למה חתולים יודעים מגיל אפס להשתין בארגז, ותינוקות אנושיים מתעקשים לגעת באש?

ההשוואה שלך אינה סימטרית. אמנם תינוקות אנושיים לא יודעים להשתין בארגז, אבל מי אמר לך שגורי חתולים לא מנסים לגעת באש? הרשה לבלדד להפתיע אותך: גורי חתולים הם יצורים קטנים וסקרנים שנוטים לתחוב את חוטמם ואת כפותיהם דווקא למקומות הכי מסוכנים. בדיוק כמו גורי אדם. וטוב שכך. ככה לומדים. אנחנו חיים בעולם אכזרי, ואף על פי שכוויות הן עסק מאד לא נעים, ידע שנקנה בכאב עדיין נחשב לעסקה מצוינת.

ברור, אם כך, למה משתלם לתינוקות ולחתלתולים לגעת באש, אבל עדיין לא ברור מדוע הם עושים זאת מרצונם החופשי. הרי הם עדיין לא יודעים שהם אמורים לחקור את הסביבה. התשובה נקראת "אינסטינקט", או בעברית: "יצר בסיסי". יצרים בסיסיים הם תבניות הטבועות במח שיוצרות נטייה להתנהגות מסוימת באופן אוטומטי, ללא צורך בלימוד. לא צריך ללמד אנשים לאכול, לישון ולהתרבות. גם בני אדם שלא נחשפו לשעורי חינוך מיני או לאינטרנט עדיין מצליחים, באופן אינסטינקטיבי, לשחזר את האקט המשונה הזה. זה אינסטינקט בסיסי.

גורי חתולים הם יצורים סקרנים כמו גורי האדם צילום: shutterstock

חשוב, דרך אגב, להבדיל בין רפלקסים לבין אינסטינקטים. אנשים נוטים להתבלבל בין השניים, אך ההבחנה פשוטה מאד. רפלקס הוא תגובה ספציפית לגרוי ספציפי, והוא בכלל לא עובר דרך המח. כשמכאיבים לנו אנחנו נרתעים בלי לחשוב על זה - הגוף מגיב בעצמו הרבה לפני שהמח קולט שמשהו קרה. אינסטינקטים, לעומת זאת, הם חלק ממבנה המח, ולכן הם יכולים להכתיב התנהגות מודעת. התינוק יודע שהוא רוצה לגעת בדבר הזוהר והחם הזה, אבל הרצון מוכתב בידי האינסטינקט. אם הוא ידחוף את היד ללהבה, הרפלקס יגרום לו לשלוף אותה החוצה וליילל בכאב.

על רפלקסים קשה מאד להתגבר, אבל אינסטינקטים נמצאים בשליטתנו. אנחנו יכולים, אם נרצה, להשתמש בכח הרצון כדי להתאפק ולא לאכול. אם נעשה את זה מספיק זמן, נחלה ונמות. להרוג את עצמך באמצעות עצירת נשימה, לעומת זאת, זה הרבה יותר קשה, כי הנשימה נשלטת על ידי רפלקס.

בחזרה לשאלתך: השימוש של החתול בארגז הוא התנהגות שמוכתבת על ידי אינסטינקט - היצר הבסיסי של החתול לכסות את הפרשותיו. יש אנשים שחושבים שחתולים עושים את זה כי הם חיות נקיות במיוחד, אבל זו טעות. לחתולים אכן יש יצר בסיסי להתנקות לעתים קרובות, אבל היצר הזה מוגבל לנקיון החתול עצמו, משפחתו וחבריו. אין לחתול דחף לנקות את סביבתו, וטרם זכיתי לראות חתול שמסדר אחריו את השיש. חוץ מזה, חתולים לא מחשיבים את הפרשותיהם ללכלוך. הם מחשיבים אותן לסוג של תקשורת.

חתולים מתקשרים עם חתולים אחרים באמצעות ריסוסי שתן עתירים בפרומונים, שהם חומרים כימיים שנועדו בדיוק לצורך הזה - תקשורת. חתולים דומיננטיים מגדילים ועושים את צרכיהם הקשים במקומות בולטים. בחתולית, שום דבר לא אומר "זה הבית שלי" טוב יותר מערימת צואה מהבילה באמצע הסלון. אבל כשאין לך מה להגיד, או כשאתה לא החתול הדומיננטי בבית, טוב תעשה אם תצניע את ההפרשות שלך כדי שאף אחד לא יחשוב שאתה מנסה להגיד משהו. ולכן עשיית הצרכים על קרקע נוחה לחפירה וכיסוים לאחר מעשה הם ברירת המחדל - האינסטינקט הבסיסי של החתול.

כשאתה נותן לחתול ארגז חול, אתה משחק על האינסטינקט שלו. אתה נותן לו את המקום המושלם מבחינתו. כשהוא רואה ארגז חול בתוך בית מרוצף פשוט קשה לו להתאפק, ממש כפי שלנהג קשה להתאפק כשהוא רואה פיסת מדרכה צבועה כחול לבן בתוך תל אביב.

אז כשהחתול שלך משתמש בקנאות בארגז החול שלו למרות שאתה שוכח לנקות אותו מדי יום, זה לא כי הוא חיה נקיה. זה כי הוא חיה מתחשבת. זה בגלל שברמה הבסיסית ביותר של המח שלו הוא יודע שזה לא יפה לחרבן על הרצפה בבית של מישהו אחר. מותר החתול על האדם.