LifeBlogging: הכניסה לנרקיסיסטים בלבד

מי אוהב אותי?

לא ברור כיצד נוצרה המגפה המודרנית המכונה לייפבלוגינג: אנשים שמדווחים ללא הרף על מה שקורה להם, לעתים באמצעות גרוטאות שמדווחות עצמונית על מה שהם רואים כל כמה זמן. מי שהתחיל את הנגע הזה הוא הנודניק המפורסם ריי קורצווייל, שמאמין שיום אחד המוח שלו יועלה לאיזה מחשב ענן, אז כדי לשמור על כל הזכרונות שלו הוא מתעד את כל מה שעובר עליו.

מה עשיתי היום? אתם חייבים לשמוע. ולראות. ולקרוא. ולהגיב צילום: אייבלסטוק

אחרי הכל, לנרקיסיסט הכל סובב סביבו. גם חיים של אחרים.

עורך, בבקשה

הח"מ לא מת על עורכים. מדובר בעם פדנטי ורע מזג, שדורש תיקונים, מתעקש על דקויות, שם דגש על עובדות לפני להט ובאופן כללי עושה מאמצים ניכרים שלא לאפשר לכותב לצייר את עצמו כקשקשן יהיר, למרות מאמציו. ואף על פי כן, ככל שחולף הזמן, ברור שזה מה שהמדיה החדשה צריכה, ודחוף.

במשך שנים סיפרו לנו שהתקשורת הממוסדת מקובעת ושמרנית (נכון), שהיא לא מעיזה לפרוץ מסגרות ומעדיפה לדווח כאילו היתה איש או"ם (נכון במידה רבה), שהיא נתונה לשרירות ליבם של בעלי הון (נכון במקרים רבים) ושהיא מעדיפה להעמיד פנים שיש סטנדרט של אובייקטיביות שכלל לא קיים במציאות (נכון מאוד).

במקרים רבים, הנסיון הזה לאובייקטיביות מביא לאבסורד שניסחה בשעתו דנה רוטשילד: שאחרי דיווח על אונס קטין, מעלים לשידור את נציג איגוד הפדופילים. כמובן, האובייקטיביות הזו עפה מהחלון ברגע שמגיעים למשהו באמת מעצבן, כמו פיגועי טרור. ברגע הזה, כשנשמעים תופי הטם-טם השבטיים, התקשורת הממוסדת מתייצבת בשלשות, כמו כמעט כולם.

זירת הפיגוע בבוסטון צילום: בלומברג

נביאי המדיה החדשה אמרו לנו שהם יוכלו לשנות את הכל, שהתקשורת החדשה תספק לנו מידע מדויק יותר משום שהוא ידלג על כל המסננים הקבועים, ויגיע אל האמת.

אולי זה אפילו יקרה מתישהו, אבל אירועי השבוע האחרון מוכיחים שאנחנו עדיין רחוק, רחוק משם. משתמשים באתר המדיה החברתית רדיט פצחו במרדף אחרי מה שהם חשבו שהם טרוריסטים, והצליחו בסך הכל להפנות אצבע מאשימה אל האנשים הלא נכונים, שעכשיו - בצדק - חוששים לחייהם.

פייסבוק וטוויטר התפוצצו בסוף השבוע בדיווחים על מה שהתרחש בבוסטון וסביבתה. רובם המוחלט לא היה מדויק. זה מה שקורה כשאתה לא במקום, כשאתה לא ארגון חדשות ואין לך אפשרות לשלוח אנשי מקצוע לשטח: אתה חי משמועות. כמעט כל הדיווחים האלה לא היו עוברים עורך במערכת ישנה ורעה. כן, התקשורת הישנה נופלת לפעמים - CNN כשלה השבוע קשות כשביצעה מה שמכונה בציניות "דיווח מוקדם מדי" על מעצר שלא היה - אבל שיעור הנפילות שלה נמוך משמעותית מזה של המדיה החדשה.

הסיבה לכך עגומה מאוד: ארגון חדשות זה משהו שמצריך מקצוענים והרבה כסף. יש מי שמסוגל לכך, כמו אישתון הישראלי, אבל הרוב לא. אנשים בודדים, על כל פנים, לא מסוגלים לכסות תחומים נרחבים. הם מסוגלים לדווח היטב על מה שהם מכירים, אבל כשהם חורגים מעבר לכך, הם מועדים לטעות. התוצאה של המדיה החברתית לא היתה הפצת ידע: היא היתה הפצת מידע שגוי הרבה יותר מהר. וכיום, הרבה יותר קשה לתקן מידע שגוי. אחרי הכל, הוא כבר נמצא ברשת.

