האם דיקור סיני הוא רמאות?

רז, קיבוץ פלמחים

למה אתה כל כך סקפטי, רז? כמובן שדיקור סיני עובד. אנשים מתלוננים על משהו, הולכים לאיש שתוקע בהם מחטים, וכשהם חוזרים הם מתלוננים פחות, או על דברים אחרים. לזה בדיוק בלדד קורא "עובד".

ההסבר המסורתי לדיקור הסיני, הקרוי במערב "אָקוּפּוּנְקטוּרה" ("דקירת מחט" בלטינית), מתבסס על ההנחה שבגופנו יש אנרגיות שזורמות דרך נתיבים הקרויים "מרידיאנים", ושכבכל מערכת צינורות, גם בהם יש לפעמים סתימות. הדיקור במחט נועד לגרות נקודות לאורך הנתיבים הללו ובכך לווסת את זרימת האנרגיה ולהשיב על כנו את האיזון בגוף - וגוף מאוזן הוא גוף בריא. המדע טרם הצליח לגלות סימנים לקיומם של מרידיאנים או של האנרגיות המסתוריות שזורמות בהם, אבל ההסבר המסורתי מעולם לא התיימר להיות מדעי. וזה מעולם לא הפריע לדיקור "לעבוד".

יש גם תאוריות מדעיות, בעיקר בקשר לטיפול בכאב - סיפור ההצלחה הגדול של הדיקור. תאוריה אחת גורסת שמנגנון הכאב שלנו מושפע לא רק מהעצבים שבהם הכאב עובר ממש, אלא גם מעצבים אחרים בגוף, וכשהמחטים מגרות את העצבים הללו תפיסת הכאב משתנה. תאוריה אחרת גורסת שהדקירה גורמת לשחרור של כל מיני כימיקלים במח שלנו (זו חכמה קטנה מאד, כי כל מה שקורה לנו גורם להפרשה של כימיקלים במח) ושהכימיקלים אחראים לשיכוך הכאב. בינתיים, יש רק תיאוריות, ללא הוכחות.

דיקור סיני צילום: shutterstock

הבעיה בבדיקת הדיקור הסיני היא שקשה להוכיח שיש לו השפעה מלבד האפקט הפסיכולוגי. והקושי הזה נובע מצורת הטיפול: בניגוד לתרופות, שכל אחד יכול לקחת בעצמו ולבדוק את השפעתן, הדיקור הוא טיפול שמבוצע בידי מישהו שיודע - פחות או יותר - מה הוא עושה. וכשטיפול תלוי במיומנות המטפל, קשה לבדוק עד כמה מדובר במדע ועד כמה ברפואת אלילים.

לכל טיפול רפואי יש אפקט פסיכולוגי. האפקט הזה נקרא "אפקט פלסבו" או, בעברית, "תוצא אֵינְבּוֹ", ומשמעותו היא שגם טיפולים שלא אמורים לעבוד משום סיבה אחרת, עדיין עובדים לא רע אם המטופל מאמין ביעילותם. למעשה, המחקר המדעי מראה שאפקט פלסבו חזק יותר מהרבה תרופות מדעיות למהדרין. אפקט אינבו כה חזק, שאחד האתגרים הגדולים בהוכחת יעילותם של טיפולים רפואיים הוא ההפרדה בין השפעת הטיפול בפני עצמו להשפעתו הפסיכולוגית: כשמדענים מבקשים לדעת אם תרופה יעילה הם נותנים אותה לקבוצת מטופלים, ולקבוצה אחרת הם נותנים תרופת דמה, בלי שאיש יידע מה קיבל. מצבן של שתי הקבוצות משתפר בשל האפקט הפסיכולוגי, אבל אם התרופה באמת יעילה אז הקבוצה שקיבלה אותה אמורה להרגיש אפילו יותר טוב.

במחקרים כאלו חשוב מאד שגם הרופאים המטפלים לא ידעו מי קיבל תרופת אמת ומי תרופת דמה, אחרת שינויים זעירים ובלתי נשלטים בהתנהגותם עלולים להשפיע על המטופל. וכאן הבעיה: איך עושים דיקור דמה בלי שמבצע הדיקור ידע? עד היום, איש לא הצליח לבצע ניסוי שעוקף את הבעיה הזו.

אז מה נסגר? אף שארגון הבריאות העולמי וקופות החולים מכירים באקופונקטורה כטיפול מועיל, אין עדיין הוכחות לכך שמדובר ביותר מרפואת אליל. היעדר ראיות מחקריות עדיין לא מוכיח דבר, אבל זה בהחלט לא סימן טוב. מאידך גיסא, קשה להתווכח עם תוצאות חיוביות, ואותן נראה שהדיקור מספק. אולי כי יש שם משהו שהמדע עוד לא הבין, ואולי פשוט כי רפואת אליל עובדת.

דיקור סיני עוזר לאנשים כבר אלפי שנים. המחטים העתיקות ביותר שכנראה שימשו לכך עשויות אבן, ולפי ההשערות שויפו לפני כ־5,000 שנה. כמובן שישנן סכנות. דיקור עמוק מדי עלול לגרום נזק לאיברים פנימיים כגון המח, הריאות והכליות, אבל הסכנה קטנה משמעותית מזו שברוב הטיפולים הרפואיים המקובלים.

איש לא יודע בדיוק איך הקונץ הזה עם המחטים עובד, ועד כמה זה משמעותי שדוקרים דווקא במקום אחד ולא באחר, אבל האמת היא שאנחנו עדיין לא יודעים בדיוק איך אקמול עובד. ולרוב האנשים גם לא כל כך אכפת.

למה רפלקסולוגיה זה רק ברגליים ולא בידיים?

דווקא יש רפלקסולוגיה בידיים. ואפילו באזניים, כראוי לשיטה שמתבססת על עבודתו של רופא אף־אוזן־גרון. הבעיה היא שלאף אחד מהסוגים עדיין אין רגליים. לפחות מבחינה מדעית.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il