דו"ח טכנולוגי
אצא לי השוקה, מהנדס תוכנה אחטוף לי
הנהלת סנאפצ'ט ביצעה מהלך יצירתי שנועד לחטוף מהנדסים מחברות תוכנה כאובר, טוויטר ו-AirBnB, משפטנית מצאה סדק בשריון של חברות הייטק שמנצלות עובדי בחסות החוק ומה מפסידה האנושות מצנזורת אסירים פוליטיים ברשת
עד שסטיב ג'ובס ואריק שמידט קשרו את הקשר הגדול שלהם נגד העובדים של עמק הסיליקון, הוא היה מקום לתחרות פרועה בתחום גיוס כוח האדם. כל חברה ניסתה להשיג את העובדים הטובים ביותר, כמעט בכל אמצעי. הקנוניה של ג'ובס הפסיקה את התחרות, הורידה את שכר העובדים והעלתה את ההכנסה של החברות המעורבות, עד שפייסבוק נכנסה למשחק, הודיעה שהיא לא משתתפת בתרגיל הזה ופתחה את התחרות מחדש.
סנאפצ'ט, חברה שלא נוהגת לשחק יפה, החליטה שהיא צריכה לגייס דווקא את המהנדסים של אובר. היא החליטה לעשות את זה בדרך מתוחכמת מהרגיל. אם מישהו מנסה לשלוח הודעת סנאפצ'ט מאזור המטה של אובר הוא מקבל אפשרות לשלוח פילטר ייחודי, ששואל "האם המקום הזה מחרפן אותך?" אם כן, מציע הפילטר, כדאי שתפנה ללינק זה - שמוביל, איך לא, לעמוד גיוס העובדים של סנאפצ'ט.
זו גישה עדינה, קלילה ומצחיקה לנושא גיוס העובדים. היא דורשת מהמגויס הפוטנציאלי, קודם כל, בכלל לגלות איזשהו עניין בסנאפצ'ט - להתקין את האפליקציה ולהיות מודע לאפשרות של פילטרים, בתור התחלה.
את השיטה הזו מנסים בסנאפצ'ט גם סמוך למטות של חברות אחרות. עובדי AirBnB הופתעו לגלות פילטר של רוח רפאים מבוהלת במיטה עם הכיתוב "לא ישן טוב?", עובדי טוויטר קיבלו פילטר עם רוח עם כנפי מלאך וההמלצה "לעוף גבוה יותר" (רמז, ככל הנראה, לציפור של טוויטר), ועובדי פינטרסט קיבלו מסר ששואל feeling pinned down?, מלווה בתמונה של פיני באולינג.
עד כה לא ידוע על גיוס מוצלח באמצעות השיטה הזו, ובעיקר ידוע על עובדים מעוצבנים שלא מגלים חוש הומור. במקרה של אובר, הייתי ממליץ לסנאפצ'ט להיזהר - ממה שאנחנו יודעים על ההנהלה שלה, היא תדלג על שלב ראש הסוס במיטה ותעבור ישר למגפי בטון. שכמובן, מי שיבצע את היציקה אותם לא יהיה עובד של החברה אלא "שותף קבלני" שלה.
חושפת את השקר של "כלכלת השיתוף"
עוד מישהי שצריכה להזהר מאובר ומהנטיה הפלילית שלה היא שאנון ליס-ריורדאן, עורכת דין אמריקאית שהתחום שלה הוא זכויות עובדים. היא חופרת בשקדנות בור ענק בתחתית הסירה של "כלכלת השיתוף": הטענה של הבוסים שהאנשים שהם מעסיקים אינם בעצם עובדים.
ליס-ריורדאן בנתה את הקריירה שלה בהגנה על עובדים מפני התעמרויות חוקיות-למחצה מצד הבוסים שלהם. השטיק הקבוע שלהם הוא לא להכיר בעובד כעובד, אלא לקרוא לו פרילאנסר בזמן שדורשים ממנו עבודה של עובד אבל משלמים לו כאילו לא היה עובד. היא ניצחה בשורה של תביעות יצוגיות בתחום הזה.
