאות מיליוני סינים יש דאגות משלהם, ובראשם מלחמת קיום שנובעת מהכנסה מזערית של פחות מ־150 דולר בחודש.

1. הצמיחה המהירה בהיסטוריה

בדומה למקביליהם במערב, גם המנהיגים הסינים מעדיפים להבליט הישגים ולהצניע את הפרטים המלבבים פחות. לממשל בבייג'ינג חשוב מאוד להקרין עוצמה ועושר, העומדים בבסיס החוזה הלא כתוב בינו לבין האזרחים: חופש תעסוקתי ושגשוג כלכלי בתמורה לוויתור על זכויות פוליטיות.

באופן מפתיע, מי שהציף את הדיון בנוגע למצבם הכלכלי העגום של רבים מאזרחי סין הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה לי קה צ'יאנג, יד ימינו של הנשיא ומי שאחראי על הכלכלה הסינית. "שכרם של 600 מיליון סינים לא מגיע ל־1,000 יואן בחודש (144 דולר)", טען לי בחודש מאי, באמירה שטלטלה את הרשתות החברתיות. חיפוש של המשפט בביידו, מנוע החיפוש הפופולרי בסין, מניב כ־100 מיליון תוצאות.

אתר גרוטאות בפאתי בייג'ינג צילום: רויטרס

מההיבט הכלכלי, השלטון הסיני הוא הצלחה מסחררת. תחתיו התרחשה הצמיחה הגדולה והמהירה בהסטוריה. סין הפכה כהרף עין ממדינה אגררית נחשלת למעצמה עולמית שמאיימת על הבכורה האמריקאית.

למעשה, הממשל בסין הוא התורם הגדול ביותר לצמצום העוני בעולם, אחת המטרות המרכזיות שהציב האו"ם בפני האנושות. כך, מספר העניים במדינה צנח מ־770 מיליון ב־1978 ל־5.5 מיליון בשנה שעברה, הישג שזכה לשבחים גם ממייסד מיקרוסופט ביל גייטס והמתמודד לשעבר לנשיאות ארה"ב, ברני סנדרס.

הממשל שם לו למטרה למגר את העוני עד יולי 2021, חגיגות ה־100 למפלגה הקומוניסטית, משימה שזכתה לתמיכת העם הסיני כמו גם הקהילה הבינלאומית. "הפוליטיקאים במערב מקבלים החלטות שמטרתן העיקרית היא להעלות את הסיכויים להיבחר. בסין, לעומת זאת, הממשל שואף להשיג מטרות גדולות", כך לפי חו אנגאנג, מאוניברסיטת צ'ינחואה בבייג'ינג.

ואכן, היכולת להאכיל 1.4 מיליארד פיות היא הישג אדיר בפני עצמו, אבל הבעיה היא שבני אדם נוטים להשוות את עצמם לסביבה ולא מסתפקים בקערת אורז.

2. המשרתים הנעלמים מהעין

סין היא מדינת ענק, רבת סתירות ומתחים פנימיים. האמירה של קה צ'יאנג מעמידה על המוקד את אחד מהמתחים החריפים ביותר בסין - הפערים הבלתי נתפסים בין עשירים לעניים.

לכאורה, הנתון הזה היכה בתדהמה את יושבי הערים הגדולות, שלא האמינו שרבים מאחיהם צריכים להסתפק בכל כך מעט. רוב העניים הרי חיים הרחק מהעין, בערים ובכפרים הנידחים, ומנהלים אורח חיים שונה מאוד מהמעמדות הגבוהים החיים בערים המפותחות במזרח המדינה.

אבל, מדובר על עצימת עיניים מכוונת. פערי השכר האדירים קונים כוח עבודה זול, וחלק מאותם מאות מיליונים מגיעים לערים כדי לשרת את העשירים. הם משמשים במגוון תפקידים, מנהגי מוניות ומטפלות, דרך מנקים ומאבטחים וכלה בשליחים שמביאים עד פתח הבית את החבילות ומשלוחי המזון שהזמינו באופן מקוון דיירי המגדלים העירוניים.

מחירי הדיור הם דרך נוספת להמחשת הפערים. המחיר הממוצע למ"ר בעיר שנג'ן הוא 60 אלף יואן (8,600 דולר). חישוב פשוט שפורסם ברשת האינטרנט הסינית מלמד כי כדי לקנות מ"ר אחד, אותם 600 מיליון סינים יזדקקו ל־60 חודשי עבודה, וכדי לקנות דירה בשטח 80 מ"ר, הם יצטרכו לעבוד 400 שנה. כמובן שההשוואה היא קצת מגמתית, כי שנג'ן היא אחת משלוש הערים היקרות במדינה.

בניגוד חד ל־600 מיליון שבתחתית, במובנים רבים סין היא אחת המדינות העשירות בעולם, אם לשקלל את הנכסים הגלובליים של הממשל, יתרות המט"ח ועושרם של רבים מאזרחיה.

בסין (לא כולל הונג קונג) יש 373 מיליארדרים, שניה רק לארה"ב. מאז 2015 זינק מספרם ב־206%, ולא פחות חשוב מכך, 57% מהמיליארדריות בעולם שהרוויחו את הונן בעצמן הן סיניות, סימן לתפקיד החשוב של הנשים בכלכלה ובחברה הסינית.

