מדעי החברה - אבל איזו חברה?

אף שאנו, המערביים, הצלחנו ללמוד ולנתח לעומק את הפסיכולוגיה האנושית ואת המבנים של החברה והכלכלה, אנחנו לא מצליחים לגרום לשינוי במדינות נחשלות או להפיס את דעתם של זרמים אלימים. למה? ואיך מפצחים את מוזרותן של התרבויות האחרות האלה, הנבדלות מאיתנו? מתברר שהתשובה כלל אינה מה שחשבנו. למעשה, אפילו השאלה שלנו שגויה.

מדעי החברה מתבססים יתר על המידה על מחקרים שנערכו בנבדקים מערביים. לפי המחקר של פרופ' ג'ו הנריץ' מאוניברסיטת בריטיש קולומביה בקנדה, שגרר שורת מאמרים ברחבי העולם, ובהם בכתב העת הנחשב "Nature", 96% מהניסויים שנערכו בעולם בענפי הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה והכלכלה נשענו על נבדקים מארצות הברית, קנדה, מערב אירופה וישראל. הללו מייצגים פחות מ־12% מאוכלוסיית העולם. וגם בניסויים האלה יש הטיה מהותית: יותר משני שלישים מהנבדקים היו תלמידי מכללות אמריקאיות.

אי אפשר להתעלם מהממצא: מדעי החברה טוענים שהם מייצגים אמיתות אוניברסליות ומסקנותיהם משמשות קובעי מדיניות. אך הם למעשה מבוססים על קבוצות קטנות ומסוימות שאינן יכולות לייצג את כלל האנושות, ובקושי מייצגות אפילו את החברה המערבית הקטנה.

הנריץ' ועמיתיו אפיינו את מאגר הנבדקים הייחודי הזה כ"מערביים, משכילים, מתועשים, עשירים ודמוקרטיים". ובאנגלית: "Western, Educated, Industrialized, Rich and Democratic". בראשי תיבות: WEIRD. מוזרים. רוב העולם איננו כמוהם.

המחקר המודרני מעניק כבוד מיוחד לממצאי ניסויים. סוציולוגים וכלכלנים שמבססים את טענותיהם במעבדה נחשבים ליותר "מדעיים".

למשל, אחד מיסודות הכלכלה ההתנהגותית שפורחת כיום נטוע בניסוי משחק האולטימטום המפורסם: נבדק מקבל 100 דולר ומתבקש לחלוק את הסכום עם נבדק אחר. בעל הכסף רשאי להציע כל סכום מה־100, אך ישנו תנאי: הוא וזולתו יקבלו את הכסף רק אם הזולת יסכים להצעה הראשונה. כמה הייתם אתם מציעים? בניסויים, הנבדקים נוטים כמעט תמיד להציע כמחצית מהסכום - מהגינות בסיסית, או מהחשש שהזולת ייעלב מהצעה נמוכה מדי ויבחר כעונש לבטל את העסקה לגמרי. אותם מחקרים מראים שהמקבלים אכן נוטים לדחות הצעה שמשאירה להם פחות משליש מהסכום. כלומר, הם מעדיפים כלום על פני 20 דולר.

מדעי החברה המערבית צילום: shutterstock

לכאורה, מדידה מדעית של תפיסות הצדק והאמון האנושי. אך מתברר שלמעשה, הממצאים הללו נכונים רק לגבי אוכלוסיית ה־WEIRD. כאשר הנריץ' ושותפיו שכפלו את הניסוי בקרב ילידים ביערות האמזונס, האחרונים לא חשבו להציע סכומים הקרובים למחצית הקופה, או לדחות כל הצעה שהיא. ובמידת מה, התנהגותם היתה פחות מוזרה משלנו. הם היו רציונליים. בעל הכסף לקח לעצמו הכי הרבה שיכול היה, וזולתו העדיף תמיד משהו על כלום.

בחינה של עוד מחקרים מחוץ לקבוצת ה־WEIRD גילו שאכן, המערב השבע הוא מיעוט עם אופי הייחודי לו. מחקרים שנוגעים לשיתוף פעולה, אינדיבידואליזם, אופטימיות ואף תפיסת מרחב, אשליות אופטיות ועיוותי תפיסה העלו שהשורשים התרבותיים מטים את התוצאות.

מדעי החברה, מתברר, הם מדעי חברת הסטודנטים האמריקאים והאנשים שפחות או יותר דומים להם. והבשורה במחקר של הנריץ' היא שעלינו להכיר בכך, ולראות את מדעי החברה של היום כנקודת פתיחה שממנה צריך לצאת ולערוך ניסויים השוואתיים ומקיפים יותר.

בישראל הקריאה הזו רלבנטית במיוחד. כמה מן המחקרים שנעשים אצלנו מסתפקים בנבדקים הנגישים, של ישראל היהודית, החילונית ברובה, המתועשת והדמוקרטית? מה נלמד על עצמנו אם נתעקש לבחון את התיאוריות שלנו גם היכן שהנבדקים הם חרדים, ערבים ועולים חדשים? אולי גם כאן יעלו תובנות מפתיעות על מי באמת המוזר פה.