סינדרום מועקת המייל

האגדה המודרנית אומרת שהאדם הקדמון היה פנוי מכל הדאגות שלנו. כשבא לו, היה יוצא למתוח קצת את עצמותיו במרדף אחרי איזו ממותה שהגיעה לאזור המיקוד הלא נכון, אבל רוב הזמן הוא פשוט שרץ בלי יותר מדי תנועה, ובמידת הצורך קטף לעצמו איזה פרי. בקיצור, האדם הקדמון היה סוג של חתול מגודל. הכל השתבש כשהתחיל העידן החקלאי. פתאום צריך היה לקום בשעות לא סבירות ולשמור לעצמך זרעים לעונה הבאה. שם, כתב פעם הבלוגר פרד ריד, נטמנו הזרעים שיום אחד יבשילו להיות מס הכנסה.

האגדה הזו משמיטה את העובדה שהאדם הקדמון היה נוטה להתפגר בגיל 16 בערך. היתה סיבה למעבר לעידן החקלאי ואחריו לעידן המתועש. חברות חקלאיות יכלו לשמור לעצמן עודפי מזון שאיפשרו להן לפרנס אנשים שלא היו ממש הכרחיים לקיום - כותבים, משוררים, רופאים, נפחים, בנאים, וכל מה שמבדיל אותנו מן הטבע, האדום בשן ובטלף.

כך או כך, החברה המודרנית סובלת משלל מועקות. אחת מהן, שנפוצה מאד בקרב משתמשים בעת המודרנית, היא מועקת המייל שלא נענה. בשיחת טלפון, יש לנו מושג ברור מאוד מתי שתיקה היא ארוכה מדי. בעת שליחת מייל, אלא אם הוא מלווה בצווחות היסטריות על כך שאם אתה לא עונה עכשיו אין כלל טעם שתענה, זה הרבה פחות ברור.

הו לא! עוד מייל! צילום: shutterstock

יתר על כן, משעה שמייל שורץ בתיבת הדואר שלך ללא מענה, הוא מטריד אותך. הוא מצריך תשובה מתישהו שלרוב כרוכה במאמץ. המאמץ עשוי להיות מינימלי ביחס למועקה, אבל הוא עדיין מאמץ, ובסופו של דבר אתה צאצא של אדם קדמון שמעדיף לרבוץ באי מעש מתחת לעץ. אתה מתחיל לפתח טינה כלפי הנודניק שהחריב את שלוותך בשליחת מייל שבכלל לא ביקשת.

התגובה של רבים מאוד מתחילה להיות התעלמות מוחלטת, כפי שאנשים עשויים להעמיד פנים שהם לא בבית כשעל הדלת נוקש קרוב מעיק. התקווה היא שהנודניק ששלח לך מייל יתייאש ויילך להציק למישהו אחר. ההצלחה של הטקטיקה הזו חלקית בלבד והיא מלווה בתחושות אשם של המתעלם.

במקרים רבים אחרים, הקורא חש שהמייל מצריך תשובה ארוכה ומנומקת יותר ודוחה את המייל לאחר כך, רק כדי לגלות שמאוחר מדי. קשים חייו של האדם המודרני (אגב, במקור כתבתי "המשתמש המודרני").

טוויטר מלכלכת את הידיים

לטור הזה יש בדרך כלל רק מילים טובות לכתוב על טוויטר. התנהלותה של החברה הזו שקופה, נהירה ותומכת בזכויות אדם הרבה יותר מהמקובל בקרב חברות טכנולוגיה. למשל, כשהממשל האמריקאי שלח דרישות חקירה כנגד משתמשי טוויטר, החברה קודם כל הודיעה לנחקרים שיש נגדם חקירה, ואחר כך לקחה את הממשל לבית המשפט. שם היא נכשלה, אבל אי אפשר להאשים אותה. זה מעל ומעבר למה שעשו גוגל ופייסבוק במצבים דומים.

אמרו שלום לטוויטדק

אבל עכשיו טוויטר מבצעת תרגיל מלוכלך, מהסוג שהורגלנו לו מצד פייסבוק ואפל: החל מתחילת מאי, היא תפסיק את השימוש בגרסאות המקוונות של אחד הקליינטים היותר מוצלחים לטוויטר, טוויטדק. הסיבה לכך פשוטה ולא סימפטית: בין פייסבוק וטוויטר יש מלחמה. פייסבוק מנעה לפני מספר חודשים ממשתמשי טוויטר לראות את התמונות המלאות באינסטגרם, מתוך רצון לגרור אליה את המשתמשים בכל מחיר.

