הכל עובר חביבי

כמי שגר בירושלים ומבקר זה שנים כמה פעמים בכל שבוע במעברי הגבול בעוטף ירושלים, המפרידים את העיר ואת האזור מהגדה המערבית, אני מבקש לקבוע שכל פרשת המעברים וגדר ההפרדה היא במידה רבה אחיזת עיניים. במילים אחרות, אנשים וסחורות יכולים לעבור מצד לצד כמעט ללא הפרעה. אם מביאים בחשבון

לנושא הביטחוני, שהיה הסיבה העיקרית לבניין הגדר, החומות והמעברים, יש גם היבט כלכלי: שכר העבודה הממוצע בשטחי הגדה של הרשות הפלסטינית הוא כחצי ממה שפועל פלסטיני יכול להרוויח בישראל. לכן הוא יעשה הכל כדי לנסות להסתנן. אחת לכמה ימים מדווח על פשיטה שעשו שוטרים ופקחים על אתרי עבודה בישראל, ותמיד תופסים עשרות פועלים פלסטינים - שוהים בלתי חוקיים. מתברר שיש להם אלף ואחת דרכים לעקוף את החומות והגדרות. אם מאות (קרוב לוודאי אלפי) פלסטינים מצליחים להסתנן מהגדה לישראל כדי להתפרנס - אין ספק שגם מחבלים יכולים לעשות זאת. מסקנה: הירידה בפיגועים בתוך ישראל אינה תוצאה של גדרות ההפרדה, אלא תוצאה של גורמים אחרים, כמו שכלול עבודת המודיעין, שיתוף הפעולה עם הרשות הפלסטינית ועוד.

סימביוזה כלכלית

בנסיבות המדיניות הנוכחיות, לכלכלה הפלסטינית הקשר עם ישראל הוא קריטי. יותר מ־90% מהיבוא לשטחים הפלסטיניים מגיעים דרך המעברים מישראל. גם רוב רובו של היצוא מהגדה הוא למדינת ישראל.

ואילו לכלכלה הישראלית, השוק הפלסטיני הוא יעד יצוא ראשון במעלה: מבחינה מספרית הוא השני בגודלו לאחר היצוא מישראל לארה"ב. גם כאשר אנחנו מייצאים לגדה דלק ואנרגיה (חשמל) ומוצרים אחרים שאנחנו מייבאים מחו"ל - מדובר בערך מוסף ישראלי גבוה ובמיסוי גדול מאוד.

על רקע זה, הגדר והמעברים הם בעלי חשיבות רבה. ראשית, אין כמעט שום פיקוח ישראלי על מי שנכנס לתוך הגדה. נסעתי במכוניתי ממערב ירושלים עשרות פעמים בשנים האחרונות דרך המעברים לרמאללה, לבית לחם (מבית ג'אלה) ולחברון. איש לא עצר אותי. לישראלים אמנם אסור, לפי צו אלוף הפיקוד, לעבור לשטחי הרשות הפלסטינית - אבל מלבד שלטים אדומים שמודיעים על כך, אף אחד לא עוצר מאות ואלפים (בעיקר ערבים ישראלים) שעושים זאת מדי יום ביומו.

עוברים בצהוב

הקושי לכאורה במעברים הוא הכניסה מהשטח הפלסטיני לתוך ישראל. גם כאן נראה שאין הרבה בעיות: מי שיעמוד זמן מה ליד מעברים כמו חיזמה (ליד שכונת פסגת זאב במזרח ירושלים) או מעבר זיתים בכביש למעלה אדומים ויריחו, יגלה עד מהרה שלא נעשית בהם כמעט שום בדיקה של הנכנסים. מעברים אלה משרתים מתנחלים, וכמו בשאר המעברים מותרת בהם הכניסה לישראל רק למכוניות עם לוחיות זיהוי צהובות (ישראליות). למכוניות עם לוחיות זיהוי פלסטיניות אסור להיכנס לישראל.

אך מי שיבקר ברמאללה ובבית לחם יגלה עד מהרה שרבים מכלי הרכב שנוסעים בערים אלה הם בעלי לוחיות ישראליות. אלה ערביי ירושלים ואזרחים ישראלים שנכנסים בחופשיות לשטחים הפלסטיניים ויוצאים מהם ברכבם.

בכיר בכלכלה הפלסטינית אמר לי שבערך שליש ואולי יותר מהתוצרת הפלסטינית שנכנסת לישראל עוברת במשאיות, בטנדרים וברכבים פרטיים בעלי לוחיות ישראליות שאין עליהם כמעט כל פיקוח. לדבריו, "מדוע לבזבז זמן וכסף על בדיקות במעברים הרשמיים, כאשר אפשר לחסוך זאת ולעבור בעוטף ירושלים?". לשאלתו אפשר להוסיף: איזו תועלת יש בכלל לגדרות ולמעברים שעלו ועולים לנו הון תועפות?