לא רק המיליארדרים חיים טוב בסין, אלא גם שכבה גדולה של אנשים שהתעשרו במקביל לצמיחתה הכלכלית. ל־100 מיליון סינים יש שווי נקי של מעל 109,400 דולר, המשייך אותם לעשירון העליון העולמי, לעומת 99 מיליון אמריקאים עם שווי זה. בשנים האחרונות, הסינים הללו הם שמטיילים ברחבי הגלובוס, שולחים את בניהם למיטב האוניברסיטאות ובאופן כללי נהנים מהחיים הטובים.

הזרים שמבקרים בסין מגיעים לרוב לאחת מערי הענק המודרניות, שם הם מסתנוורים מגורדי השחקים ומערכת התחבורה הציבורית הטובה בעולם. שיטוט בשכונה שגרתית בעיר כזו חושף רחובות מטופחים, בנייני פאר והרבה מותגי רכב יוקרתיים. כך למשל, השוק הסיני אחראי על כ־25% מהכנסות יצרנית כלי הרכב החשמליים טסלה, וברבעון השני ענקית הטכנולוגיה אפל מכרה בסין 7.4 מיליון אייפונים, זינוק של 32% לעומת הרבעון המקביל אשתקד. עם כל הכבוד ליחסים הדפלומטיים המדרדרים עם ארה"ב, צריך לעשות עסקים.

3. יחסים של דוד מול גולית

הדיון לגבי עושרה של סין חוזר וצף בהקשרים שונים. סין מגדירה את עצמה כמדינה מתפתחת, מה שמקנה לה הטבות בארגונים בינלאומיים. עם זאת, לטענת ארה"ב, ההגדרה הזו כבר מזמן אינה בתוקף, בעוד סין מסבסדת פרויקטים יקרים וקונה נכסים ברחבי העולם.

לאורך רוב ההיסטוריה, הכלכלה הסינית היתה הגדולה והעשירה בעולם. ארה"ב עקפה אותה לראשונה רק בשלהי המאה ה־19, ולפי התחזיות, עד סוף העשור תשוב סין לפסגה. בהינתן כי בסין יש פי 4.7 יותר עובדים מאשר בארה"ב, מספיק שהאזרח הסיני יהיה יצרני בשיעור של כ־25% ממקבילו האמריקאי, על מנת שסין תהפוך לכלכלה הגדולה בעולם.

כיום התמ"ג לנפש בסין עומד על כ־10,000 דולר. על פי הנתון הזה, סין היא אכן מדינה מתפתחת ויחסית ענייה, אך לא ניתן להעריך עוצמה כלכלית רק על פי תמ"ג לנפש. לסין יש עוצמה כלכלית אדירה שנובעת, בין היתר, מיתרון הגודל.

כל עוד מדינה היא מאד ענייה, ריבוי תושבים מהווה מעמסה אדירה על המשאבים המוגבלים. זאת הסיבה שבגינה הונהגה הגבלת ילודה בסין בתחילת שנות ה־80. אבל משלב פיתוח מסוים, החיסרון הפך ליתרון מובהק. גודלה של האוכלוסייה במדינה מאפשר לגבות הרבה מסים ובמקביל מעלה את כוח המיקוח שלה מול מדינות וחברות זרות.

סין איננה מדינת לאום במובן המערבי המקובל, כי אם מדינת ציוויליזציה הנפרשת על פני שטח אדיר שבו גרים הרבה מאד אנשים. כאשר היא באה במגע עם כל מדינה בעולם, מלבד ארה"ב, מדובר על יחסים של דוד מול גולית. לשם השוואה, התל"ג של ישראל הוא שווה ערך לתוצר של עיר אחת בסין. סין ממנפת היטב את היתרון הזה על מנת לחלק הלוואות ולזכות בפרויקטים נחשקים של תשתיות ברחבי תבל.

דוגמא נוספת ליתרון הגודל היא היכולת של סין להתמקח עם חברות זרות שרוצות לפעול בתחומה. בסוף 2019 הכניסה ממשלת סין לסל התרופות המסובסדות כ־70 תרופות חדשות, לאחר שהורידה את מחירן כמעט במחצית. המסר לחברות התרופות הזרות היה מאד ברור: "תורידו מחירים או תישארו בחוץ".

יכולת המיקוח הזו משחקת תפקיד חשוב בקידום רעיון "החלום הסיני", מוטיב מרכזי של הממשל בשנים האחרונות המופיע על אינספור שלטי חוצות. החלום הסיני דומה במהותו לחלום האמריקאי - הבטחה של חיי רווחה ושגשוג לפרט וחזרתה של סין למקום הראוי לה על הבימה הבינלאומית. בהתאם, נראה כי ממשלת סין דואגת לאזרחיה העניים במעשים ולא רק בדיבורים. הממשל משקיע משאבים רבים בפיתוח הפריפריה באמצעות בניית תשתיות, השקעות ושדרוג מערכות חינוך, והציב כ־750 אלף נציגי ממשל באזורים מוכי עוני על מנת לעזור בשיקום ובפיתוח הכלכלה.

בדרכה חזרה אל הפסגה, המשימה שעומדת בפני סין היא שמירה על נתיב הצמיחה המהיר, זאת במקביל לצמצום הפערים הכלכליים האדירים ומיתון המתחים שהם יוצרים. באקלים של חרמות ומגפה גלובלית, המשימה הזו הופכת סבוכה מיום ליום.