הפלסטינים מחפשים חותמת כשרות

אמירת רחוב עממית ערבית לא נעימה ששמעתי בילדותי אומרת למאמין המוסלמי: "אכול עם היהודי ולך לישון אצל הנוצרי". ברור מדוע כדאי לאכול אצל היהודי: הלכות הכשרות של הדת היהודית מתאימות למוסלמי, ואין כל חשש שעל שולחן האוכל יעלה בשר חזיר. אבל כשהולכים לישון, עדיף הנוצרי. מדוע? כיוון שאצל היהודי קיימת סכנה שבלילה הוא יגנוב את כספך.

נזכרתי באמירה אנטישמית ישנה זאת בעת ביקור בתערוכת המזון שהתקיימה לפני זמן מה בגני התערוכה בתל אביב. ב"ביתן פלסטין" יוצגו 14 חברות ומפעלי מזון מהגדה שרוצים למכור בישראל. מתברר שאחת הבעיות הקשות של הפלסטינים היא להשיג תעודת כשרות ישראלית, שבלעדיה קשה להם להפיץ את תוצרתם ברשתות השיווק הגדולות בישראל. ניסיונות לחסימת המפעלים הפלסטיניים מצד יצרנים ישראלים החוששים מתחרות עשויים להשפיע גם הם.

קדושת החיים מול קדושת הכשרות

לפני הקמת הרשות הפלסטינית, כאשר שרר בשטחים ביטחון יחסי, משגיחי כשרות מישראל לא התקשו להיכנס למפעלים ולפקח בהם על חומרי הגלם ותהליכי הייצור; רבנים ומשגיחי כשרות מקריית ארבע, למשל, נכנסו כמעט ללא בעיות לאזור התעשיה של חברון. אבל היום זה בלתי אפשרי. בין היהודים לפלסטינים הוצבו חומות, גדרות ומחסומים, וכדי להיכנס לשטחי הרשות יש צורך באישורים מיוחדים ולעתים אף בליווי צבאי.

בתערוכה בת"א נכחו חברות ממגון תחומים: מפעלי חלווה וטחינה משכם, שאחד מהם, "טחינה ג'מל", דווקא חדר לחנויות רבות בישראל; חברה לגרעינים משכם; ספקי בוטנים, שקדים ואגוזים; חברת שוקולד וממתקים; יצרנית משקאות מג'נין; מפעל חטיפי תירס ופסטה; חברה לשימורי ירקות וחמוצים; החברה הגדולה בשטחים לתוצרת חלב, "ג'ניידי" מחברון; ומפעל לשימורי בשר מאזור התעשייה עטרות ליד רמאללה. נציג חברת הבשר אמר לי שזמן רב היתה לו תעודת כשרות, אך הוא ויתר עליה בגלל עלותה גבוהה וחוסר ההצלחה למכור למרכולים הישראליים.

הרב עקיבא כץ, יועץ ומומחה לנושא הכשרות, סיפר כי באינתיפאדה הראשונה נהרגו בשטחים שני משגיחי כשרות, ומאז נאסרה כניסת משגיחים לשטחים. "קדושת החיים עולה על קדושת הכשרות", אמר והוסיף כי אין הכשר ללא עקרון היסוד של השגחת הכשרות: ביקורי פתע במפעלים.

מפעל תבלינים בג'נין. משגיחי הכשרות לא יכולים לעשות ביקורי פתע צילום: גיל נחושתן

משמרת בדיקה חרדית ביריחו

כך או כך, מה שנכנס בקלות יחסית לישראל בענף המזון הם הפירות והירקות הטריים מהגדה. יבוא השיא הוא כמובן אחת לשבע שנים, בשנת השמיטה, שבה החקלאים הפלסטינים מרוויחים כסף רב מהשיווק לישראל של תוצרת "נוכרים", כפי שנכתב בשלטי חנויות הירקות בירושלים.

לפני שנתיים ראיתי ליד יריחו משמרת של תלמידי ישיבה חרדים בודקת משאית בננות שהגיעה מצפון. התלמידים הסבירו לי שיש סכנה שמגדלים מקיבוצי עמק הירדן מפיצים בננות דרך יריחו כ"תוצרת נוכרים". אמרתי להם שמגדלי הבננות בקיבוצים הם נוכרים תאילנדים, והם צחקו לבורותי והסבירו שמה שקובע אינו זהות הפועלים, אלא הבעלות על האדמה.