מרכז טאוב: רפואה שוויונית היא היסטוריה

הקונספציה שונתה: מודל מדינת הרווחה נשכח באמצע שנות התשעים

מערכת הבריאות בישראל עוברת תהליך אמריקניזציה, ומתרחקת מחיק המדינות שלהן מערכת שירותי רפואה מפותחת עם רגל ציבורית חזקה - כך קובע דו"ח מרכז טאוב למדיניות חברתית. אף שתוחלת החיים בישראל גבוהה מהממוצע ב־OECD, הפערים באיכות הטיפול שלו זוכות אוכלוסיות חזקות ואוכלוסיות חדשות הולכים וגדלים.

• דו"ח: פערי ההכנסות בישראל - מהגבוהים בעולם המערבי
  
• מצב החינוך רק נהיה רע יותר
  

אחת הבעיות החמורות היא הגידול הבלתי מבוקר בביקוש ובהיצע של השירותים הרפואיים במגזר הפרטי. המגמה קיבלה רוח גבית חזקה מהממשלה, הפועלת מאז אמצע שנות התשעים לצמצום המימון הציבורי לשירותי בריאות. אם שיעור המימון הציבורי ב־2009 היה זהה לזה של 1995, היו נוספים לתקציב הבריאות באותה שנה כ־6 מיליארד שקל.

במקביל עלה בשנים 1995–2009 מדד המחירים של טיפולים רפואיים פרטיים ב־90%, לעומת עלייה של 64% במדד לצרכן. בדרך זו מושגת הוצאה לאומית גבוהה לבריאות, אך כזו המושגת במידה רבה בגלל מחירים גבוהים.

מצב הפריפריה: הצפיפות בבתי החולים גדולה יותר, וגם המוות מגיע מהר יותר

הפערים הגדולים בין המרכז לפריפריה אינם מצטמצמים רק לנושאים כמו תעסוקה או איכות החינוך. דו"ח טאוב מראה כי מצב תושבי הפריפריה גרוע ביחס למצבם של תושבי המרכז בכל פרמטר כמעט: מרחק מבית חולים ארצי, נגישות למכשור מתקדם כמו MRI, מספר מיטות לנפש, מספר הרופאים המומחים לנפש, מיתת תינוקות ועוד.

בעוד שתוחלת החיים במחוז מרכז היא 79.8 שנים, במחוז דרום היא עומדת על 78 שנים ובמחוז צפון על 76.9 שנים בלבד. גם במספר מיטות בית החולים לאלף נפש ניכרים פערים: בעוד שבמחוזות תל אביב, מרכז וירושלים יש כ־2.5 מיטות לאלף נפש, בצפון המספר הוא 1.7 ובדרום 1.1.

בסוף 2010 אישרה הכנסת את שינוי נוסחת התגמול של קופות החולים (נוסחת הקפיטציה), כדי להעביר 6% נוספים מתקציב הבריאות לפריפריה. מחברי דו"ח מכרז טאוב טוענים כי הנוסחה אינה מנומקת דיה וספק אם תביא בפועל מימון נוסף לפריפריה.

מצב הרופאים: הממשלה מלהטטת בין השוט לגזר

אף שמספר הרופאים לאלף נפש נמצא בירידה מתמדת, ישראל אינה מפגרת לעומת הממוצע ב־OECD. הסיבה העיקרית היא העלייה המשמעותית במספר הרופאים בשנות התשעים, בעקבות ההגירה מברית המועצות לשעבר. עם זאת, המחסור ברופאים מורגש היטב בכמה מקצועות ובפריפריה.

פעילות הממשלה לצמצום הרפואה הציבורית ולהרחבת הרפואה הפרטית הגדילה את חלקם של ספקי בריאות פרטיים. אלה מספקים שירותים בעיקר לכ־80% מהציבור שנהנים מביטוחים משלימים, הכוללים טיפולים שאינם נכללים בסל הבריאות האוניברסלי. אף שרוב אנשי הרפואה בישראל מועסקים כעובדי מדינה, השינוי המבני מעודד אותם להעדיף מתן טיפולים פרטיים ומכניסים יותר.

מדו"ח מרכז טאוב עולה כי מומחים רבים נוטים להפנות מטופלים לקליניקות הפרטיות, ולעתים הם אף מציעים שירותים פרטיים בזמן שבו הם אמורים לעבוד במערכת הציבורית. כפועל יוצא מכך גדל העומס על הצוות שנשאר בבתי החולים הציבוריים, בעיקר מתמחים, וגדלים פערי ההכנסה בין מי שעובדים במערכת הציבורית בלבד לבין מי שעובדים גם במערכת הפרטית.

על בסיס זה, וכשברקע שביתת הרופאים, קובעים במכון טאוב כי מערכת שירותי הרפואה צריכה יותר מתיקוני שכר והוספת תקנים. לשיטתם, דרושה רפורמה שלמה הכוללת בין השאר הגדלת המימון הציבורי ל־70% מכלל הוצאות הבריאות. כמו כן ממליצים במרכז טאוב לשקול את הגדלת מספר הרופאים באמצעות קיצור תקופת לימוד הרפואה והמרצת רופאים הלומדים בחו"ל לחזור לישראל.