איך זה שהרצפה תמיד קרה יותר משאר החדר?

שאלה מצוינת, גיל,

אבל הנחת היסוד שלך שגויה. נדמה לך שכשאתה דורך על הרצפה אתה חש בטמפרטורה שלה, אבל זו רק אשליה. הדבר היחיד שאתה מרגיש כשאתה דורך על הרצפה זה את הטמפרטורה של העור שלך, וליתר דיוק - את הטמפרטורה של חישני החום שנמצאים בעור שלך. ליונקים יש בעור שני סוגים של חישני חום: כאלה שחשים בטמפרטורות גבוהות מחום הגוף וכאלה שחשים בטמפרטורות נמוכות מחום הגוף. לתחושה הראשונה אנו קוראים "חום" ולשנייה "קור".

אז התשובה הקצרה לשאלתך היא שהרצפה לא באמת קרה יותר. זה רק נדמה לך, כי שכשאתה נוגע ברצפה החישנים שלך מתקררים מהר יותר. אבל כדי להבין למה, ואיך הרצפה עובדת על החישנים שלך, אתה צריך לדעת עוד דבר או שניים על חום.

הדבר היחיד שאתה מרגיש כשאתה דורך על הרצפה זה את הטמפרטורה של העור שלך צילום: shutterstock

חום אוהב לזוז ממקום למקום, ויש בדיוק שלוש דרכים שבהן הוא מתנייד: הקרנה, הסעה והולכה. הקרנה עובדת מרחוק אבל בעדינות. כך דבר עצום וחם כמו השמש מסוגל להעביר אלינו שבריר מהחום שלו מבעד לכמעט 150 מיליון קילומטרים של חלל. הסעת חום עובדת רק בדברים שזורמים, כגון משב רוח או זרם של מים כך הרוח הקרה שודדת את חום הגוף שלנו. הולכה, לעומת זאת, היא מעבר ישיר של חום בין שני דברים שנוגעים זה בזה. זה מה שקורה בינך לבין הרצפה והאוויר.

כל גוף שנוגע בגוף אחר מעביר אליו חום. ככל שגוף חם יותר, כך הוא פולט יותר חום. כשאתה נוגע ברצפה, היא מוליכה חום אל העור שלך והעור שלך מוליך חום אליה. אם הרצפה יותר קרה מהעור, היא תקלוט ממנו יותר חום ממה שהיא תפלוט בחזרה. העור יתקרר, וכך גם החישנים שבתוכו. ואתה תרגיש שהרצפה קרה. אם הרצפה חמה מהעור, היא תעביר אליו יותר חום ממה שהוא יעביר אליה, החישנים יתחממו ואתה תרגיש שהיא חמה.

אותו הדבר בדיוק קורה גם עם האוויר, וההבדל בינו לבין הרצפה אינו הטמפרטורה, אלא מוליכות החום. האוויר שואב ממך חום ממש כפי שהרצפה עושה זאת, אבל הוא עושה את זה לאט יותר כי הוא מוליך גרוע. הוא עושה את זה כל כך לאט עד שבחודשי הקיץ הקצב שבו הגוף שלך פולט חום אל האוויר לא מצליח להדביק את הקצב שבו הגוף שלך מייצר חום חדש. זו הסיבה שבגללה גם כשטמפרטורת האוויר היא שלושים מעלות, שזה בערך שש מעלות קר יותר מהעור שלך, אתה עדיין מרגיש שחום אימים. זה לא מזג האוויר שמחמם אותך, זה אתה שמחמם את עצמך מבפנים, ומה שמבחוץ לא מצליח לשאוב את החום במהירות מספקת.

וכך אתה מרגיש שחם, ומתחיל להגיב בהתאם: אתה מתחיל להזיע, והזיעה עוזרת לך להתקרר. אולי אתה גם משיב על עצמך רוח במניפה, גם כדי לזרז את אידוי הזיעה וגם כי אוויר שנמצא בתנועה שואב חום לא רק בהולכה, אלא גם, ובעיקר, בהסעה. ואולי אתה נכנס לים, ואז אפילו אם טמפרטורת המים היא 30 מעלות, הרי שכל הגוף החם שלך מוקף בחומר מוליך ביותר, עם זרמים שמסיעים את החום ממקום למקום. ואם תישאר בפנים מספיק זמן - בסוף גם יהיה לך קר. הגוף שלך לא יצליח לייצר מספיק חום כדי לפצות על מה שהמים לוקחים ולוקחים. גופך יתקרר ושריריך יתחילו לרעוד, כדי להמריץ את ייצור החום.

לכן אתה גם יכול להכניס את היד אל תוך התנור כשהאוויר שבו נמצא בטמפרטורה של 200 מעלות - האוויר העומד הוא מוליך גרוע וייקח זמן רב עד שהוא יעביר את החום הזה אל היד שלך. אבל אם תיגע בתבנית שנמצאת בפנים, כנראה שתאלץ למשוך את ידך בחזרה בלווית קללה עסיסית. ואם התבנית עשויה מתכת, שהיא מוליך טוב במיוחד של חום, יכול להיות שגם תקבל כוויה נאה. הכל ענין של מוליכות חום. ושל האשליה כאילו אנחנו מסוגלים לחוש בטמפרטורה של עצמים זרים, כשבעצם - כמו תמיד - כל מה שאנחנו יכולים להרגיש זה רק את עצמנו.

אם אתה מצליח לקרר את הכוויה מייד, אז כן. אולי תצליח לעצור את תהליך הבישול ההרסני. אבל ברגע שעוברות כמה שניות זה כבר אבוד, והקור העז רק יפגע ברקמות עוד יותר.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il