לעתים קרובות אני מרגיש כשמישהו מסתכל עליי, ולרוב אני גם צודק. איך זה עובד?

עליך לדעת שהמח שלנו עושה הרבה מאד דברים בלי שנשים לב. כשאתה צופה בסרט מותח, למשל, אתה בדרך כלל לא שם לב למוזיקה. אבל אם תנסה להשתיק את הרמקולים, באחוז מביש מהמקרים תגלה שהמתח פשוט נעלם. המוזיקה חודרת מתחת לסף ההכרה שלך, ודווקא משום כך היא עובדת לך כל כך חזק על המח.

דוגמה מפורסמת אחרת היא היכולת שלנו לזהות פרצופים. כשאתה רואה מישהו שאתה מכיר, יש חלק במח שלך שמודד במהירות עצומה את היחסים בין חלקי הפנים שלו, משקלל פנימה צבע שיער ועיניים ועוד כמה פרטים, ומוציא החוצה תחושה ברורה שהעומד מולך הוא אכן אותו מישהו שאתה מכיר. את כל החישובים האלה המח עושה מאחורי הגב שלך.

אתה לא יודע אם זיהית את החבר בגלל האף הגדול שלו או בגלל התסרוקת המוזרה שלו, אתה פשוט יודע שזה הוא.

היכולת שלנו לדעת שמישהו מסתכל עלינו עובדת באותה צורה. בזמן שאתה יושב וקורא עיתון, החושים שלך ממשיכים לפעול ולהעביר למוחך מספר עצום של נתונים. האוזן שלך שומעת רחש קל מאחוריך. כפות הרגליים שלך חשות ברעידות מהרצפה. העין שלך מתמקדת בעיתון, אבל מהצד אתה רואה צללית על הקיר.

קורטוב של ריח מגיע לאפך - אפשרות די סבירה בארצנו המיוזעת. כל הדברים האלה כל כך קטנים שהם אפילו לא מגיעים למודעות שלך, אבל המח שלך קולט, רושם ומנתח. הוא לא משתף אותך בכל החישובים, אבל אם הוא מגיע למסקנה שמישהו זר מקדיש לך יותר מדי תשומת לב, הוא נותן לך את ההרגשה הזו כדי שתסתובב ותטפל במצב. וכשאתה מסתובב ומגלה שמישהו מסתכל עליך, זה נראה לך כמו קסם. חוש שישי.

הסיבה לקיומו של החוש הזה פשוטה. במשך מיליוני שנות אבולוציה, היכולת לדעת שמישהו מציץ עלינו בהיחבא היתה עניין של חיים ומוות, והמח שלנו פיתח יכולת פנטסטית לזהות את המצב הזה. אבל כמו רוב הדברים המורכבים שהוא עושה, הוא עושה זאת ללא ידיעתנו. וזה הסוד הגדול. לא רק שמסתירים מאיתנו את הפרטים הטכניים של איך אנחנו יודעים את מה שאנחנו יודעים, אלא גם את עצם קיומו של המאמץ החישובי הכביר.

אבל זה לא סוף הסיפור. מנגנון האזהרה המתוחכם שלנו אינו מושלם. הוא עשוי לשגות, וכדרכם של מנגנוני אזהרה, גם המנגנון הזה מועד לנטות לחומרה, ולא לקולה. אם יש ספק אז אין ספק, ועדיף לסבול מכמה אזעקות שווא מאשר מאויב שהצליח לחמוק מתחת למכ"ם. בעצם, מה יש לנו להפסיד? הרי אנחנו לא צריכים להזניק מטוסים לאוויר, רק להעיף מבט זריז סביב.

מרגיש שמישהו מסתכל עלייך? צילום: shutterstock

ובאמת יש לנו הרבה מאד אזעקות שווא כאלו. אנחנו פשוט לא שמים לב אליהן. לעתים קרובות המח שלנו מקבל רמזים קלושים מאד, ורק כדי לא לקחת צ'אנס הוא שולח את העיניים לבדוק מה קורה. סביר מאד להניח שבזמן קריאת שורות אלו העפת כמה פעמים מבט סביב, בלי לדעת בדיוק למה, ובלי שתהיה מודע לכך שעשית זאת.

וכאן האשליה האמיתית. אנחנו זוכרים רק את ההצלחות שלנו. ברוב המקרים אנחנו מביטים סביב, מוודאים שאף אחד לא מסתכל עלינו, וחוזרים לשגרה בלי לזכור שמשהו משמעותי קרה. כל הסיפור אפילו לא נכנס לתודעה שלנו. רק לעתים נדירות יחסית אנחנו צודקים, אבל אז, בדרך כלל, יש לזה משמעות. אנחנו עושים משהו בקשר לזה. אולי אומרים שלום למי שמסתכל עלינו. אולי עושים עיניים בחזרה. ככה או ככה, כל הסיפור עולה להכרה שלנו. נהפך לחלק ממה שאנחנו חושבים עליו באופן מודע. חלק ממה שאנחנו זוכרים.

בשאלתך כתבת שכאשר אתה מרגיש שמישהו מסתכל עליך, אתה בדרך כלל צודק. אבל זה לא נכון. כולנו מרגישים שמישהו מסתכל עלינו, וכולנו בדרך כלל טועים. אנחנו פשוט מאד מאד מוצלחים בלהתעלם מהטעויות שלנו.