סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה
מי צריך פיקוח על האינטרנט, הקשר הישראלי של הפיראטים השבדים, התלות בג'ימייל של גולשי האינטרנט, ומה הנזק האמיתי של פייסבוק וטוויטר
demoקרטיה
השבוע התבשרנו שמועצת הכבלים והלוויין מתכננת "להסדיר" את שידורי הטלוויזיה באינטרנט. בין השאר יקבעו הפקידים אילו שירותים מקוונים יהנו מרגולציה (יצריכו רישיון, יחויבו בהפקות מקור ותשלום תמלוגים למדינה ויוטלו עליהם מגבלות פרסום), ואילו ייעזבו לנפשם. "בטלוויזיה זה הולך נהדר", בוודאי אמרו לעצמם חברי המועצה, "אז למה לא לשכפל את השיטה לאינטרנט"; "הרי לא ייתכן שאנחנו - מנהיגיה הרוחניים של האומה - כפופים למגבלות ותנאים", סיננו לבטח זכייני הטלוויזיה, "והפרחחים שם באינטרנט חוגגים על תוכן שיווקי כאילו אין מחר"; והגולשים כנראה הרגיעו את עצמם: "הבה נחתום על עצומה מקוונת ונעדכן את שורת הסטטוס בפייסבוק".
פיקוח על הטלוויזיה - גם באינטרנט? צילום: shutterstock ובאותו עניין, בג"צ דן בעתירה של התנועה לזכויות האזרח בנוגע לחוק "האח הגדול", והעניק למדינה חודש כדי להבהיר את עמדתה. החוק המדובר יתיר למשטרה לקבל מחברות הסלולר ומספקיות האינטרנט מידע על מיקומו הגיאוגרפי של אדם בזמן נתון, למי התקשר, לאן גלש, למי כתב מייל ועוד ועוד ועוד. החוק עדיין לא נכנס לתוקף, אבל המשטרה - כמה מרגיע - הודתה שהיא כבר מיישמת אותו.
ולינק אישי לשר הפנים היוצא, מאיר שטרית: חוקרי אבטחה מוויטנאם הדגימו כמה קל לפרוץ מערכות זיהוי ביומטרי.
חוק הספאם שנכנס לתוקפו בדצמבר גרם עוויתות לבעלי עסקים ואנשי שיווק, שטענו כי מדובר באפליה/מכת מוות/בכיה לדורות/שואה כלכלית. כל מי שריחם על האומללים שרק רוצים להתפרנס בכבוד ישמח לשמוע שהם מצאו דרך לעקוף את החוק: מתקשרים ללקוחות, מנתקים אחרי צלצול אחד וממתינים שהפתי יתקשר חזרה.
משפטם של מפעילי אתר שיתוף הקבצים Pirate Bay התגלה כדרמטי הרבה פחות מהמצופה, אבל ב-ynet גילו את הקשר הישראלי והשיגו ראיון עם עודד דניאל, "שהפך את מפעילי האתר Pirate Bay לעשירים". בזמן שתעשיית הבידור סופגת השפלות בשבדיה, הזרוע הישראלית - "אלי"ס" - עושה חיל; בסוף השבוע שעבר הורה שופט מחוזי בחיפה למפעיל אתר שיתוף קבצים ישראלי לשלם לה פיצויים בסך 160,000 ש"ח. על פי ארגוני זכויות היוצרים והקניין הרוחני ישראל אולי מובילה בפיראטיות, אבל אפילו מכבסת המילים שלהם לא תטשטש את האטימות של חברות הסלולר (שמאשימות את "הפיראטיות" בירידה בהכנסותיהן מרינגטונים); חברות המשחקים (שמתמחרות כותרים כאילו היו חביות נפט); או חברות הכבלים (שמונעות מ-Hulu להזרים וידיאו למשתמשי תוכנת Boxee ומעודדות את הפיראטיות המשוקצת). וחבל, כי הנתונים המצביעים על ירידה בהיקף תעבורת ה-P2P בעולם ב-2008, מעידים שצרכני התוכן אינם שודדים קפוצי ארנק; הם סתם מיצו את עידן הפראייריות.
פחד ותיעוב
Gmail, מקור החמצן של העולם המערבי, קרס חלקית, ובמשך מספר שעות היה זמין רק דרך תוכנת מייל עצמאית ולא באתר. למרות הבגרות היחסית שהופגנה בבלוגספירה (אך לא בעיתונות), היו שהשוו את האירוע לשואה אטומית. יהונתן קלינגר, למשל, פירש בצורה יצירתית את דבריו של יוחאי בנקלר והסיק שגוגל חייבת לשחרר את קוד המקור של שירות המייל המסחרי שלה. המגיבים הסבירו היטב את חוסר התוחלת שברעיון, וגם גל מור תרם דברי טעם לדיון. בבלוג GigaOm איבחנו שמייל הוא שירות חיוני, אבל ההיסטריה, כפי שבאה לידי ביטוי בטוויטר, רק מוכיחה שיש חלופות; זו גדולתו של הענן.
