דובדבן מלוח

1. הרפתקה. זו המילה שמנכ"ל החברה לישראל ניר גלעד בחר להשתמש בה בשביל לתאר את היוזמה העסקית של החברה לייצר מכונית בשיתוף עם הסינים. ובאמת, המילה הזו די מתאימה. סין היא תעלומה לא פשוטה לעיניים מערביות, קל וחומר הסביבה העסקית בסין, ודאי כשמדובר במיזמים בעלי אופי עתידני

החברה לישראל מחזיקה ב־50% מצ'רי קוואנטום, חברה בבעלות ישראלית־סינית שנוסדה לטובת הפרויקט. בשלב הראשון תעלה ההרפתקה הזו לחברה לישראל כחצי מיליארד דולר. זהו סכום עתק. איך ממומנת ההרפתקה הזו? מניין מגיעים חצי מיליארד הדולרים?

החברה לישראל מחזיקה בשבע חברות־בנות. מתחילת השנה ועד ספטמבר רק שתיים מהן תרמו להגדלת הרווח שלה: חברת האנרגיה הקטנה והחדשה יחסית איי.סי. פאואר, וחברת הדשנים הוותיקה כיל. התרומה המצרפית שלהן לרווח של החברה לישראל הסתכמה מתחילת השנה ב־638 מיליון דולר, כאשר 599 מיליון דולר מהם מקורם בכיל. הפעילות הלא רווחית כוללת את מיזם הרכב החשמלי בטר פלייס, שעדיין לא התחיל את פעילותו, חברת השבבים טאואר, מיזם הרכב צ'רי קוואנטום, חברת הזיקוק בזן וחברת הספנות צים, שגרמה לחברה לישראל הפסדים של 245 מיליון דולר מתחילת השנה.

2. במילים בלתי פיננסיות, מה שמניע את גלגלי הרווח של החברה לישראל הוא כיל. ואם לרדד עוד קצת את העניין, מה שמספק חיים לחברה לישראל הם המחצבים הטבעיים של ים המוות שהחברה מחזיקה בזיכיון לנצלם. בצד אחד של המשוואה הזו זורמים מים יקרי ערך מחלקו הצפוני של ים המלח לבריכות האידוי של החברה, ובצד השני יוצאים מזומנים שמממנים את ההרפתקה בעולם הרכב הסיני. הטבע מקיים את האדם, המשאב הציבורי מממן את הכסף הפרטי. אידיליה.

מיזם צ'רי קוואנטום מהווה רק אחוז בתיק ההחזקות של החברה לישראל (נכון למרץ 2011), וכך גם בטר פלייס. התרומה שלהן להפסד של החברה לישראל רחוקה מלהיות משמעותית כמו זו של צים. ובכל זאת, הואיל וכיל היא מנוע הרווח המשמעותי היחיד של החברה בימים אלה, סביר להניח שהחברה לישראל לא היתה מרשה לעצמה לצאת להרפתקאות יקרות עם הסינים, אילולא היה לה מקור הכנסה בטוח שכזה.

3. הכל היה טוב ויפה אילו גם הציבור היה שותף לדיל הזה של החברה לישראל - ניצול משאבי הטבע כמקור מימון להרפתקאות. אבל הציבור הרחב נהנה מעט מאוד מפירות ים המלח. לפי כתב תביעה שהגישה המדינה, כיל שילמה למדינה בעשור האחרון תמלוגים של כ־300 מיליון דולר. במקביל, היא חילקה לבעלי המניות דיבידנד של יותר מ־2.5 מיליארד דולר - פי שמונה מהתמלוגים.

הפערים האלה מלמדים טוב יותר מכל נתון אחר על מידת ההנאה המועטה של הציבור ממחצבי ים המלח, למול מידת ההנאה הנרחבת של בעלי המניות. בעל המניות היחיד העיקרי במקרה זה הוא עידן עופר. הוא הנהנה העיקרי מאותם דיבידנדים. אז כשהוא מצטלם בחליפה אופנתית על יד האב־טיפוס של הקורוס העתידי, כדאי לזכור מאין הגיע הכסף שמממן אותה ולאיזה כיס הוא חוזר.