אובר עלתה על הרדאר שלה, יחד עם שאר "כלכלת השיתוף", כשכמה נהגים התלוננו שאובר שומרת לעצמה מחצית מהטיפים שלהם. ליס-ריורדאן הגישה תביעה בשמם, כי זו התנהלות אסורה מצד חברת מוניות, ואז היא קלטה שיש כאן משהו הרבה יותר גדול: אובר, כמו פחות או יותר כל חברת "כלכלת שיתוף", משלמת לנהגים שלה כאילו היו עובדי קבלן, בעוד שהיא מעלה כלפיהם את הדרישות שנהוג להפנות לעובדים - כמו ציות דייקני להנחיות של החברה. למשל, אובר פיטרה נהג כי "לא גילה את הכבוד הראוי" כלפי מנהלים בחברה.
עד כה הגישה ליס-ריורדאן תביעות יצוגיות בשל התרגיל הזה נגד זכויות העובדים נגד אובר, ליפט (המתחרה העיקרית של אובר), Homejoy, Caviar ועוד כמה חברות הייטק שבעצם עוסקות בתחום של אספקת שירותים אבל מעמידות פנים שהעיסוק שלהן הוא אפליקציות מובייל.
אם התביעה של ליס-ריורדאן תצליח, המודל העסקי של אובר יחוסל. החברה תצטרך לא רק לשלם לעובדים שלה שכר ראוי, היא גם תצטרך לקבל אחריות על כלי הרכב שלהם, לתת להם חופשות וביטוח רפואי, לשלם להם ביטוח רכב והוצאות דלק. היא, בקצרה, תצטרך לקחת על עצמה את האחריות שהיא מעדיפה להפיל על העובדים שלה.
בקצרה, יש כאן אישה אמיצה אחת שמוכנה לחסל חברה שעד כה קיבלה השקעות של 40 מיליארד דולר, יחד עם כל הענף המורעל שהיא הולידה. זה סכום ענק, ואובר לא הוכיחה את עצמה עד כה כחברה שסובלת מעודף מעצורים.
איך זה היה מתפרסם היום?
באפריל 1963 ישב מרטין לותר קינג בכלא בבירמינגהם, אלבמה, שם הוא נחשד בשורה של עבירות על חוקי הגזע המקומיים. שם הוא כתב, על נייר מוברח, את אחד הטקסטים היותר ידועים שלו, "מכתב מכלא בירמינגהם", בו הסביר את דוקטרינת ההתנגדות הלא-אלימה שלו: בקצרה, הוא הסביר שלאדם יש חובה להתנגד לחוקי עוול ולא לחכות בפסיביות לשינוי שאולי יבוא מבתי המשפט. הטקסט היה מהפכני ושפת הזהב שלו הפכה אותו לאחד האוצרות הגדולים של השפה האנגלית. אבל ספק אם הוא יכול היה להיכתב היום, לא בלי השלכות קיצוניות.
על אסירים נאסר היום להשתמש במדיה חברתית, הכלי שמזמן החליף את המכתב הפומבי. אילו קינג היה מנסה לפרסם את המכתב שלו בפייסבוק, הוא היה מסתבך בעבירה על החוק. שורה של מדינות בארה"ב אוסרות על אסירים לפרסם מידע ברשתות חברתיות, הן במישרין הן בעקיפין. החוק לא אחיד: צ'לסי (לשעבר ברדלי) מאנינג, היושבת בכלא צבאי, מפרסמת מדי פעם ציוצים. היא שולחת אותם, דבר שמותר לה, לחברים שמפרסמים אותם אחר כך. היא אף כותבת, בדרך זו, בלוג בגרדיאן.
יש, כמובן, סיבות טובות לחשוש ממצב שבו אסירים כותבים ברשתות חברתיות: בשורה של מקרים בעבר, אסירים הצליחו להשתמש במדיה החברתית כדי להעביר מסרים לשותפיהם לפשע ובמקרים מסוימים אף לאיים על עדים או קורבנות. ועם זאת, שימוש במדיה חברתית מסוגל לסייע לשיקום - ובמקרה של אסירים פוליטיים, הוא חשוב במיוחד.
מעצמה סלולרית עולה
"תמיד יש דברים חדשים באפריקה", אמר פליניוס הזקן, ולא לחיוב; הרומאים היו חשדנים כלפי כל דבר חדש. המונח שלהם למהפכה היה "דברים חדשים" ואחד הדברים החדשים שהגיעו לאפריקה הוא המכשירים הסלולריים.
