מי מפחד משרה לייסי?
העיתונאית עם הלשון הכי חדה בקליפורניה הכעיסה את כל תעשיית הסטארט־אפ הישראלית, אבל בעצם לא אמרה שום דבר חדש
15:3702.04.09
שרה לייסי, בוגרת המגזין "ביזנסוויק", מגישת תוכנית וידיאו על טכנולוגיה ביאהו ומחברת ספר על סיפורי ההצלחה של פייסבוק, מייספייס ויוטיוב, היא האשה שהכי מרגיזה היום את הסטארט־אפיסטים בישראל. בסוף השבוע האחרון היא פרסמה בבלוג הטכנולוגיה המשפיע בעולם טק־קראנץ' מאמר שהאשים את היזמים הישראלים בחוסר ניסיון ובנטייה להסתנוור מכסף ולמכור את החברות שלהם מהר מדי ובמעט מדי.
"מפתיע אותי שאנשים עם נטייה לקחת סיכונים אדירים - הם יוצרים דברים מאפס פשוטו כמשמעו - נהפכים לשונאי סיכון ברגע שהוכיחו שההמצאה שלהם שווה משהו", כתבה. את התוצאה ציטטה מנתוני חברת המחקר של דאו ג'ונס: 10 מיליארדי הדולר שקרנות הון סיכון השקיעו בחברות ישראליות מאז 2001 הניבו עד כה רק 860 מיליון דולר.
שרה לייסי. פרובוקציה מדברים בלתי שערורייתיים צילום: cc-by Joy Ito את המאמר שלה כתבה לייסי מישראל. היא התארחה ב"כנרנט", כנס שנתי באווירה בלתי פורמלית שמשקיע ההייטק יוסי ורדי עורך על שפת הכנרת. מה שהרגיז את קוראי המאמר הישראלים היה שלייסי חיזקה את טענתה בציטוטיהם שלהם. רועי קרתי, שבעצמו כותב לפעמים לטק־קראנץ', צוטט באומרו ש"הדבר הקבוע ביותר בישראל הוא הזמני". היזם נמרוד לב, שמכר את הסטארט־אפ KSolo למייספייס, אמר ללייסי שתחזוקת חברות לאחר הקמתן משעממת אותו, וכי הוא אינו מעוניין "לבנות את הגוגל הבאה". לייסי הזכירה אמנם שאחת הסיבות לאקזיטים המהירים היא תקנות סרבנס־אוקסלי שהקשיחו את התנאים להנפקת חברה, אך בשורה התחתונה המצב נראה קשה: יזם ישראלי ימכור את חלומותיו ויצירתיותו ברגע שיראה את המיליון, אפילו אם שנתיים של איפוק היו מכפילות את המיליון פי 30.
מי שחושב שיש ללייסי משהו נגדנו אינו מכיר אותה. העיתונאית בת ה־33 עשתה קריירה מפרובוקציות סביב דברים שכשלעצמם אינם שערורייתיים. רבים זוכרים את הביקורות על השטחיות בראיון שערכה ב־2008 עם מייסד פייסבוק מארק צוקרברג, אבל רבים יותר זוכרים את תגובתה לביקורות בבלוג שלה באתר טוויטר: "לכו תזדיינו, עשיתי מה שיכולתי". גם הפעם טענותיה מעט שטחיות: השקעות הון סיכון מצליחות מתממשות בממוצע בתוך 7–10 שנים, כך שאין הרבה מה לצפות מהכספים שהושקעו לפני שנים בודדות, ומעידים על כך ביצועיהן של קרנות ההון סיכון בכל העולם. גם הטלת האשם ביזמים בלבד אינה נכונה. מכירה והנפקה של סטארט־אפים תלויות בהסכמתן של הקרנות, שפעמים רבות דווקא דוחפות לאקזיטים מוקדמים כדי להחזיר את ההשקעה.
אבל יש בדבריה של לייסי גם מידת צדק: גם בשיא תקופת השגשוג היו ביצועי הקרנות הישראליות בינוניים. לפי קרן הפנסיה האמריקאית קלפרס, הקרנות הוותיקות ג'מיני 3 ו־JVP 4 הניבו תשואות של אחוזים בודדים. הקרנות פיטנגו, איפקס ויזראל סיד הסבו למשקיעיהן רק הפסדים מאז שנת 2000.
לייסי היא פרובוקטורית. אם היא באה לישראל, היא לא תרשה לעצמה לכתוב שהכל בסדר. אבל אולי כדאי למובילי תעשיית האינטרנט, שעודנה חלוצית, לנצל את מאמרה ואת ההמתנה לתקופת השגשוג הבאה, כדי לחשוב מה בעצם הם רוצים.
