$
יואל אסתרון

2012, שנת הרוב

השאלה הגדולה של השנה הבאה - איך להפוך את הכוח המתפרץ של הרוב הישראלי לאנרגיה שתחולל שינוי אמיתי ותחזיר לו את כוחו וכבודו

יואל אסתרון 07:0029.12.11

שנת 2011 היתה אולי השנה שבה הרוב הישראלי יצא מהתרדמת שבה היה שרוי שנים ארוכות. אולי, ואולי לא. ברגע זה הרוב מותח את שריריו הרפויים, ממשש את ידיו ורגליו לראות אם כולן איתו, ומנסה למקד את מבטו. היקיצה מהוססת. הרוב הבחין לפתע, באיחור גדול, שדופקים אותו.

 

מי דופק?

קואליציית נתניהו שרקחה עסקה צינית עם מיעוטים עקשניים ושוליים קיצוניים: מתנחלים מסוג מסוים שהשתלטו על עמדות מפתח ותקציבי מדינה ומונעים כל סיכוי לפיוס באזור. חרדים, כמובן לא כולם, שחולבים את הקופות הציבוריות, חיים על חשבון הרוב ובה בעת מנסים להכתיב לו אורחות חיים חשוכים. קומץ עסקנים מושחתים ומקורביהם שהשלטון מעניק להם חסות מאפיונרית מהמשטרה ומהפרקליטות. וכן, גם כמה מונופולים וטייקונים מתוחכמים שניצלו את המצב לעשיית רווחים מופרזים.

 

אחרי האופוריה של הקיץ בא חורף מדכדך. הרוב הישראלי שיצא לרחובות חזר מותש לכורסה בסלון וחזר שוב לעמדת המשקיף. אין לי שמץ של טענה נגד אנשים שעובדים לפרנסתם מבוקר עד ערב ומעדיפים לבהות בטלוויזיה מטמטמת במקום לנסוע להפגנה בבית שמש. ככה זה.

 

לפסיכים המכונים "נוער הגבעות", לחרדים החשוכים שבטלנותם פרנסתם ולשאר ירקות הגינה ועשביה השוטים יש את כל הזמן שבעולם - להצית מסגדים, לפוצץ את הראש לקציני צה"ל, לחבל במכוניות של עיתונאים, לירוק על ילדות קטנות. הרוב הישראלי עייף וצריך להשכים קום לעוד יום של עבודה.

 

מצד שני, לא צריך להספיד את הרוב הישראלי. הוא שקע באותה כורסה ישנה ובוהה באותה טלוויזיה מטמטמת, אבל הוא גם מבין סוף סוף שהוא לא מרוצה. לגמרי לא מרוצה. התמונה מתבהרת לו: זה לא מספיק ללכת לעבודה, לשלם מסים ולקוות לטוב. הסיכוי שלו להזדקן בכבוד והסיכוי של ילדיו לחיות במדינה חופשית ומשגשגת תלויים באיכות הממשלה, בתרבות הפוליטית ובמינהל ציבורי. בינתיים, הקואליציה של מוטבי נתניהו ממשיכה לשטות בו בהבטחות סרק, אבל הרוב כבר יודע - הוא רוצה שינוי, גם אם אינו יודע איך לחולל אותו.

 

צעירי המהפכה של הקיץ נמוגו, אבל ההתעוררות נגד הטרור המכונה "הדרת נשים" מעידה שהזעם והתסכול לא נעלמו. אתמול - מחירי הקוטג' ושכר הדירה. היום - טרור נגד נשים. מחר - אלוהים יודע מה יעצבן את הענק שקם מרבצו. השאלה הגדולה של 2012 היא איך להפוך את הכוח המתפרץ לאנרגיה שתחולל שינוי מהותי ורחב. יש מי שמפנטז על מלחמת אזרחים שתחזיר לרוב את כוחו וכבודו באלימות. בכל פעם שהשוליים יורקים עלינו, הרעיון הזה נראה מפתה. אבל, כשהראש מצטלל התשובה ברורה: התיקון הישראלי חייב להתקיים בזירה הציבורית הלגיטימית. מי שרוצה להחליף דיסקט חייב להשתמש באמצעים דמוקרטיים.

 

זו קריאה אחרונה לאנשים טובים וראויים, היכולים לייצג את השאיפות ואת האינטרסים של הרוב הישראלי, שיש להם גם יכולת היבחרות וגם כישורי הנהגה: נא לקפוץ למים. מי שרוצה לחיות במדינה חופשית ומשגשגת - זה הרגע. מי שרוצה שלטון מרכזי הוגן של הרוב במקום קואליציה מושחתת בחסדי שוליים קיצוניים וחשוכים - שיקום. השנה הבאה יכולה להיות שנת הרוב. יש סיבות רבות לדכדוך שאחז בנו. ואף על פי כן, יש עוד תקווה ש־2012, נגד כל התחזיות, תהיה השנה שבה הרוב הישראלי נוע ינוע.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x