הודעת שגיאה במקום גישה לג'ימייל צילום מסך: gmail.com
מצד שני, התקלה הזו מעניקה משנה תוקף לפוסט המופתי של קווין קלי על הניאו-לודיזם של היונאבומר (טד קאקזינסקי). לשיטתו, אנחנו מתאימים את עצמנו לטכנולוגיה ולא להיפך. אכן, החיים זה לא פיקניק.
ניק קאר טוען שאחת הבעיות של הדיגיטציה המסיבית של טקסטים היא הארעיות שלהם. את המילה המודפסת אי אפשר למחוק; זה מצוין כשמדובר במדריך טיולים, אבל מהן ההשלכות שיש ליכולת עדכון המידע הזו כשמדובר בתכנים שנויים במחלוקת?
הברונית סוזן גרינפילד, חוקרת המוח הבריטית שמצאה קשר בין הפרעות קשב לבין שימוש במחשב, מכה שנית: לדבריה, התקשורת הבינאישית המקוונת גורמת לשינויים פיזיים במוח, שמתבטאים בחוסר ריכוז, חוסר הבנה של הקשר בין מעשה והשלכותיו וחוסר אמפתיה. כמו שכותבים בגרדיאן: לא כל רעיון אפשר לנסח ב-SMS.
בניגוד לכותרות, ולמרות שפייסבוק וטוויטר הם פרעושים וירטואליים - הם לא גורמים לסרטן. ב-Valleywag ממליצים להרוג את כל הציפורים בבת אחת ולבלגג בפארק, ובגרדיאן מציעים קריאה ביקורתית יותר של המחקר, גוזרים ממנו מסקנות נכונות ומדגימים מה תפקידה של עיתונות אמיתית.
ג'ק שייפר מ-Slate ממשיך את הדיון בשאלה האם מיקרו-תשלומים יצילו את העיתונות. נכון שזה לא עבד בעבר (Slate עצמו הפך חינמי בשנת 99'), אבל שייפר, חסיד ה-Freemium, חושב שהעיתונים לא הציעו ללקוחות מוצר ראוי - לא תוכנית ולא עיצובית. דרור פויר משוכנע שתשלום של 20-30 אגורות עבור כתבה שמעניינת אתכם במיוחד אינו עול כה גדול, במיוחד כשקושרים בין עיתונות לדמוקרטיה, אבל דווקא אחד המגיבים ב-Tech Liberation Front מאיר זווית אחרת: אנשים לא משלמים מתוך רצון לתמוך בתוכן איכותי, אלא מתוך רצון להשביע את תאוותם - תהא אשר תהא. במאמר שלו מצטט שייפר את ההמלצות של אחד מבכירי גוגל לעיתונים תאבי חיים. ב-Valleywag מעדיפים להתמקד בצד אחר של אותו פוסט ארכני, המעיד שגוגל רוצה לא רק לארגן את כל המידע בעולם, אלא גם לקבוע מה מידת חשיבותו. מה חדש?
ב-Ad Age קובעים שבארה"ב, לא המדיום נמצא בסכנה, אלא רק הבעלים. קרי, המו"לים קורסים - לא העיתונות. ב-RWW מביאים כדוגמה את העיתונות היפנית מלאת החיוניות, ותוהים האם הסיבה לכך היא חדשנות כמו זו שעליה דיבר שייפר. ב-Business Week שבים אחורה בזמן ומעלים על נס את הניוזלטרים, שמוכיחים עצמם כמקור הכנסות מיושן אך יעיל.
בפינצטה
מה הקשר בין גיימרים למשוררים? קשיי פרנסה.
האינטרנט נוזל לרחובות: אתרי סחר אלקטרוני פותחים חנויות אמיתיות.
יובל דרור מתעצב על כך שאין ספרי מחשבים בעברית. המדור חולק עליו.
צ'רלי רוז מראיין את היזם וכעת גם המשקיע - מארק אנדריסן. השניים משוחחים על כלכלה, אינטרנט, מודלים עסקיים, פרסום, עיתונות וטכנולוגיה.
השנתון של טומי אהונן הוא גן עדן למכורים לסטטיסטיקה על השימוש העולמי בסלולר.
פרויקט הגאדג'טים הדמיוניים של ברוס סטרלינג צובר תאוצה.
אוריילי, מו"ל ואושיה, השיק אתר וידיאו ובו הרצאות קצרות שיעוררו השראה בלב כל גיק.
פארחד מאנג'ו נזכר באינטרנט של 1996. כמה טוב שזה עבר.
וניק קאר, לחילופין, עושה מאש-אפ מאיר עיניים בין שני טקסטים ומדגים את ההבדל בין תרבות הכאן ועכשיו הפרגמטיסטית של האינטרנט לבין ההתפתחות ההדרגתית של ההשכלה הגבוהה ומדעי הרוח.
