HP כבר לא לוקחת אתכם אישית

ההכרזות הדרמטיות של HP - הפסקת הפיתוח של webOS, ההיפרדות המתוכננת מחטיבת המחשבים האישיים, והרכישה הצפויה של חברת התוכנה הבריטית אוטונומי ב-10.3 מיליארד דולר - הן למעשה שורה של הודאות. הודאה בכך ש-HP לא השכילה להבין את השינוי המהפכני שחוללו כניסת האייפון ב-2007 והאייפד לפני שנה וחצי; הודאה בכך שהיא איחרה את הרכבת בכניסה לעולם המכשירים הניידים; והודאה בכך שהתאגיד הענק והמסורבל פשוט לא יודע כיצד להתנהל בעולם הצרכני המשתנה במהירות.

יש משהו עצוב בשרשרת ההכרזות וההודאות הזו. HP היא החברה שמוכרת יותר מחשבים אישיים מכל חברה אחרת, כולל המחשב שעליו נכתבה פרשנות זו. זוהי החברה שיום הקמתה ב-1939, אי שם במוסך אפרורי בסביבות פאלו-אלטו, נחשב ליום ייסודו של עמק הסיליקון. עכשיו היא הופכת משם שצרכנים רבים מקלידים כשהם מחפשים בגוגל מחשב חדש, לחברה שהצרכנים היחידים שמתעניינים בה הם אנשי IT.

והחלק העצוב ביותר? שזה לא היה חייב להיגמר ככה. ל-HP היו את כל ההזדמנויות והנתונים הדרושים על מנת להצליח בעולם הפוסט PC, ויש סיכוי סביר שהיא אכן היתה מצליחה - לולא עשתה בדרך את כל הטעויות האפשריות.

האייפון משתלט? אז מה

האייפון הראשון. המהפכה ש-HP פספסה צילום: גלעד קוולרצ'יק

בשנות ה-90 של המאה הקודמת HP כבר הייתה חברת טכנולוגיה בינלאומית מצליחה, אבל במגזר הבייתי היא היתה ידועה בעיקר בזכות המדפסות שלה - לא בדיוק קו המוצרים הסקסי או הנחשק ביותר. את מהפכת המחשבים הניידים שצברה תאוצה באותו עשור היא קצת פיספסה, ועם בוא המאה ה-21 היתה סכנה שהחברה תהפוך ללא רלבנטית עבור המגזר הביתי.

אבל בסוף 2001 ביצעה HP מהלך נועז והודיעה על רכישת קומפאק, יצרנית המחשבים האישיים הגדולה בעולם, בעסקת ענק של 25 מיליארד דולר. במקרה זה HP הצליחה למזג את הרכישה לתוכה ביעילות, ומאז 2007 החברה היא יצרנית המחשבים האישיים מספר 1 בעולם.

אולי היה זה המיקום הנוח בראש הטבלה, שהסתיר מעיני מנהלי HP את העובדה שבשטח התחולל מהפך. 2007 היתה גם השנה שבה הציגה אפל את אייפון, שכיום ניתן להגדיר את השקתו כמהפכה החשובה ביותר בעולם הטכנולוגיה מאז עליית המחשבים האישיים. האייפון, והאייפד שהוצג אחריו, סימנו מעבר ממחשבים כבדים עם מקלדת, למכשירים קטנים וקומפקטיים, הנכנסים בקלות לכיס או לתיק ציד ונשלטים באמצעות מסך מגע בלבד.

בניגוד ליצרניות אחרות, HP לא השכילה להבין את מהות השינוי ואת היקפו. בהתאם למודל חמשת שלבי האבל המפורסם של קובלר-רוס, HP נכנסה לשלב הראשון: הכחשה. החברה פשוט התעלמה מהתהליכים שהחלו להתרחש, ושידרה עסקים כרגיל: ייצור עוד מחשבים ניידים, מתוחכמים יותר וחזקים יותר. טאבלטים ומסכי מגע? היו, אבל רק עם מקלדת פיזית וחלונות של מיקרוסופט. כשנתיים וחצי חלפו מאז השקת האייפון לתגובה הראשונה של HP, שבמהלכן גם אנדרואיד נכנסה לתמונה הניידת.

אבל גם כשכבר החלה החברה להגיב, היתה התגובה איטית, מהוססת ומוזרה. רק בינואר 2010, ימים ספורים לפני שאפל חשפה לעולם את האייפד, גילתה HP סימן חיים ראשון, כאשר נחשף ה-HP Slate, טאבלט כבד ומגושם שלמרבה התמיהה הריץ את מערכת ההפעלה חלונות 7. תשעה חודשים עברו מאז חשיפת המכשיר לזמן שבו הוא החל להימכר, תקופה שבה האייפד המציא מחדש את תחום הטאבלטים. כשה-Slate יצא לשוק באוקטובר 2010, המכירות היו לא מזהירות בעליל.

יותר משנה של בזבוז זמן

אבל למרות הפיגור הגדול, לא הכול היה אבוד. ב-28 באפריל 2010, 25 ימים אחרי שדגמי האייפד הראשונים החלו להימכר, ביצעה HP מהלך מבריק, ובעסקה של 1.2 מיליארד דולר רכשה את פאלם. החברה שנרכשה אמנם לא היתה אז גורם משמעותי בעולם הניידים, לא היו לה מכשירים מצליחים מאוד, וגם לא גדודי מעריצים נלהבים. אבל היה לה נכס אחד חשוב: webOS, מערכת הפעלה לסמארטפונים וטאבלטים, שכמעט כל מי שהתנסה בה הסכים שהיא ממש, אבל ממש, טובה.

