הכלכלה הפלסטינית: ישו זה כאן

מיוחנן המטביל עד ששת הימים

במה בעצם מדובר? בסמוך למימי נהר הירדן, לא רחוק מגשר אלנבי, נמצא האתר שנחשב מימי קדם למקום שבו חצו בני ישראל את הירדן בדרכם ארצה, ובו טבל יוחנן המטביל את ישו. המוני עולי הרגל הנוצרים שפקדו את הארץ לאורך הדורות נהגו לבקר בכנסיית המולד (בית לחם) ובכנסיית הבשורה (נצרת) וכמובן בקבר ישו בירושלים - והוסיפו לכך גם טבילה סמלית בנהר הירדן. סמוך למקום הטבילה נבנו שורה של מנזרים, כנסיות ותאי התבודדות של נזירים.

אחרי 1967 נהפך הירדן לקו גבול שלאורכו התנהלו קרבות, ומערכת הביטחון הקימה ממערב לו גדר למניעת הסתננות. במקביל נאסרה הכניסה לכל השטח שבין הגדר לנהר. המבנים שהיו בו חרבו, ולכל האורך פוזרו אלפי מוקשים. גם הכנסיות והמנזרים הסמוכים לאתר הטבילה פונו מיושביהם, והם נשארו שוממים והרוסים בחלקם. מדי פעם אִפשר צה"ל לקיים באתר ובסביבתו טקסים דתיים. לעתים נתנו גם לעולי רגל, בתיאום עם שלטונות הצבא, להגיע לאתר הטבילה.

צליינים נוצרים באתר הטבילה צילום: אי פי אי

42 מעלות של צליינים

בשבוע שעבר, בחום של 42 מעלות בבקעת הירדן, שמתי נפשי בכפי והצטרפתי לאוטובוס של עולי רגל יוונים שנכנסו לאתר. הם באו באמצעות חברת תיירות ונסיעות פלסטינית, כמו עוד כמיליון וחצי תיירים נוצרים שבאים, ועוד יבואו עד סוף השנה, לאתרים הפלסטיניים ובראשם בית לחם.

באתר עצמו רואים את הפיתוח. נבנו בו סככות, פרגולות, משטחי עץ לירידה למים, שירותים וחנות מזכרות עם עובדת אחת של הרשות, שבהיעדר קו חשמל מסודר נעזרת בגנרטור כדי לצנן את האוויר. עוד ניטעו במקום תמרים והוצבו שלטים. השנה אמורים לבקר באתר כ־50 אלף עולי רגל, פי שלושה ממספר עולי הרגל שהגיעו למקום לפני חמש שנים.

הדרך מהכביש הראשי (עוקף יריחו) לאתר משרה דיכאון. 15 שנה עברו מאז הסכם השלום עם ירדן, והאזור נשאר דומה לשדה קרב: כביש מלא בורות, מבנים הרוסים, גיבוב של גדרות תיל חלודות, אשפה, גרוטאות ושדות מוקשים גלויים. ככה רוצים לעודד את בואם של תיירים?

הירדנים ראו מן הסתם את ההזנחה בצד הישראלי ופיתחו אתר טבילה בצד שלהם. בגדה ממול רואים מבנה של כנסייה רוסית עם כיפת זהב, בית מלון ומסעדה. השר שלום בא עמם בדברים כדי לבנות סכר קטן על המים ומתקן טיהור. אבל דרושים עוד תקציבים לפינוי המוקשים, לשיקום הכנסיות ולהפיכת המקום לאטרקטיבי. בינתיים התבוננתי בכומר שמילא בקבוק במי הנהר המעופשים. אחד אחד ניגשו אליו הצליינים, נישקו את הצלב שבידו, והוא טפטף טיפות מים על ראשם. אחר כך ברחו כולם לאוטובוס הממוזג.