ב-2002, רק לאחד מכל עשרה אפריקאים היה טלפון סלולרי. היום, השיעור הוא 89%. שיעור החדירה של הסמארטפונים נמוך יותר, אבל גדל בעקביות. מכון Pew בחן את השימוש בטלפונים ניידים באפריקה והגיע לכמה נתונים מעניינים למדי.
80% מהאפריקאים שולחים מסרונים, ו-69% מהם משתמשים בסלולר שלהם כדי לצלם תמונות או וידאו. 30% מהם (שיעור גבוה יחסית) משתמשים בו כדי לבצע תשלומים, אם כי אלה זמינים רק במספר ממדינות אפריקה.
המחקר מצא שככל שההשכלה עולה, כך עולה גם הסיכוי שיהיה לאדם סמארטפון. לא כל כך מפתיע, ומתאים לתוצאות של מחקרים דומים במערב. ידיעת אנגלית, אפילו חלקית, מעלה את הסיכוי שיהיה לתושב היבשת טלפון סלולרי, ויש פער בהחזקה בו בין נשים וגברים: הפער הנרחב ביותר נרשם באוגנדה, שם ל-77% מהגברים הנבדקים היה מכשיר, לעומת 54% מהנשים.
עם זאת, שיעור קטן מהמשתמשים צורך חדשות דרך הסמארטפון שלהם, אולי בגלל שהחדשות בדרך כלל מדכאות למדי.
קצרצרים
1. בכמה בקשות על פי החלטת "הזכות להישכח" מטפלת גוגל? ובכן, על פי נתוני הרגולטור הצרפתי הרלוונטי, CNIL, ב-2014 קיבל הרגולטור 260 בקשות כאלה. מתוכן, 90 נראו לו סבירות והוא העביר אותן לטיפול של גוגל. החברה אישרה 20 מהבקשות הללו, כלומר פחות מאחת מארבע הבקשות שקיבלה ובערך 1:13 ממספר הבקשות שהוגשו. לטענת CNIL, אגב, הציבור הצרפתי הופך למודע יותר ויותר לבעיות הפרטיות, על כל פנים על פי המדד המפוקפק הבא: בשנת 2012, אומרת הסוכנות בגאווה, רק 50% מהציבור היה מודע לקיומה בעוד שכעת השיעור עומד על 70%.
3. נמשכת הבריונות בטוויטר בבריטניה: כותבת בריטית צעירה, מהדור הצעיר של כותבות המזון שם, ג'ק מונרו, הפסיקה את הפעילות שלה בטוויטר לאחר שהופצצה בהודעות הומופוביות. היא האחרונה בשורה של נשים שהותקפו בטוויטרספירה הבריטית בשנתיים האחרונות. המשטרה פעלה במהירות הפעם ותוך זמן קצר עצרה חשוד. האיש הוא ככל הנראה חבר לשעבר במפלגה הגזענית UKIP, ובמפלגה מיהרו לומר שהוא לא מייצג אותם כי עזב את המפלגה בינואר. האיש כבר עמד במרכז סערת טוויטר, כאשר הצטלם עם סכין בין השיניים במה שנראה כמו תנועת מועל יד.
4. מל"ט חמקן של הצי האמריקאי, פרויקט שלמרות הצלחותיו צפוי להתבטל, ביצע בשבוע שעבר את אחת המלאכות המורכבות ביותר בטיסה. מי שראה את הפתיחה לסרט המופת "ד"ר סטריינג'לאב" יראה שם מפציץ אסטרטגי מזדווג עם מטוס תדלוק. שני כלי טיס שנמצאים במהירות גבוהה באוויר צריכים לתאם מגע עדין מאד ביניהם. המל"ט, X-47, הצליח לבצע את המשימה המורכבת הזו ולהמשיך הלאה. הוא, עד כמה שידוע, המל"ט היחיד שממריא מנושאת מטוסים ומסוגל גם לקבל תדלוק בכוחות עצמו. בעבר הצליח הכלי הזה גם לבצע נחיתה מורכבת למדי על נושאת מטוסים. הגרוטאה הולכת למוזיאון, וכדי להגיע לשם היא כבר עלתה למשלם המסים האמריקאי 813 מיליון דולר.