"אייטיונס של אפל תוכל להעיר את תעשיית המוזיקה הישראלית"
כך אומר ל"כלכליסט" בכיר בחברת התקליטים הליקון. לטענתו, עתה משנחתה בארץ חנות מוזיקה הגדולה בתבל - יוכלו ספקיות התוכן לנטוש את הסטרימינג, והמשתמשים - את ההורדות הפיראטיות. לעומתו, הזמר יהלי סובול אופטימי פחות
- אייטיונס 11, יפה יותר אך עדיין מתסכלת
- החל מהיום: אפל מוכרת אייפון 5 Sim Free בארה"ב
- אפל פיטרה את הבכיר שאחראי לכשלים ביישום המפות של iOS 6
ואולם, שירותים אלו טרם חדרו למיינסטרים. מיוזיקס, הוותיק ולפי הערכות - גם המצליח מביניהם - מחזיק ב-100 אלף מנויים. זהו מספר נאה אך ודאי לא כזה שמתקרב למיצוי פוטנציאל שוק חובבי המוזיקה המקומי.
אחת הסיבות לכך היא היסטורית: “בישראל במשך שנים רבות היה חור שחור בתחום הדיגיטל", מסביר פריד. “iTunes לא נכנסו לארץ בגלל התנגדות של המו"לים (בעלי הזכויות על המילים והלחן של השיר, בניגוד לחברות התקליטים שמחזיקות בזכויות על הקלטה או ביצוע מסוים של שיר. במקרים רבים יש חפיפה בין בעלי הזכויות השונות - ע"כ). היחידות שהרימו את הכפפה היו חברות הסלולר".
ישראל ויתרה על חנויות המוזיקה - ועברה לסטרימינג
ההיעדרות של iTunes הובילה למצב ייחודי בישראל: "מכיוון ש-iTunes לא נכנסה והתפתחו שירותים אחרים, היתה קפיצה אבולוציונית", אומר פריד. "במקום שייכנסו שירותים שמזכירים אותו, היה זינוק ישר למודלים של סטרימינג - וישראל היא אחת המדינות הראשונות בעולם שאימצו את המודל". מוטי כהן, מנהל אגף תוכן ומוצרים בפלאפון, הסכים עם הטענה - ואף ציין מאפיין ייחודי נוסף: “כל שירותי המוזיקה כאן הם מקומיים. אין לזה אח ורע בעולם”.
כהן מוסיף: "למיוזיקס יש יותר מ-100 אלף לקוחות. מתוך שוק של 7 מיליון תושבים, זה נתח שוק של 1.5%. מדובר בשיעור חדירה מהגבוהים בעולם לשירות סטרימינג. אבל להגיד שהשירות תפס את כל מדינת ישראל וכולם מדברים עליו? לא. יש סגמנט גדול שהעולם הדיגיטלי זר לו. הוא לא יוריד שירים לא חוקיים כי זה מסובך, אבל ברגע שתיתן לו שירות פשוט כמו iTunes, יש סיכוי לא קטן שהוא יעשה את זה”.
היוצרים עדיין סקפטיים
מי שהושפעו יותר מכל מהמצב שקדם לכניסת השירות של אפל לארץ הם האמנים. "מה שבטוח זה שכרגע לא קיים מודל מספיק טוב למכירות מקוונות בארץ", אמר הזמר והיוצר יהלי סובול, סולן להקת מוניקה סקס, בהתייחסו למצב שהיה עד היום. "יש כמה ניסיונות טובים ומבורכים, אבל המוזיקאים פחות או יותר שכחו מאפיק ההכנסה הזה, וההכנסה מגיעה מהופעות או מתמלוגים על השמעות ברדיו. את השירותים הקיימים אני לא מכיר מקרוב. הם שוליים ולא מספיק משמעותיים כדי שאעקוב אחריהם. אני עוקב אחרי הופעות ותמלוגים, אבל כל מה שקשור לניו מדיה עדיין לא מספיק משמעותי”.
כניסת iTunes לישראל, אומרים הגורמים שעוסקים בתחום, תביא לשינוי מהותי במצב. "זה יכול להעיר את התעשייה", אמר פריד, "את ספקי השירות מקומיים, לייצר דיון חדש ובריא בדרך שבה המשתמש הישראלי יכול לצרוך תוכן בצורה לגיטימית. זה יכול להעיר ולתת בעיטה לשוק. כשמייצרים דיון נוצרת מודעות, וכשיש מודעות אנשים מתחילים לצרוך. iTunes זה אמריקה, ובישראל אוהבים להיות כמו באמריקה”.
גם כהן, שלכאורה צריך לחשוש מכניסת מתחרה חזק וגדול, מברך: "הכניסה תעשה טוב לתעשיית המוזיקה בישראל. אם נכנס שחקן רציני עם מוניטין, אז בהגדרה זה יעשה טוב. צריך חינוך שוק, אבל אני בטוח שזה יעשה טוב לתעשיית המוזיקה בישראל”.
סובול, מנגד, פחות אופטימי לגבי ההשפעה החיובית שתהיה ל-iTunes על הכנסות האמנים: “כל דבר שישפר את המצב כיום הוא טוב מבחינת המוזיקאים", אמר, “אבל אנחנו לא בונים על זה. כיום, מכירות מוזיקה הפכו לדבר שולי, ואלבום חדש בא לקדם הופעות ולהביא השמעות ברדיו. אם מכירות מוזיקה יחזרו להיות משהו שמביא כסף לאמנים, אז זה מבורך. אבל יש חשש, כי כשענקים כאלו נכנסים אז הדבר האחרון שמעניין אותם הוא האינטרס שלי. כלל לא בטוח שהרווחים יגיעו ליוצרים, כי מטבעם תאגידים גדולים קיימים כדי להרוויח כסף ולא כדי להביא אותו אליך”.
ויש, כמובן, גם את שאלת מיליון הדולר: האם שירותי מוזיקה בתשלום יכולים בכלל להצליח ב"מדינה של דיסק אחד"? “זו שאלה שרלבנטית כמעט בכל מדינה בעולם", ענה כהן. ”זה תהליך ארוך ומורכב של חינוך שוק, שלא פוצח בצורה המונית בשום מדינה כמעט. מה שיכול לנצח בסוף זה מגוון, פשטות ותמחור נכון. אם יש שירות שמגיש את מה שהצרכן רוצה ואיך שהוא רוצה, הוא יסכים לשלם, ואפל, עם הבאזז והמודעות שהיא מייצרת, יכולה להוות נדבך משמעותי מאוד בחינוך השוק בישראל”.