פלפל שחור

ב־1994 יצא הספר "ג'ק פרושיאנטה עזב את הלהקה", ובמהרה הפך לרב־מכר שתורגם לעשרות שפות. למרבה הצער, העלילה לא באמת קשורה באופן ישיר לג'ון פרושיאנטה, גיטריסט רד הוט צ'ילי פפרס לשעבר, שיש יותר מדרך אחת להמחיז את סיפור חייו: החלום האמריקאי על גיטריסט מחונן שמעריץ להקה וזוכה להיות חלק ממנה, או נער שזכה לתהילה מוקדם מדי והרגיש שהוא מאבד את האותנטיות שלו.

מבחינה מוזיקלית, הסיפור המעניין ביותר על פרושיאנטה יהיה כנראה זה שיספר על גיטריסט נערץ, שמככב ברשימות הגיטריסטים הטובים בכל הזמנים וחבר בהיכל התהילה של הרוק'נרול, שמחליט פתאום לוותר על הגיטרה, להפיק אלבום היפ־הופ אלקטרוני ולחבור להרכב פסיכדלי חדש. והסיפור הזה נכתב ממש עכשיו.

ההילה שמקיפה את ג'ון פרושיאנטה חורגת מתחום קהל המעריצים העצום של רד הוט צ'ילי פפרס. אלה זוכרים לו, בין השאר, את "Blood Sugar Sex Magik", אלבום הפריצה של הלהקה, ואת הפתיחה המונומנטלית של "Under The Bridge", מהלהיטים הגדולים של שנות התשעים. בעקבות ההצלחה הכבירה וצלילתו לסמים קשים הוא פרש מההרכב, והוציא שני אלבומי סולו קשים להאזנה, שמגלים נפש מיוסרת וכותב שירים מחונן. שירים מהתקופה הזו, כמו "I May Again Know John" או "Nigger Song", שמורכבים ממלמולים קשים להבנה וצרחות מצמררות, חשפו טפח נוסף מכישרונו העצום.

לקראת סוף שנות התשעים, לאחר גמילה וחזרה מתוקשרת לרד הוט צ'ילי פפרס, פרושיאנטה הגדיר מחדש את המושג "נולד מחדש". את התפכחותו חגגה הלהקה עם האלבום המצליח "Californication", סיבובי הופעות עולמיים ושני אלבומים נוספים, עד שפרש סופית מהלהקה ב־2009.

פרושיאנטה המשיך להוציא אלבומי סולו, כולל שלושה אלבומים עם ג'וש קלינגהופר. כל אלבום הוקלט בסביבת עבודה שונה ותחת קונספט שונה: חלקם מאופיינים בשיטות הקלטה תובעניות או במשטר חזרות מרוכז ומהיר, הידידותיים שבהם היו "Shadows Collide with People", שהוקלט עם רוב חברי רד הוט צ'ילי פפרס, ו"Curtains" האקוסטי והיפהפה. שני האחרונים מומלצים לכל חובב פופ־רוק, בלי קשר למה שאתם חושבים על הלהקה של אנתוני קידיס.

ג'ון פרושיאנטה. אלבום שופע רעיונות, אך מזכיר שהוא עדיין מפיק טרי

גם המעריצים האדוקים שכבר התרגלו לניסיונות האלקטרוניים של פרושיאנטה הופתעו מ־"Leutr-Lefr", מיני־אלבום אלקטרוני שיצא ב־2012, והציג את פרושיאנטה בגלגול חדש ומפתיע. ברוב הקטעים נדמה שהוא יורה לכמה כיוונים בו־זמנית, אבל בשירים כמו "In your light" ו"Sum" הוא יוצר עולם מיוחד שבו עשרות ז'אנרים מתקיימים בהרמוניה מושלמת.

בראיונות סיפר פרושיאנטה שבזכות סטודיו ביתי מבוסס מחשב שבנה, יש לו הזדמנות לנגן על כל כלי שהוא מסוגל לדמיין. "במובן הזה אני יותר דומה למלחין מהמאה ה־18 מאשר לכוכב רוק", אמר בראיון ל"בילבורד", שבסיומו התלהב משיתוף פעולה מתוכנן עם צמד הראפרים בלאק נייטס. החיבור הוליד את האלבום "Medieval Chamber" שיצא בשבוע שעבר.

האלבום החדש של בלאק נייטס

פרושיאנטה הוא לא הרוקר הראשון שממיר את הגיטרה שלו במחשב בקול תרועה. דיימון אלברן ניצל את ההפוגה היצירתית של בלר כדי להמציא את עצמו מחדש כגורילה מאוירת ואפילו כמלחין אופרה סינית אלקטרונית, וגם ת'ום יורק מרדיוהד פנה לקריירת סולו אלקטרונית. אבל פרושיאנטה יוצא דופן, בעיקר כי הצהיר שאין לו כוונה לחזור לרוק, וכי בשונה מאחרים, הלהקה המקורית ממשיכה בלעדיו. ההצהרה הזאת מהדהדת גם באלבום החדש שהפיק לבלאק נייטס.

מצד אחד, יש שירים שבהם פרושיאנטה שר, חותך את הקול שלו ויוצר מיש מש הרמוני עמוס פרטים, בטח יחסית לראפ המונוטוני של בלאק נייטס. מצד שני, השימוש התכוף בדגימות שכבר הפכו לקלישאה מזכירים שפרושיאנטה הוא עדיין מפיק טרי.

"Keys To The Chastity Belt" הוא כנראה הקטע עם הפוטנציאל הלהיטי הגדול באלבום, היחיד עם פזמון שנשמע שייך באופן טבעי לשיר. הוא מצטרף לרגעים יפים אחרים באלבום, כמו הסיום המרגש של "Drawbridge", או "Trickfingers Playhouse".

זה אלבום מצוין לשאוב ממנו רעיונות, שיש בו משהו בתולי ותמים והוא מאפשר הצצה ליום חופשי של מוזיקאי גאון בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות שעיצב לעצמו. הוא לא אחת היצירות הגדולות של פרושיאנטה, אבל הוא בהחלט חלק מעניין מהגל יצירתי שפוקד אותו. לראיה, ביום שישי שוחרר לרשת שיר פופ פסיכדלי ספרדי, "Hiding In The Light", של ההרכב החדש קימונו קולט (Kimunu Kult), שבו, למרות כל ההצהרות והחברים הראפרים, ג'ון פרושיאנטה מנגן בגיטרה.