למה כשחוזרים על מילה הרבה היא נשמעת מוזר?

אלעד היקר,

מי שלא מכיר את התופעה שאתה מתאר, שיתבייש. ואז שיבחר לעצמו מילה וינסה לחזור עליה. עם כמה מילים זה עובד יותר טוב, במצבי רוח מסוימים זה עובד יותר טוב, וככל שהחזרה מכאנית יותר ונטולת רגש זה עובד יותר טוב, אבל באופן כללי זה פשוט עובד. המשמעות כמו מתנקזת החוצה

יש לזה גם שם רשמי. קוראים לזה "רוויה סמנטית", ואם תנסה לחזור על השם הזה כמה עשרות פעמים תיווכח בעצמך עד כמה הוא מתאים.

ההסבר הפשוט לתופעה הזו הוא שמילה היא יותר מסתם צליל. למילה, כפי שאנו רגילים לפגוש אותה, יש גם הקשר, משמעות ועוד זנב ארוך של רגשות שכרוכים בה. כשאנו חוזרים על מילה בצורה מכאנית, אנחנו חוזרים רק על חלק אחד שלה - הצליל - ובכך אנו מנתקים את הקשר בינו לבין שאר החלקים. למילה שעליה חוזרים אין הקשר, אנחנו לא מתכוונים לשום דבר כשאנחנו אומרים אותה ואנחנו לא חושבים על המשמעות שלה. אנחנו מדגישים את הצליל, ובכך מבטלים את המשמעות. ומילה ללא משמעות היא דבר מוזר מאד.

אך זה לא סוף הסיפור. ברמה הנוירולוגית הבסיסית של המח, כשאותם תאים נחשפים לאותו גירוי שוב ושוב הם פשוט מפסיקים להתרגש ממנו. תופעה דומה מוכרת לך בוודאי מתחום הראייה: אם תתבונן בתמונה כשאתה ממקד את עיניך באותה נקודה במשך כחצי דקה ואז תפנה את מבטך לקיר לבן, תופיע לנגד עיניך אותה תמונה אך בצבעים הפוכים, סוג של תמונת תשליל, או נגטיב.

נניח שהסתכלת על תמונה ירוקה ורק התאים ברשתית שלך שרגישים לצבע ירוק השתוללו כהוגן. כשאתה עובר להסתכל על הקיר הלבן כל התאים ברשתית שלך משתוללים, כי הצבע הלבן מורכב מכל הצבעים יחד, אבל התאים שרגישים לצבע ירוק משתוללים פחות מכולם כי כבר קצת נמאס להם. אז במקום לבן אתה רואה לבן פחות ירוק, שזה סגול אדמדם. התופעה הזו זכתה לשם "בבואת גרר".

אותו הדבר קורה עם מילים. כשאתה חוזר על מילה צירוף התאים במח שאחראי על המילה הזו מופעל עד זרא. ניסויים שנערכו באוניברסיטת מק'גיל שבקנדה הראו כי נבדקים שחזרו על מילה פעמים רבות ואז התבקשו לבצע פעולות שכליות בסיסיות שקשורות אליה, כמו לתרגם אותה, לשנן אותה או להרכיב משפט שמכיל אותה, התקשו בכך יותר מאשר בדרך כלל. ברמה הכי בסיסית: כשחוזרים על מילה הרבה פעמים מבינים קצת פחות טוב את המשמעות שלה, וכל מה שנשאר מהמילה זה צליל משונה שבוקע מקצה מערכת העיכול.

ובעצם, הרי זו האמת. שפה היא עניין משונה ושרירותי. הפלא הגדול הוא שאנחנו מצליחים להבין זה את זה. לפעמים.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il