G2 של LG: חזק כמו שאני אוהב

מכשיר הדגל החדש של LG שהושק השבוע בישראל משלב את כל המרכיבים המעניינים שראינו בסמארטפוני העילית האחרונים בזירת האנדרואיד. מצלמה חזקה, סוללה עצומה ומסך מרשים הם רק חלק מהתכונות ש-LG הכניסה למפרט המפלצתי של ה-G2.

אולם למרות שהחברה נבחרה להמשיך לייצר את קו מכשירי הנקסוס של גוגל, עדיין מציצה לה ההרגשה שמדובר במכשיר שרוצה כל כך להיות הילד המקובל עד כדי כך שזה לא כל כך מצליח לו.

G2 של LG צילום: רפאל קאהאן

עיצוב ומבנה: אלגנטי אך פשטני

כמו הנקסוס 4, ה-G2 ממשיך את הקו העיצובי שהוא נקי ואלגנטי, אך לא מרגש וכנראה שלא יזכה לקריאות התפעלות. המכשיר דק ואינו כולל בליטות מיותרות. הוא בנוי מפלסטיק שמזכיר מאוד בצורתו את מבנה הנקסוס 4.

עיצוב פשוט ופלסטיקי, בדומה לשל סמסונג צילום: רפאל קאהאן

גימור הפלסטיק מזכיר את חיפויי סיבי הפחם שניתן למצוא במכוניות ספורט יוקרתיות, אך לצערנו לא באמת מדובר בסיבים האמיתיים. האחיזה שלו נוחה וגם בעלי ידיים קטנות יכולים בקלות להרגיש בבית.

משקלו של המכשיר עומד על 143 גרם, כמו משקלו של ה-HTC One אך כבד בכ-10 גרם ממשקלו של הגלקסי S4, יריבו המרכזי. מבחינת גודל, הסמסונג דק יותר, אך לטעמי ה-LG דווקא יותר נוח לאחיזה. הבעיה העיקרית של חיפוי הפלסטיק האחורי הוא החלקלקות שלו, מה שעשוי לגרום להחלקתו מן היד.

מכשיר ה-G2 לצד האקספריה Z של סוני. היצרנית הקוריאנית לא מתמקדת באסתטיקה צילום: רפאל קאהאן

ממשק ומערכת הפעלה: כפתורים בגב, שליטה בעיניים

ה-G2 מצויד במסך IPS HD בגודל 5.2 אינץ' ברזולוציה של 1,920 על 1,080 פיקסל. צפיפות הפיקסלים שלו מעט נמוכה משל מתחריו ועומדת על 424 פיקסלים לאינץ'. למסך ניגודיות גבוהה למדי והדבר ניכר באור שמש ישיר. אולם הבחירה בציפוי מבריק גורמת להשתקפויות לא מעטות, כך שביצועיו בשמש מקבילים פחות או יותר לשל מתחריו.

מסך רגיש להשתקפויות צילום: רפאל קאהאן

ה-G2 כולל שינוי ארגונומי מהותי: למכשיר אין כפתורי שליטה בצדדיו. תחת זאת, הם מוקמו בגבו, מתחת לעדשת המצלמה.

הרעיון חביב שכן משתמשים רבים נוטים לאחוז בסמארטפון עם האצבע המורה פרוסה על גב המכשיר. אולם למרות החשיבה המקורית, לא הרגשתי שמדובר בשיפור. להיפך: פעמים רבות חיפשתי עם האצבע את כפתורי ההדלקה או את אחד מכפתורי השליטה בווליום מכיוון שבהיותם על גב המכשיר, לא ניתן לראות היכן אתה לוחץ. בנוסף, המיקום שלהם עלול להרגיש לא נוח לבעלי אצבעות קצרות. בעיה נוספת היא שמיקום הכפתורים בנוי להחזקה אנכית של המכשיר והוא לא נוח כשמשחקים או צופים בקליפ. בקיצור, בחירה מעניינת אבל לא תמיד יעילה.

כפתורי השליטה של ה-G2 צילום: רפאל קאהאן

ב-LG הבינו את הבעייתיות וציידו את המכשיר בפתרון חכם - ניתן להדליק את המסך באמצעות טפיחה כפולה על גביו. הרעיון מעולה, הביצוע פחות. למעשה לפעמים צריך לטפוח עשר פעמים עד שהמסך מואיל בטובו להידלק.

בדומה לגלקסי S4, גם ה-G2 יודע לזהות את מיקום עיניכם ככלי עזר לממשק: נגן הוידאו יודע להפסיק את נגינת הסרטון אם הפסקתם להתבונן במסך, ניתן לעקוב אחר אובייקט בתוך הסרטון ולבצע לבצע זום תוך כדי צפייה ועוד. לטעמי מדובר בעיקר בגימיקים שלא יעניינו את המשתמש הממוצע - במיוחד לאור העובדה שבדומה למכשיר ה-S4, גם בסמארטפון של LG הם לא עובדים בצורה חלקה בכל פעם.