אז עכשיו מגיעה פעולת התג מחיר של טוויטר. טוויטדק שימש חלק ניכר מהמשתמשים שלו לעדכון בו זמני של פייסבוק וטוויטר: טקסט אחד היה נשלח במקביל לשני חשבונות. זה, מבחינת טוויטר, לא יכול להימשך. מהשביעי במאי, אם יש לך משהו לכתוב כשאתה לא ליד מחשב, אתה תתבקש להקליד אותו פעמיים, פעם לטוויטר ופעם לפייסבוק. לחילופין, אתה מוזמן להכניס את עצמך לגיהנום של cut and paste לטקסט ארוך בסמארטפון. חבל, טוויטר: בדרך כלל את טובה יותר מהרף הבוצי של מארק צוקרברג.

קצרצרים

1. אחח, הרוסים האלה: ההתמחות של חלק ניכר מתושבי חבר העמים לשעבר היא השגת רווחים בכל דרך אפשרית, כשהחוק הוא לכל היותר המלצה. ככה זה כשהמעמד השלט בקלפטוקרטיה שלך הוא הסילוביקי, אנשי קג"ב לשעבר שלא בחלו בפעילות עולם תחתון. ראש וראשון להם, כמובן, הוא ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין, שלא הסביר מעולם איך עשה את המיליארדים שלו. עכשיו הם מצאו דרך חדשה להתעשר: כריית ביטקוין. אבל בניגוד לגיק מן השורה, ששוחט את המחשב שלו תוך כדי הכריה וכנראה יגלה שההוצאות שוות או עולות על ההכנסות, שם עובדים בצורה מתוחכמת יותר: הכריה מתבצעת על ידי בוטנטים ששולטים באלפי מחשבים של אנשים אחרים. איך אמר מאיר אריאל? האדם אינו אלא חתיכת בוץ, רק מה - מתוחכם.

ביטקוין צילום: שאטרסטוק

2. מיקרוסופט השיקה בקול תרועה רמה את מערכת ההפעלה החדשה שלה, ווינדוס 8, בסוף אוקטובר 2012. זה היה לפני כחצי שנה. עם זאת, הסוד השמור ביותר של מיקרוסופט הוא כמה בדיוק עותקים של מערכת ההפעלה נמכרו. רבים ציפו שמיקרוסופט תמסור את המידע הזה במהלך הדיווח הרבעוני שלה, לפני שלושה ימים, אבל זה לא קרה. המספר העדכני ביותר הוא זה שמסרה מיקרוסופט בינואר: 60 מיליון יחידות. כשחברה מסתירה נתוני מכירות, בדרך כלל צריך להניח שיש לה מה להסתיר.

3. העוזרת האישית של משתמשי האייפון (אלא אם הם ישראלים) היא סירי, ולמרות שהיא הולכת והופכת לטיפשה יותר ככל שחולף הזמן (כך העיד סטיב ווזניאק, על כל פנים; הח"מ לא נוגע במוצרי אפל במקל) היא שומרת את נתוני המשתמש במשך שנתיים תמימות. כך הודתה אפל לאחרונה. החברה טוענת שהיא שומרת את המידע רק בצורתו האנונימית, כפי שטוענות כל החברות שעוסקות בתחום. ההודאה הזו עשויה לסבך את אפל באיחוד האירופי, שם התקנים קובעים שנאסר על חברה לשמור מידע, גם מידע אנונימי, במשך יותר משנה וחצי.

4. השימוש בסמארטפון עשוי, במקרים מסוימים, להפוך לאובססיה שפוגעת בשיקול דעתו של המשתמש. מושבע מאורגון יילך בקרוב לכלא למשך יומיים בשל בזיון בית המשפט. הטמבל, בנג'מין קוהלר, נתפס כשהוא משתמש בגרוטאה שלו בעת המשפט - ועוד בחלק של המשפט שבו האורות בעולם כובו כדי להציג סרטון - במקום להקשיב לעדות. וזאת אחרי שהשופט אסר במפורש על שימוש בסלולר בעת המשפט.

5. זקוקים לטלפון גיבוי? משהו פשוט ולא מתוסבך שיוכל לשמש אתכם במקרה שהמכשיר העיקרי שלכם לא שמיש מאיזושהי סיבה, או שאתם סתם לא רוצים לסכן אותו? מכשיר צנוע, ה-Gongkai Phone, יעלה לכם רק 12 דולר זה לא סמארטפון ולא דומה לו, אבל במחיר של חצי פיצה משפחתית יהיה לכם טלפון גיבוי ראוי.

• להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה שישית)