רעיון מטורף והגיוני בהחלט

"בעל המאה הוא כבר לא בעל הדעה", היטיב להגדיר בעל שליטה באחת החברות הגדולות במשק, הנסחרת בבורסה בתל אביב. ונדמה שאין תיאור מדויק מזה. שורה ארוכה של המלצות ועדת הריכוזיות למעשה מעבירה חלק לא מבוטל מההחלטות הגורליות לידיהם של בעלי מניות המיעוט. כל רכישה של פעילות משמעותית,

במחשבה ראשונה הדבר נשמע חצי מטורף. היעלה על הדעת שאיש עסקים, שסיכן את מרבית הונו, לקח אשראי וקנה חברה, צריך לקבל אישור מאנשים שאולי מעולם לא ניהלו עסק על כל מהלך משמעותי שהוא מבקש לעשות? היעלה על הדעת שפלוני רכש 2% מחברה בורסאית, ויש בכוחו לסכל מהלך משמעותי שהחברה מבקשת לעשות?

נשמע לא הגיוני בעליל. אפשר בקלות להעלות על הדעת תסריטי אימה שבהם אותו אלמוני ינצל את המצב כדי לסחוט את בעל השליטה, או שהגופים המוסדיים שבעל השליטה סירב לצרף כחתמים להנפקה האחרונה שלו ינצלו את המצב כדי לנקום בו. גם אם אותו בעל שליטה הוא איש עסקים הגון והמהלך שהוא מוביל נועד להיטיב עם בעלי המניות, הרי איש אינו מבטיח לנו, הציבור הרחב, שהשיקולים של המוסדיים או של בעל מניות מיעוט כזה או אחר בהכרח תואמים את טובת החברה.

בעצם, למה לא לתת למיעוט יותר כוח?

גם במחשבה שנייה הרעיון נשמע מטורף. אבל אם חושבים על זה בפעם השלישית, יש משהו מעניין באפשרות שכללי המשחק הולכים להתהפך. הציבור - אותם בעלי מניות דוממים, ללא פנים ושמות - הולך לקבל הזדמנות להשפיע. אז נכון שהוועדה נתנה יותר מדי כוח למוסדיים מבלי להגביר את הפיקוח והאכיפה עליהם, ונכון שסביר כי חלק מההמלצות ירוכך ואולי אף יבוטל. אבל המהות, ככל שהיא נשמעת מופרכת, היא בהחלט הזדמנות לשינוי.

אם זונחים לרגע את המוסכמות, בעלי השליטה בחברות הציבוריות למעשה חייבים לא מעט מהצלחתם לאותו ציבור. זה הציבור שהזרים להם כסף בתקופות שבהן הבנקים סגרו להם את הדלת; זה הציבור שלאורך השנים היה מוכן להלוות להם כסף בתנאים נוחים; זה הציבור שבעתות קשות, בניגוד לבנקים, לא דרש יותר ביטחונות או פירעון מיידי, אלא נאלץ להקל על בעלי השליטה שנקלעו לקשיים. הסיבה העיקרית לכך היא שלבנקים יש שמות ופנים, יש כתובת, יש מנהל מחלקת אשראי עסקי, ויש מנכ"ל, שידם על העליונה, ושכל איש עסקים יעשה הכל כדי לקנות את לבם, כי מי יודע מתי הוא יזדקק להם. הציבור לעומת זאת הוא חסר פנים ושמות, וזה מה שמעמיד אותו בעמדת נחיתות - אף שהוא לכאורה "בנק" הרבה יותר ידידותי לבעלי השליטה.

אז למה בעצם שלא ניתן לו יותר כוח? למה שלא נשנה את כללי המשחק כך שהציבור יקבל את הכוח שבאמת מגיע לו?

השינוי כבר החל מבלי שמישהו שם לב השינוי כבר החל. רק בחודשיים האחרונים פרסמו יותר מעשר חברות בורסאיות הצעות רכש למחוק את מניותיהן מהמסחר. מדובר בחברות קטנות עד בינוניות, שאפשר להניח שההחלטה לסיים את דרכן הציבורית קשורה, בין השאר לפחות, להחמרת החקיקה החלה על בעלי שליטה. האם מדובר בתופעה מדאיגה? לא ממש. אם אותן חברות הגיעו למסקנה שיתקשו לעמוד בכללים המחמירים, הציבור רק יכול להיות מאושר שהוא נפטר מהן.

באשר להמלצות ועדת הריכוזיות, קרוב לוודאי שהן יעברו ריכוך קל; אך אם הן יאיצו את המגמה של בריחת חברות מסוימות מהבורסה, אפשר להיות בטוחים שלא יהיו אלה החברות המובילות במשק, ושבהזדמנות הראשונה נראה אותן חוזרות לזירה.