גרסת האנדרואיד של ה-G2 מאופיינת בסכיזופרניה קלה. מצד אחד, היא הרבה פחות עמוסה באייקונים ובאפשרויות מאשר גרסת ה-TouchWIz של סמסונג, ומצד שני היא עורמת את כל התכונות במקומות שלא תמיד קל להגיע אליהן, כמו במרכז ההתראות, במסך ההגדרות או במסגרת אפליקציות ייעודיות כמו אפליקציית המחברת או רישום ההערות.

הממשק חדשני, אך מצריך הסתגלות צילום: רפאל קאהאן

אני די בטוח שעם הזמן, יוכל המשתמש הממוצע להתרגל לשיטה, אך לא מדובר במערכת אינטואיטיבית. גם במכשיר זה ניתן למצוא את Qslide, תכונת הפיכת אפקליציות פועלות לחלונות שאפשר לשלוט בשקיפות שלהם. אם LG הייתה גם מוצאת דרך לצמצם את החלונות לתוך אייקון הפעלה ולהטמיע את התכונה באפליקציות צד שלישי, היא בהחלט הייתה מחזיקה ביד קלף מנצח. בינתיים, מדובר בתכונה חביבה לריבוי משימות. הדוגמה השימושית ביותר שמצאתי, הוא שילוב המחשבון במקביל לקובץ אקסל למשל.

מולטימדיה ואפליקציות: תענוג, אך לא ממצה את הפוטנציאל

המסך הגדול של ה-G2, איכות הרמקולים המצויינת שלו וזוג אוזניות הפרימיום המסופקות עם המכשיר, אמורים לרמז על מפלצת מולטימדיה. אולם למרות זאת, לא מדובר ביכולות שלא ראינו לפני כן. מהנדסי LG לא מינפו את היתרון העיקרי של טכנולוגיית ה-IPS ביחס ל-AMOLED של סמסונג, ותצוגת הצבעים של המכשיר מזכירה מאוד את זו של תאום המריבה עם צבעוניות מוגזמת ורווייה מדי. אולם, אם ב-AMOLED מדובר במגבלה טכנולוגית, הרי שב-IPS ניתן היה להגיע לצבעים מציאותיים יותר, כמו במכשירים של סוני או HTC. גם בזירת האודיו האיכות טובה אך לא יוצאת דופן. הרמקול החיצוני, לעומת זאת, חזק ואיכותי.

וידאו באיכות מעולה צילום: רפאל קאהאן

אני מאמין שעם שימוש באפליקציות ייעודיות שניתן למצוא בקלות בפליי של גוגל (אני משתמש למשל ב-Power Amp המעולה לשמיעת מוזיקה, אך יש עוד אחרות לא פחות טובות), תוכלו להוציא את המקסימום מהחומרה המצויינת שבה צויד ה-G2.

למכשיר יש את חבילת האפליקציות המובנות של LG, אותה ראינו במכשירים קודמים: באפליקציית מחברת שמזכירה במעט שילוב של אפליקציית ה-Notes של אפל עם אפליקציית ה-Keep של גוגל, כלי השרבוט החביב של החברה, תכונת שיגור ההודעה והמיקום לאנשי קשר במקרי חירום ועוד.

תכונת השרבוט של LG צילום: רפאל קאהאן

ביצועים וקישוריות: תודה רבה אדוני, אפשר עוד?

ל-G2 יש מעבד מרובע ליבות אימתני במהירות 2.26 גיגה-הרץ, שני גיגה-בייט זיכרון RAM, ומעבד גרפי אדרנו 330. מדובר בחבילה החזקה ביותר בשוק כיום. הביצועים מן הסתם גם עומדים בקצב. המכשיר מגיב אינסטינקטיבית לכל מחווה ונגיעה (לפעמים אפילו רגיש מדי) וניתן לתפעל אותו גם אם יש לכם עשרות אפליקציות שפועלות ברקע. כשניסיתי להעמיס עליו משימות כבדות, הוא פעל בצורה חלקה לגמרי וצחק לי בפרצוף.

תעמיסו עליו כמה שרק תרצו צילום: רפאל קאהאן

גם הקישוריות שלו מעולה, ורכיב האינטרנט האלחוטי סיפק לי קליטה כמעט מלאה במקומות בדירתי שבהם מכשירים אחרים התקשו להראות מחצית מכך. השימוש ב-GPS עבד כמצופה, אות הלוויין נקלט היטב ובמהירות וכל תוכנות הניווט שבדקתי סיפקו חוויית שימוש נעימה ויעילה,

הנקודה הבעייתית של ה-G2 נמצאת במרחב האחסון שלו. LG המשיכו את מסורת הנקסוס ואטמו את ה-G2 מכל כיוון אפשרי וזה כולל הימנעות מחריץ הרחבת זיכרון. ואולם, הם שכחו שבנקסוס עובדת גרסה קצת יותר קלה של אנדרואיד שמשאירה בידי המשתמש כ-12 גיגה-בייט זמינים. כאן, עם שלל התוספות של גרסת האנדרואיד של LG, מצטמצם לו הזיכרון הפנוי למשתמש לכ-10.5 גיגה-בייט (בגרסת ה-16 גיגה בייט שבדקתי, בגרסת ה-32 גיגה מן הסתם בעיה מעין זו תתגמד).

