הקברניט
דרקון הרפאים J20: האם חמקן הקרב הסיני יכול להביס את ה-F22?
מומחי המודיעין במערב - מראשוני הקצינים ועד לשר ההגנה האמריקאי - זלזלו במטוס הזה כשהופיע. אך עם הזמן מתגלה עוד חומר על ה-J20 הייחודי, שנראה שיוכל לשתק את מבצעי האוויר של יריבי סין, לאיים על נושאות מטוסים ואפילו לכופף את החמקנים הנוצצים של ארצות הברית
שלום, כאן הקברניט; סין היא המעצמה החזקה בעולם וכוח כלכלי עצום. גם אם לא הייתם שם בעצמכם, כנראה שרוב החפצים שלכם דווקא כן. אבל בניגוד למוצרים אחרים, מטוסי קרב מתקדמים דווקא לא יוצאים מסין. פשוט משום שהמדינה שומרת אותם לעצמה - והיום נדבר על המטוס הכי טוב, מסתורי ובעייתי שבידיה: הצ'נגדו J20.
- האחים רייט לא המציאו את המטוס ולא טסו ראשונים. מי כן?
- גיבורים עם נוצות: כשיונים וציפורים אחרות תפקדו כמערכות נשק
- מטוס הנשר: ריגול בינלאומי, אהבה אבודה ושיא החוצפה הישראלית
מדובר במקביל הסיני של ה-F22 ראפטור המרשים של ארצות הברית - חמקן קרב עילאי ועתיר יכולות, שמצליח לבלבל ולהדאיג את כל מומחי המודיעין במערב. מה יודע החמקן הסיני לעשות, והאם לארצות הברית יש סיבה לחשוש מפניו? ספוילר: כן. מאה פעם כן.
סיפורנו מתחיל בדצמבר 2002, כשאנשי סוכנויות המודיעין של ארה"ב, יפן, דר' קוריאה ואחרות הופתעו לגלות שלסין יש תוכנית סודית מיוחדת לפיתוח מטוס קרב עתידי שפעילה מאז סוף שנות התשעים. והם לא למדו על התוכנית ההיא דרך האזנות, מרגלים או תצפיות - אלא פשוט פתחו עיתון; מגזין ג'יינס דיפנס וויקלי הוא שחשף את הפרויקט והכניס את השושואיסטים לכוננות.
במשך קרוב לעשור שלא הצליחו גורמי המודיעין ללמוד יותר מדי על התוכנית הסינית, ופשוט הניחו שהיא תכלול מטוס גדול ויקר ולצידו מטוס קטן וזול. ב-2011 שוב הופתעו השפיונים: המטוס הגדול קיבל שם רשמי ויצא לטיסה ראשונה.
תמונות ראשונות מאותה טיסה נורא בלבלו את אנשי המודיעין: הצ'נגדו J20 התגלה כמטוס גדל-מימדים, עם כנפונים קדמיים (קנארד) כמו של מטוס הלביא הישראלי (ושל מטוס האחים רייט; קנארד זו לא המצאה חדשה), גוף מאורך עם זנב כפול, תחתיו סנפירי ייצוב. בקצהו האחורי שני מנועים גדולים, בעלי מפלטים עגולים סטנדרטיים, ולא מרובעים או שטוחים כמו ב-F22 או במפציץ B2, מה שגרם לאמריקאים לפסוק שאינו חמקן בגזרה אחורית, ולכן לא יתקשו טילים לפגוע בו משם.
גוף המטוס שטוח ומיועד לייצר עילוי, בצורה שדומה מאוד לשל ה-F22. עיצובו דומה לעיצובי קונספט של מטוסי קרב סובייטיים, אך כלל גם משהו מאוד שונה ומקורי. "מקורי? לא אופייני להם", נחרו בבוז אנליסטים שנוטים לזלזל בטכנולוגיה שאינה מערבית - ומיד החלו לפלוט הערכות לגבי המטוס המסתורי.
חלק מהחוקרים טענו שזה בכלל מפציץ אסטרטגי מהיר ולא מטוס קרב, ולא יהווה איום על ה-F22; אחרים הסבירו שאין סיכוי שהוא בכלל חמקן, עם כנפוני הקנארד האלה שבטח מחזירים גלי מכ"מ בקלות; חלק מהמומחים שניתחו את התמונות טענו שאין בגופו די מקום לתאי חימוש פנימיים, כך שכנראה יישא מספר זעום של טילים - או יישא אותם תחת כנפיו, מה שיפגום בחמקנות שלו; ורוברט גייטס, כבוד שר ההגנה בממשלי בוש ואובמה, טען שה-J20 עשוי לסכן חלק מהיכולות של ארה"ב אך שאין לה בעיה להתמודד עמו. ג'יימס קלאפר, מנהל המודיעין הלאומי בימי גייטס, הוסיף שארה"ב בכלל לא הופתעה מקיומו של ה-J20 והיא נתקלה בו הרבה לפני טיסתו הראשונה. האגו האמריקאי בפעולה.