ביחד עם התקציבים האדירים ומערך השיווק הבינלאומי המשומן של HP, יכולה הייתה החברה לנצל את הפלטפורמה הזו להוצאת סמארטפונים וטאבלטים סקסיים ונחשקים, שהיו שמים אותה על המפה גם בתחום הזה. פיתוח מהיר ויעיל וייצור זריז היו מאפשרים לה לשווק טאבלטים כשהשוק עדיין בחיתוליו, וכשאין עוד מתחרה ראוי לאייפד בשטח.

במקום זה, HP חיכתה. סמסונג הוציאה את הגלקסי טאב המצליח, ו-HP המשיכה לחכות. מוטורולה עוררה התרגשות ועניין עולמי כשחשפה את ה-Xoom, ו-HP לא התרגשה. אפל כבר הספיקה להשיק את אייפד 2, והתשובה של HP עדיין לא הגיעה למדפים. רק במאי האחרון, כמעט 13 חודשים אחרי רכישת פאלם, הגיעו לחנויות סמאטרפונים מבוססי webOS מתוצרת HP, וכמעט חודשיים נוספים עברו עד שהצטרף אליהם גם טאבלט, הטאצ'פד.

ולא רק השקות של טאבלטים מתחרים התרחשו בתקופה הזאת: אנדרואיד ביססה את מעמדה כמערכת ההפעלה המועדפת לסמארטפונים, וקנתה אחיזה גם בטאבלטים. אייפון ואייפד הפכו למכשירים הנמכרים ביותר בקטגוריה שלהם, ומיקרוסופט חתמה על ברית אסטרטגית עם נוקיה להטמעת ווינדוס פון במכשירי החברה. השוק, שב-2010 עוד היה בו מרחב תמרון, נסגר ונחסם כמעט לחלוטין למתחרים חדשים ב-2011.

הטאצ'פד. איחור קטלני צילום: אריאל בשור

את העולם העסקי הם עוד מבינים

הכישלון של הטאצ'פד היה צורב כמעט מיידי. רק שלשום רשת מוצרי האלקטרוניקה האמריקאית בסט ביי דרשה מ-HP לפנות ממחסניה מאות אלפי מכשירי טאצ'פד, שהחברה לא הצליחה להיפטר מהם גם אחרי שהוזילה את מחירם ב-50 דולר. השוק פשוט לא רצה פלטפורמה חדשה ובתולית, כשלנגד עיניו עמדו אופציות מפתות כמו אייפד עמוס האפליקציות, או אינספור טאבלטי אנדרואיד מוצלחים.

הפלופ הזה הוא כולו של HP, ויותר מכך - של התרבות הארגונית שהיא הנהיגה. במקום שפאלם תזרים לחברת הענק רוח חדשנות וזריזות של חברה קטנה וצעירה, HP הפכה את פאלם לחברה זקנה ואיטית, שמגיבה באיחור רב למגמות המתרחשות בשוק. בדיוק ההיפך ממה שהיה אמור לקרות.

אפותקר. הודאה בכישלון צילום: בלומברג

כעת, מוכה וחבולה, מגיעה HP לשלב האחרון במודל של קובלר-רוס: קבלה. החברה הבינה שהיא לא יודעת איך להתנהל בעולם הסמארטפונים והטאבלטים, ולכן אין טעם להמשיך ולנסות, ועדיף לסגור את פעילות webOS. המחשבים הניידים נמצאים בירידה, אולי אפילו לקראת התרסקות, ובעוד כמה שנים חטיבת המחשבים האישיים תהפוך לסרח עודף שרק יכביד עליה - הרבה יותר מאשר היום. עדיף להיפטר ממנה כבר עכשיו ולמקד את המאמצים בעולם העסקי, שאותו החברה עדיין מבינה, ועם אוטונומי עשויה להבין אפילו יותר.

העולם הזה אמנם הוא לא עושה כותרות במדורי הטכנולוגיה, ולא מנפק מוצרים שגורמים לחובבי גאדג'טים להזיל ריר, אבל הוא עדיין מכניס הרבה הרבה כסף. זה עבד ל-IBM: אולי עבר הרבה זמן מאז שקראתם על החברה במדורי הטכנולוגיה שאינם עוסקים ב-IT, אבל הדו"חות הכספיים שלה נותנים למשקיעים לא מעט סיבות לחייך.

כשליאו אפותקר ביקר בישראל בסוף יוני, והבטיח לייצר טאבלט טוב יותר מהאייפד, שאלנו אותו על מצבה הקשה של HP בעולם המכשירים הניידים. "האם זה מאוחר מדי?" הוא ענה לנו בשאלה משלו. "לא, בהחלט לא. זה מרתון ולא ספרינט". אפותקר צודק, באמת מדובר במרתון. אבל הוא גם הבין סוף-סוף שבמרתון הספציפי הזה HP נמצאת בפיגור גדול מדי, ושהרגליים שלה אינן זריזות מספיק כדי לסגור את הפער מהמתמודדים המובילים.