מצג השווא של אובמה

פשוט מכוער, ואין מילה טובה יותר לתאר את הדוח הזה. אחד האתרים התבדח ואמר כי השורה הטובה היחידה בדוח התעסוקה של חודש יוני היא שחודש יוני נגמר.

ההפתעה הגדולה של השוק ושל האנליסטים בוול סטריט אינה מובנת כלל ועיקר. כל מי שרוצה להביט אל הנתונים בעיניים ורואה

באופן לא מפתיע השוק הפרטי היה אחראי על עיקר יצירת מקומות העבודה, והמגזר הממשלתי/ציבורי נשאר בצד המפטר. הסקטור הפרטי תרם יצירה של 57 אלף מקומות עבודה, אולם גם כאן הייתה אכזבה לאור צפי השוק ליצירה של 125 אלף מקומות עבודה על ידי מגזר זה. בראייה סקטוריאלית לא ראינו סקטורים שהפתיעו לטובה וחשוב לציין כי על הצד המפטר נמנו הסקטורים של הבנייה, היצור והפיננסים (שפיטרו 15 אלף איש).

אחד האינדיקאטורים המעניינים הוא מספר שעות העבודה הממוצע לאדם בארה"ב. שימו לב כי אין מדובר בשעות עבודה של אלו שבכוח התעסוקה בלבד, אלא מספר השעות הממוצע בכלל.  כיצד מחשבים זאת? לוקחים את סך השעות הממוצע של עובד במגזר הפרטי ומכפילים ביחס של כוח התעסוקה מכלל האוכלוסייה (כך בעצם "מחלקים" את סך השעות לכלל האוכלוסייה). לנתון זה יש מתאם טוב מאוד עם שיעור הצמיחה של הכלכלה. מבט ארוך טווח לאחור מראה כי ההתנהגות של הכלכלה (משמע הצמיחה) ביחס לשוק העבודה היא חריגה ומעידה כי משהו פה "אחר". על פי מספר השעות הממוצע לאדם נראה כי כלכלת ארה"ב עדיין במיתון עמוק, אולם בפועל ראינו נתוני צמיחה בשנתיים האחרונות.

מה ההסבר לכך? האופטימיים ימשיכו לטעון (כפי שהם עושים במשך שלוש שנים) שהנה עוד רגע שוק העבודה מתחיל לעקוב אחרי הכלכלה ויתחילו גיוסים של כוח אדם. הערכתי משכבר הימים היא שארה"ב נמצאת דה פקטו עדיין במיתון, כאשר רק תמיכה ממשלתית/מוניטארית יוצרת מצג שווא של כלכלה צומחת. מה שקורה הוא שבפועל התמיכה הפיסקאלית-מוניטארית משמרת ביקושים שאינם מבוססים על שוק עבודה או אשראי פרטי, ובכך יוצרת מצג שווא של צמיחה על חשבון גרעון וגידול בחוב תוצר. בדומה ליפן, קובעי המדיניות בארה"ב מפרשים את תורתו של קיינס בצורה מרחיבה למדי ומשעבדים את העתיד של כלכלת ארה"ב לשם יצירת מצג שווא של התאוששות בהווה.

הכותב הוא אנליסט המאקרו הבכיר של בנק ההשקעות אופנהיימר ישראל