משנה לשנה מופיעות יותר ויותר עדויות לכך שכל המומחים הללו טעו. לא משום שלא עשו נאמנה את עבודתם, אלא בגלל שסין פשוט תחמנית יותר מקהילת המודיעין המערבית; כל פיסת מידע על ה-J20 שיצאה את מסך הצנזורה נבחרה בקפידה, כך שתבלבל את היריב. אפילו מספרם של המטוסים מבלבל: סין ייצרה רק בודדים, כדי לחזק הערכות לפיהן מדובר במטוס ניסוי בלבד או בפרויקט שהוקפא.
מפגני טיסה שנערכו בסין הראו, למשל, שה-J20 מתמרן בזריזות מרשימה ביותר - יכולת שאין טעם להעניק למפציץ; ניתוח מעמיק של תמונותיו הראה שגם עם הקנארד יכול המטוס להיות חמקן בגזרה קדמית ולהקשות על מערכי הגנה לזהות אותו מתקרב עד שיהיה מאוחר מדי; תמונות נוספות הראו שיש לו ועוד איך מקום לטילים בגופו ולפי מספר הערכות - אף יותר מאשר ל-F22 (שמונה מול עשרה) ושסין מודעת לכל הניסיונות להשיג מודיעין על הדרקון שלה - ופשוט משתעשעת ביריבים.
למשל, במאי השנה טען מפקד חיל האוויר ההודי שמטוסי הסוחוי 30 שלו - מטוסי קרב מהדור הקודם - הצליחו לזהות את ה-J20 באוויר בקלות, במהלך טיסה בקרבת נפאל. קציני המודיעין לא הספיקו לקפוץ ולקרוא "אמרנו לכם שהוא לא חמקן" ומיד התעורר אנליסט זקן ואמר שאולי הסינים דווקא רצו להתגלות. בדיקה בשטח גילתה שככל הנראה שמטוסי ה-J20 מפעילים את המכ"מים שלהם בצורה שתסייע להודים לקלוט אותם; כשמטוס משדר, ניתן לאתר אותו ולעקוב אחריו - ולא ניתן לדעת עד כמה הוא חמקן ומאיזה טווח אינו נראה.
נראה שמחודש לחודש צץ מידע חדש על דרקון הרפאים, שמראה שאינו נחות ממתחריו המערביים - ורק לאחרונה הבינו סוכנויות המודיעין מחוץ לסין עד כמה גדולים פערי הידע שלהן בנוגע ל-J20 ונפלאותיו. המטוס הזה נולד כדי לנצח את ה-F22; ב-2009 פרצו האקרים סינים למערכות לוקהיד מרטין ושותפותיה, יצרנית חמקני הקרב של ארצות הברית. סין הניחה יד על הרבה מאוד סודות טכניים, וככל הנראה שנשענה עליהם כשבנתה את תפיסת ההפעלה של ה-J20. בנוסף, הפריצה הזו עזרה לסין להבין איך מבינה ארה"ב עצמה את החמקנים שבידיה ואת מה שהם אמורים לעשות - מה שהקל עליה לבנות תוכנית להטעיה מודיעינית.
עכשיו, בואו נדבר תכל'ס - אם יש לסין דרקון חמקן רב משימתי, איזה מין איום הוא יכול להציב ליריביו הפוטנציאליים? הבה נצייר לנו תרחיש: המתיחות בין סין לארה"ב מגיעה לשיאה, טראמפ מפזר איומים ושולח נושאת מטוסים לגזרה. במקביל, בסיסים אמריקאים בדר' קוריאה, יפן ואוקינאווה נערכים לפעולה. כדי לתמוך במבצעים אוויריים נרחבים, מועלים לאוויר מטוסי תדלוק, מרכזי שליטה מעופפים ומטוסי התראה מוקדמת - מכ"מים מעופפים.
אלו הם נכסים קריטיים ויקרים, שיהיו מוגנים בכל דרך אפשרית - ממטוסי קרב צמודים ועד נעל של תינוק על האגזוז וחמסה על דופן התא. נכסים קריטיים שרק מטוס חמקן יוכל לצוד.
