צ'יינה טאון בתל אביב

באוקטובר השנה אפשר יהיה להרגיש בתל אביב כמו בצ'יינה טאון לפחות לכמה שבועות, כשפסטיבל של תרבות סינית יביא לארץ קולות ומראות מבייג'ינג, במופעי תרבות שאמורים להראות לציבור הישראלי שסין היא לא מה שהוא חשב.

צילום: shutterstock

היוזמה באה מכיוון שגרירות סין בישראל ומשרד האינפורמציה הסיני. המשרד הפיק אירועים דומים במגוון מדינות בעולם בעשר השנים האחרונות, אירועים שמטרתם לקדם - או לפחות לשפר - את התדמית הבעייתית מאוד של סין במדינות שבהן יש למעצמה הסינית אינטרס כלכלי או פוליטי מיוחד. פסטיבלים דומים התקיימו בשנים האחרונות בארצות הברית, בגרמניה, ביפן, בדרום אפריקה, בברזיל וברוסיה.

בניגוד לשנים קודמות, שבהן האירועים התקיימו במקביל בכמה מדינות, השנה - כשבסין עצמה נחגג יובל ה־60 להקמת הרפובליקה העממית - בחר משרד האינפורמציה להתמקד במדינה אחת בלבד: ישראל.

"אנחנו מייחסים חשיבות גדולה ליחסים עם ישראל, ואירועי התרבות האלה נועדו לקדם הבנה טובה יותר בין העמים", אומר ג'או שואנגואו, מנהל משרד האינפורמציה בבייג'ינג, שאחראי על ארגון הפסטיבל. שר האינפורמציה הסיני יבקר גם הוא בארץ באוקטובר כחלק מאירועי סין, ואמור לשאת הרצאה, שתתקיים ככל הנראה באוניברסיטת תל אביב.

אמנים בעלי מוגבלויות

התוכנית שרקחו הסינים לפסטיבל מעניינת ובלתי שגרתית, אבל קל גם לראות בה את הבעייתיות שבפסטיבל מטעם. בייג'ינג אמנם לא דוחפת מופעי פרופגנדה, אבל גם לא מביאה כמעט דבר מהאמנות החזותית או מהמוזיקה האוונגרדית שהופכת את העיר למרכז תרבות עולמי ולאבן שואבת ללהקות אינדי מכל העולם בשנים האחרונות.

בין המופעים שיגיעו לתל אביב תהיה גם להקה של אמנים בעלי מוגבלויות פיזיות - My Dream, שהופיעה בטקסי הפתיחה של אולימפיאדות הנכים בבייג'ינג ובאתונה. הלהקה כבר הופיעה לפני כשנתיים בירושלים וברשות הפלסטינית, והפעם תופיע במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. רוב חברי הלהקה הם חירשים או עיוורים, ואליהם מצטרפים זמרת בכיסא גלגלים ורקדן מרהיב אחד ששתי ידיו נקטעו בתאונה כשהיה ילד.

My Dream. להקה של רקדנים חירשים ועיוורים

להקה נוספת שתופיע במרכז סוזן דלל היא להקת המחול המודרני של בייג'ינג: קבוצה שמנסה להעניק פרשנות מודרנית למסורת הריקוד הסינית העתיקה, ומציגה ריקוד מינימליסטי מעניין עם דמויות מתוך האופרה הסינית.

המארגנים בשגרירות סין אומרים כי הם מנסים כעת לקבוע ללהקה הופעה אחת לפחות גם בחיפה. מוזיאון יפו העתיקה יארח תערוכת צילומים מסין, וכמה סרטים יוצגו ככל הנראה בסינמטקים, ואולי גם באחד מערוצי הטלוויזיה שעמם השגרירות הסינית עדיין מנהלת מגעים.

סרטים זוכי פרסים

הסרטים שיוצגו הם אולי החלק המעניין ביותר בתוכנית, וכמה מהם זכו בפרסים בפסטיבלים בסין. שני סרטים אישיים של הבמאית מה ליוון מתארים חוויות של נשיות מודרנית, ובהם "You and Me", המתאר את פער הדורות בסין המשתנה במהירות דרך סיפורן של אשה זקנה וקשוחה שחוותה את ההיסטוריה הסוערת של סין בעשרות השנים האחרונות, ושל נערה בת הדור החדש שמגיעה לגור בחצר משותפת איתה.

היחסים המתוחים בתחילה בין השתיים מתפתחים לאורך הסרט ולאורך ארבע עונות השנה לחברות הדוקה - סיפור המבוסס על חוויה של הבמאית עצמה, שגרה בבית דומה לזה המתואר בסרט כשהגיעה לבייג'ינג בתחילת שנות התשעים. סרט נוסף הוא "A World without Thieves" של פנג שיאוגאנג, שביים גם את "המשתה". מדובר בבמאי המסחרי הבולט בסין, שמיטיב לתאר מסעי רכבות ברחבי מדינת הענק.

"You and Me". סרט המתאר את פער הדורות בסין

טיבטי אך לא פוליטי

גם סרט דובר טיבטית יוצג בפסטיבל: "The Silent Holy Stone", של הבמאי וונמה צאידן; כצפוי, הוא אינו עוסק בשאלה הפוליטית של עצמאות טיבט, אבל כן מציג את הקונפליקט של טיבטים צעירים שנקרעים בין מסורת בודהיסטית לקדמה, דרך סיפורו של "בודהה חי", נזיר צעיר שהוכר בילדותו כגלגול מחדש של בודהה.

גם בחזית הקולנוע נראה שהזהירות המופלגת פוגמת בהיצע. לא יהיה כאן זכר, למשל, לסרטים של ג'יה ג'אנג קה, אחד הבמאים המרתקים בעולם כיום, שסרטים שלו כבר הוקרנו בפסטיבלים בארץ. בולטת בהיעדרה האמנות החזותית הסינית, שהפכה למדוברת (ולנמכרת) ביותר בעולם בשנים האחרונות. התכנים, אומרים במשרד האינפורמציה, לא בהכרח התאימו למסר שהסינים מבקשים להעביר, והמשרד העדיף להציג תערוכת צילומים ממלכתית והסברתית שמתארת את הישגי הממשלה.

נראה שהסינים היו עושים טוב יותר לתדמית שלהם אם היו מעזים ללכת עד הסוף, ולהראות לציבור בישראל את הסצינה התרבותית הסוערת והמחוצפת שהופכת ערים כמו בייג'ינג ושנגחאי למקומות מעניינים כל כך; אבל אפשר לשמוח גם על ההצצה הנדירה הזאת.