למה קולה פושרת לא טעימה?

פיני שרגיל בן סירה

טמפטורה משפיעה על הטעם. דברים חמים מעלים אדים שמפיצים את הטעם בפה ובאף. דברים צוננים מקררים את בלוטות הטעם ומשנים את תגובתן. קירור הלשון יכול אפילו לגרום להופעת טעמים מלאכותיים. אך כל הטעמים הללו בטלים בשישים. הדבר העיקרי שקובע מה טעים לנו הוא ההרגל, ואתה רגיל לקולה קרה.

האמת המרה היא שאפילו כשהיא קרה, קולה לא כל כך טעימה. המח שלך פשוט מקשר את טעמה עם דברים טובים כמו ללכת עם ההורים למסעדה, לשבת על הברזלים עם חברים, ובעיקר עם הר של סוכר שנכנס למערכת. כמו כלב שמקשר כרכור על רגליים אחוריות עם חתיכת הבשר שניתנת לו כפרס. היחס של ציבור לוגמי הקולה אל המשקה הנפסד הזה אינו יחס של התמכרות, כפי שנהוג לטעון, אלא יחס של אילוף.

קולה היתה להיט הרבה לפני המקרר הביתי, ואם אתה מוכן לעשות קורבן קטן למען המדע אתה יכול לנסות בעצמך. מהיום, רק קולה פושרת. אני נותן לך חודשיים לפני שאתה מפסיק להיגעל ומתחיל להקים סטארט־אפ של רשת למשקאות פושרים.

קולה קרה. דברים צוננים מקררים את בלוטות הטעם ומשנים את תגובתן צילום: shutterstock

מה ההבדל בין אירוניה, סרקזם וציניות?

מגיב

השאלה הזאת הופיעה בתגובות לטור קודם, וכיוון שהבלבול בין שלושת המושגים אכן רב, כדאי לעשות קצת סדר.

אירוניה היא דרך להגיד דבר אחד בזמן שמבחינה טכנית אתה אומר דבר אחר לגמרי. כשאתה אומר למישהו שהוא "נורא בוגר" כדי להבהיר שאתה חושב שהוא אינפנטיל אתה משתמש באירוניה. שים לב, זו אירוניה רק בתנאי שמי שמקשיב לך מבין אותה ככזו. אחרת זה סתם שקר.

סרקזם זה עוקצנות, אמירת משהו שנון בכוונה לעלוב בבן שיחך. אפשר לעשות את זה בכל מיני צורות, ואחת הנפוצות היא אירוניה. אז אם אתה אומר למישהו שהוא "נורא בוגר" ואתה יודע שזה יעליב אותו, אתה גם אירוני וגם סרקסטי. וכנראה גם לא אדם נחמד במיוחד.

ציניות, לעומת זאת, היא סוג של פסימיזם, כלומר הנחת היסוד שהחיים מסריחים וששום דבר טוב לא ייצא מהם. אך בעוד הפסימיסט יכול להאשים את העולם, את האלים או את עצמו, הציניקן מאשים ספציפית את הטבע האנושי. ציניות היא החשד החודר שכל מי שנראה כאילו הוא פועל לטובתך רק מעמיד פנים ובעצם פועל כדי לקדם את האינטרסים הקלוקלים של עצמו. אז אם אתה אומר "בטח שהתכוונת לבקש סליחה, אתה הרי נורא בוגר", אתה גם אירוני, גם סרקסטי וגם ציני. ושוב, לא בן אדם נחמד במיוחד.

מעניין לציין שהציניקנים המקוריים, כלומר חברי האסכולה הצינית של הפילוסופיה היוונית, היו בראש אחר לגמרי. הם האמינו שמטרת החיים היא להיות בני אדם טובים, לחיות בתיאום עם הטבע, ולהתרחק מגורמים משחיתים כמו פרסום, הון ושלטון. לא מפתיע שיצא להם מוניטין גרוע במיוחד.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il