סין מבינה שעליה לנקוט במהלך הרתעה; מספר מבני J20 ממריאים וטסים אל עבר נתיבי מטוסי הביון, התדלוק והשליטה. אף אחד לא מזהה אותם עד שלא יפעילו את המכ"מים שלהם, ינעלו וישגרו. ארה"ב מאבדת את כל מטוסי התמיכה, וכדי להמשיך במבצע, יהיה עליה לקרב את נושאת המטוסים לשטח הסיני, היכן שתהיה חשופה לריכוז אש. סיכון גדול מאוד, אולי מספיק גדול כדי לחזור לשולחן המו"מ. וסין? סביר להניח שהיא תאבד כמה J20 מאש מטוסי F22, שיועברו לגזרה; לא נורא, מטוסי קרב הם משאב מתכלה במלחמה וסין לא תתקשה לחדש את המלאי.
חיסול מטוסי התמיכה הוא רק איום אחד: באותה מידה, יכולים מטוסי ה-J20 לשאת פצצות גלישה מונחות מדגם LS6 עם טווח של יותר מ-50 ק"מ - ולפגוע בבסיסים ותשתיות אחרות; זה לא משנה כמה משוכללים הם מטוסי ארה"ב אם מישהו השמיד את מסלולי ההמראה שלהם. רוצים עוד? יש עוד: בימים אלה עובר הצ'נגדו J20 התאמות לנשיאת טילים מהירים נגד ספינות. במילים אחרות, חמקן קרב רב משימתי יוצר חתיכת בלאגן עבור יריבי סין.
ונעבור לשאלת השאלות: האם ה-J20 יכול להביס את ה-F22 בקרב אוויר? בתנאי מעבדה, התשובה שלילית. שני דברים חשובים משחקים לטובת הכוח האמריקאי: הראשון הוא היתרון הטכנולוגי של ה-F22 בתחום החיישנים והיתוך המידע; לכל טייס F22 יש גישה לתמונה מודיעינית ומבצעית עשירה בהרבה משל כל יריב, מה שמסייע בזיהוי מטרות ואיומים. השני הוא העובדה שטייסי סין מקבלים חופש פעולה אפסי, וגם החלטות ממש בסיסיות תלויות באישור מהבקרה הקרקעית. סין מודעת לחיסרון הזה, שנובע מהתרבות הקומוניסטית שלה, אך יעברו שנים בטרם תיישר קו; טייסי ארה"ב אומנו לחשוב עצמאית ולהגיב מהר יותר, וזה יתרון עצום. ואולם, בתרחיש לחימה בעולם האמיתי, עלי להעריך שהסינים ינצחו. למה? כי פשוט יהיו יותר J20 מ-F22.
לוחמה אווירית היא משחק של זיהוי ושל מספרים. מי שמצא ראשון את היריב ושיגר לעברו, ינצח - כל עוד יהיו לו יותר כלים שיירו יותר טילים. לסין יש כרגע תריסר J20 מבצעיים, אך היא צפויה להצטייד במאות מהם (לשם השוואה, לארה"ב יש 178 מטוסי F22). ולא תהיה לה בעייה לבנות J20 כאייפונים ושיאומים: היא הרי סין, רצפת הייצור של האנושות. גם התחזוקה שלהם במקרה של מלחמה צפויה להיות מהירה להפתיע: המשמעת הצבאית של סין שונה משל מדינות אחרות; חייל או קצין שמתרשל במשימה נחשב לאבן בנעלי האומה ובוגד פוטנציאלי. הפחד הוא יופי של מוטיבציה במדינה שהרגה יותר אזרחים שלה מכל שלטון אחר בהיסטוריה.
בנוסף, המטוסים הללו לא יפעלו בוואקום: לסין יש עוד כ-850 מטוסי קרב רב משימתיים, שזה הרבה יותר ממה שארה"ב תוכל להקצות לקונפליקט עמה (מבלי להקדיש לכך את כלל חילות האוויר שלה, משהו שלא נעשה מאז מלחמת העולם השנייה), מערך מכ"מים עצום - קרקעי, מוטס ומושט - וטילי נ"מ במספרים דימיוניים לגמרי. כל עוד נערך הקרב במגרש הביתי של סין, יכופף ה-J20 את ארצות הברית והחמקנים הנוצצים שלה.
בשורה התחתונה, ה-J20 הוא יריב קשוח ולא כלי שנכון לזלזל בו. כולי תקווה שיכולותיו לעולם לא יעמדו למבחן בשטח - ושהמתיחות בין סין וארה"ב תדעך. הדבר האחרון שהאנושות צריכה עכשיו היא עוד מלחמת עולם. טיסה נעימה!