אמנם כיום ניתן לגבות את המכשיר בשלל שירותי אחסון ענן מקוונים, אך חובבי צילום, סרטים ומשחקים צפויים להיתקל בבעיה. בקיצור, חבל ש-LG לא השיקו את ה-G2 עם 32 גיגה-בייט כברירת מחדל.

מצלמה: ייצוב תמונה אופטי? גם לנו יש

למכשיר יש מצלמת 13 מגה-פיקסל שמציגה ביצועים טובים מאוד. היא כוללת ייצוב תמונה אופטי, תכונה שראינו עד כה רק במצלמות מתקדמות של נוקיה. ההבדל בין ייצוב דיגיטלי ואופטי הוא בכך שהוא מתבצע ברמת העדשה ולא ברמת תוכנת הצילום, מה שמאפשר לתוכנה להתפנות לעיבוד יותר יעיל של התצלום. עוד יתרון הוא בצילום סרטוני הווידאו, שבשילוב עם תכונות כגון צילום HD ב-60fps, צילום דו צדדי (שילוב של מצלמה אחורית וקדמית, תכונה שחנכה סמסונג) וזום עם עקיבה סלקטיבית יהווה ה-G2 תחליף ראוי למצלמת וידאו ייעודית.

מצלמה איכותית במיוחד צילום: רפאל קאהאן

תכונה נוספת ש-LG התגאו בה מאוד היא זום קולי שמאפשר להתמקד בסאונד של האובייקט אותו מצלמים ללא רעש רקע. בפועל, תכונה זו לא עבדה היטב. מצלמת הסטילס מצויידת בתשע נקודות מיקוד, חידוש מעניין בתחום מצלמות הסמארטפונים, בעיקר אם תיקחו בחשבון שעד לפני זמן לא רב, שווקו מצלמות DSLR עם 11 נקודות מיקוד. אמנם לא תגיעו לאיכויות צילום מקצועיות, אך מדובר במצלמה שעוברת בקלות את המתחרה מבית סמסונג למשל. באור יום היא מספקת ביצועים מעולים ותוכנת הצילום מספקת שלל אפשרויות עיבוד תמונה. לעומת זאת, למרות הכל צילום תמונות בלילה הוא עדיין נקודה בעייתית, שגם LG לא הצליחה לפתור.

סוללה: גדולה ויעילה

LG הצליחו לתחוב לגוף המכשיר סוללה בת כ-3,000 מיליאמפר-שעה, זוהי הקיבולת הגדולה ביותר שתמצאו כיום בסמארטפון שמשווק בארץ. הסוללה אכן מספקת חוויית שימוש שכבר מזמן לא זכיתי לה עם מכשיר מגע. הצלחתי לסחוט ממנה כיום וחצי של שימוש רציף, ללא שהצטרכתי להתאים את השימוש שלי על מנת לחסוך בסוללה.

איזה כיף זה היה לקום בבוקר לאחר ששכחתי להטעין את המכשיר ולגלות שנשארו לי עוד מספר שעות שימוש. שאפו..

סיכום: הסמארטפון הטוב בישראל

ה-G2 הוא מכשיר מצויין, הטוב ביותר ש-LG הוציאה עד כה - ואחד מהטובים בעולם בכלל. הוא עומד בשורה אחת עם הגלקסי S4 ואף עובר אותו בפרמטרים רבים. הנקודות הבעייתיות שלו מסתכמות בשטח אחסון מוגבל (בעיקר בגרסת ה-16 גיגה-בייט) ובממשק משתמש עמוס ביותר מדי אפשרויות כיוונון. המכשיר לא יתאים למשתמשים שרוצים טלפון פשוט - עבורם, יתאימו יותר האייפון או הנקסוס 4.

לעומת זאת, אלו שמכונים באנגלית Power Users ימצאו בו מכשיר מצוין עם החומרה הטובה כיום בשוק. אני מאמין שמשתמשים מעין אלה גם ידעו להתקין עליו ROM שיעשה עימו יותר חסד מגרסת האנדרואיד של LG. מדובר במכשיר שכמו שציין בפנינו מנהל השיווק של מוצרי הסלולר של LG בישראל ג'ייד ז'אנג, "נתפר על פי בקשות המשתמשים".

ה-G2 יימכר בישראל בשלל חנויות ורשתות ישירות לצרכן וכן בקרב מפעילות הסלולר. המחיר הרשמי שלו עומד על 3,199 שקל לגרסת ה-16 גיגה בייט, אולם למי שרוצה אחד, אמליץ לבחור בגרסת ה-32 גיגה בייט ולצלמים וחובבי מוזיקה - אף להשיג התקן קורא כרטיסי זיכרון שיכול להתחבר לחיבור המיקרו USB.