$
הפסקה לעסקית

לא מספר 1

מיליון הדולר שהושקעו במסעדת אונו (אחת, באיטלקית) פיתחו רמת ציפיות, אך העסקית שלה התבררה בעיקר כפתרון טוב לשומרי כשרות במתחם ויצמן בתל אביב

גלי וולוצקי 11:1507.04.10
מסעדת אונו (Uno, המספר 1 באיטלקית), שפתחו השף ניצן רז (סושי סמבה) וקבוצת מסעדנים, היא הפתיחה האחרונה בגל הבייבי בום שסחף את ענף המסעדנות בתום המיתון. הושקעו בה כמיליון דולר, וזה ניכר בעיצוב הכולל ציורי קיר ענקיים, רצפת פרקט ואפילו מעדנייה.

 

רז, שידוע בחיבתו לפיוז'ן, מציע הפעם גרסה אישית למטבח האיטלקי - מטבח שלרוב אינו סובלני במיוחד למשחקי פיוז'ן. אף שמבחינה שיווקית מנסים הבעלים להצניע את העובדה שמדובר במסעדה כשרה, נראה שהכשרות מגבילה פחות כשמדובר במסעדה חלבית שתפריטה מתבסס על פסטות ועל דגים.

 

מוסר ים. הדג נצלה במדויק והיה עסיסי, הסלסה היתה מעט סתמית מוסר ים. הדג נצלה במדויק והיה עסיסי, הסלסה היתה מעט סתמית צילום: אלה סברדלוב קרן

 

העסקית במקום מציעה מנה ראשונה, עיקרית וקינוח עסקי קבוע, בשלושה מסלולי מחיר - 59, 69 ו־89 שקל.

מרק קטן של ארטישוק ירושלמי, שהוגש בכוסות אספרסו עוד בטרם מסרנו את ההזמנה, היה עשיר וטעים, ושמחנו שעקב שירות מבולבל קיבלנו עוד שתי כוסות כאלה שנגמעו חיש קל.

 

הסלט המכונה כאן סלט קפריצ'וזה היה אכן קפריזי־משהו. הוא התבסס על סלט הקפרזה, שמוצאו מהאי קפרי, והכיל עגבניות, לחם קלוי ומוצרלה טרייה וטעימה, אך כלל גם רוטב פסטו שמוצאו מגנואה וזילופים של בלסמי מצומצם - שילוב שטהרני המטבח האיטלקי יסתייגו ממנו, ואכן לא החמיא לאף אחד מהמרכיבים. ברוסקטה קרודו, שתי ברוסקטות עם טרטר של טונה אדומה ודניס עם עגבניות, בזיליקום ומוצרלה, היו טובות. הקלי היה פריך, והדגים תובלו בחן.

 

הרושם החביב, אך הלא מסעיר במיוחד, יש להודות, ליווה אותנו גם בעיקריות. מנה של טליאטלה ליקה (69 שקל), ברוטב שמזכיר את רוטב הפוטנסקה והכיל עגבניות, פלפלים קלויים, זיתים, אנשובי ופטה עזים, היתה נחמדה אך מעט סתמית. הפסטה עצמה, שבושלה לדרגת אל דנטה, לא היתה טליאטלה, כפי שצוין בתפריט, אלא פסטה ששוליה מסולסלים. גילופי הפרמז'ן הנדיבים לא היו מאיכות גבוהה במיוחד.

 

נתח נאה של מוסר ים (89 שקל), שנצלה במדויק ונותר עסיסי, הוגש לצד פירה פלפלים, שומר צלוי זקן וסיבי וסלסיטה ורונה - סלסה של קולורבי, שומר, פלפלים וצ'ילי, שהיתה העניין העיקרי במנה הטובה בסך הכל, אך שוב מעט סתמית.

הקינוח העסקי, קרם מסקרפונה על מחית של תפוח אפוי, היה נעים וטעים.

 

לפני פתיחת המסעדה הצהיר רז שהמטבח האיטלקי מעט משעמם. נראה שבאונו הוא אכן מנסה להפוך אותו למעניין יותר, אך בדרך שוכח את אחד מיסודותיו: חומרי גלם מעולים, שהופכים אותו למסעיר דווקא בפשטותו.

 

אף שהארוחה לא היתה מרשימה, אונו בהחלט מסתמנת כאופציה טובה לשומרי כשרות שמחפשים עסקית כדאית בסביבות מתחם העסקים של רחוב ויצמן. בשביל לשחק במגרש של המסעדות התל־אביביות, בלי להתחשב בסוגיית הכשרות, היא תצטרך להתאמץ יותר.

 

שם: אונו (Uno)

מיקום: ויצמן 2 תל אביב,

טל': 03-6932005.

מחיר העסקית: 59, 69 או 89 שקל. א'־ה', 17:00–11:30.

התחככות: פרקליטי תל אביב מהבניין ממול.

חניה: בתשלום בבניין.

שירות: מבולבל.

נגישות נכים: כן, דרך החניון. יש שירותי נכים בבניין.

כשרות: כשר חלבי, בהשגחת הרבנות תל אביב.

שורה תחתונה: לא מאיימת על ליגת האלופות.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x