הכלכלה הפלסטינית: חרם פיפיות

סקר דעת קהל שנערך לאחרונה ברשות הפלסטינית העלה את הממצא, הצפוי כנראה, ש-85% מהפלסטינים תומכים בקמפיין של החרמת תוצרת ההתנחלויות. קשה לדעת אם התמיכה הרחבה הזאת תישאר גם אחרי שהקמפיין ייכנס לשלב הבא שלו, והוא איסור על עבודת פלסטינים בהתנחלויות. לפי החלטת הממשלה הפלסטינית, שקיבלה גם תוקף של חוק, האיסור על עבודה בהתנחלויות צריך להיכנס לתוקפו רק בסוף השנה. ראש הממשלה סלאם פיאד ושר הכלכלה הלאומית חסן אבו־ליבדה, הממונה על ביצוע החוק, הבינו שאי אפשר לדרוש מהפועלים הפלסטינים העובדים בהתנחלויות להפסיק את עבודתם מהיום למחר. לפיכך נתנו להם ארכה של שישה חודשים, עד 1 בינואר 2011, כדי להתארגן ולמצוא פרנסה במקום אחר. מכיוון שמדובר בערך ב־22 אלף פועלים, המפרנסים כמה מאות אלפים, ברור שיכולות להיות אצלם תגובות קשות של מחאות ורוגז. 11 אלף מתוכם הם פועלי בניין. צו הקפאת הבנייה בהתנחלויות כבר השפיע על חלק מתוכם, אבל רבים ממשיכים בעבודה משום שהם משלימים בנייה שהתחילה מזמן. רוב הפרויקטים שבהם מדובר הם בערים החרדיות ביתר ומודיעין עילית, וכן ביישובים העירוניים שסביב ירושלים.

6,000 הם פועלי תעשייה העובדים בעיקר בשלושת אזורי התעשייה הגדולים בשטחים: ברקן סמוך לאריאל, מישור אדומים בדרך ליריחו ועטרות בצפון־מזרח ירושלים. כמו כן יש פועלים פלסטינים בכמה מפעלים בהתנחלויות עצמן. 3,000 עובדים בחקלאות, רובם ככולם בבקעת הירדן. ועוד 2,000 עובדים בשירותים, בתחנות דלק, בניקיון וכדומה.

ברור שמדובר בפועלים בעלי השכלה נמוכה יחסית, שאין להם כמעט שום סיכוי למצוא עבודה בשוק הפלסטיני. בגדה המערבית שוררת אבטלה של כ-18%, ורוב המובטלים הם בעלי פרופיל השכלתי ומקצועי דומה לזה של העובדים בהתנחלויות; כך שרבים מהם יצטרפו קרוב לוודאי למעגל המובטלים. הממשלה הפלסטינית הבטיחה לארגן עבורם מעין קופה של פיצויים, או דמי אבטלה, אבל הללו מרוויחים בעבודה בהתנחלויות כמעט פי שניים מהשכר הממוצע בגדה - כך שקשה להניח שהפיצוי ירגיע אותם.

בכינוס שנערך בנושא בשבוע שעבר באוניברסיטת תל אביב ביוזמת מרכז פרס לשלום ובהשתתפות שר הכלכלה הפלסטיני אבו־ליבדה וראשי משרדו, הביעה אביטל שפירא, האחראית על קשרי חוץ של ההסתדרות, התנגדות חריפה לחרם. לטענתה, הפועל הפלסטיני לא עובד בהתנחלויות כדי לחזקן, אלא כדי לפרנס את משפחתו. "כארגון עובדים יש לנו חובה מוסרית להגן על הפועלים בכל מקום, וללא שום תנאים", אמרה. גם נציג התעשיינים, עמירם שור, אמר שמי שייפגע מהחרם הם הפועלים הפלסטינים מכיוון שבעלי המפעלים הישראלים יוכלו תמיד לבקש אישורים לעובדים זרים. אבו־ליבדה ענה בלעג: "אם אתם כל כך דואגים, אתם יכולים להחזיר לעבודה את 150 אלף הפלסטינים שעבדו בישראל בעבר". הוא גם טען כי ישראל פוגעת בכלכלה הפלסטינית בכך שהיא מונעת מהפלסטינים לשווק תוצרת בישראל.

פועל פלסטיני בהתנחלות עלי זהב. רבים מהם יצטרפו למעגל המובטלים צילום: שאול גולן

הנתונים על יחסי הסחר בינינו לבין הפלסטינים ידועים: ישראל מוכרת לפלסטינים בכל שנה סחורות ושירותים בשווי של יותר מ־13 מיליארד דולר, והם מוכרים לישראל בקצת יותר מ־2 מיליארד. ההגבלות שאליהן התייחס אבו־ליבדה הן בעיקר על רקע של תקנות בריאות, ולכן אסור למכור בישראל תוצרת בשר, ביצים, מוצרי חלב ותרופות - שמקורם בגדה. כך או כך, קמפיין החרם הפלסטיני מדאיג ישראלים רבים שחוששים מהשפעה שאולי כבר יש לו על שיווק תוצרת ישראלית בכלל - בעולם כולו.