ועדת זקן - עוד לא כדאי לפתח תקוות
אם לשפוט מהתבטאויות הנגיד בעבר וממסמוס המלצותיה של ועדה דומה שהוקמה לפני חמש שנים, כלל לא בטוח שלהצהרות ולדרישות של ועדת זקן יש עתיד
במקום ללכת סחור־סחור, אפשר להתחיל את הסיפור הזה ישר מהסוף. הנגיד פרופ' סטנלי פישר כלל לא משוכנע שהבנקים בישראל גובים מאיתנו יותר מדי כסף - לא באמצעות הריביות הגבוהות באשראי ולא דרך העמלות הרבות שבהן הם מחייבים אותנו. וכשזו רוח המפקד, לא קשה לנחש מה ייצא בסופו של דבר מעבודת ועדת זקן לבחינת הגברת התחרות בענף הבנקאות.
לזכותו של פישר ייאמר שהוא אינו מסתיר את דעתו בנושא רווחיות המערכת הבנקאית, והוא אף טורח להשמיעה בקול רם. לפני שלושה חודשים, למשל, קיימה ועדת הכלכלה של הכנסת דיון בדו"ח העמלות הבנקאיות החצי שנתי של הפיקוח על הבנקים. פישר התנדב אז להצטרף אל המפקח דודו זקן, והגיע לישיבת הוועדה כדי להעניק לו רוח גבית.
כבר בתחילת הדיון השמיע הנגיד את האני מאמין שלו בנושא רווחיות הבנקים: "אם אתה מונע מבנק להרוויח במקום אחד, הוא יחפש כיצד להרוויח במקום אחר. בנקים שלא מרוויחים אינם יכולים להיות מוסדות יציבים, ואם לא נשמור על יציבות המערכת הבנקאית, כולנו נשלם את המחיר".
אותן סיבות, אותן מסקנות
סביר להניח שלאור דברים אלה, כדאי להנמיך ציפיות בכל הקשור ליישום המלצות ועדת זקן. אולי בכלל כדאי לשוב אל ההיסטוריה כדי להבין מדוע לא כדאי לפתח תקוות.
בדיוק לפני חמש שנים ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין עמלות הבנקים, שבראשה עמד יו"ר ועדת הכלכלה דאז משה כחלון, הגישה את המלצותיה. בדומה למה שהוביל למינוי ועדת זקן, גם הוועדה ההיא מונתה כדי להתמודד עם התחושה שמשקי הבית בישראל משלמים מחיר גבוה מדי עבור שירותים בנקאיים.
בהקדמה לדו"ח הוועדה הזכיר כחלון כי בעבר כבר נעשו ניסיונות להסדרת הנושא, כמו הנהגת סלי עמלות למשקי הבית במהלך כהונתה של הכנסת הקודמת. שלא במפתיע ציין אז כחלון כי "מערכת הבנקאות בישראל סובלת מרמת ריכוזיות גבוהה ומרמת תחרותיות נמוכה בהשוואה למדינות אחרות. עקב רמת התחרותיות הנמוכה, הבנקים משתמשים בכוח השוק שלהם וגובים עמלות גבוהות יחסית ממשקי בית ומעסקים קטנים. לכן", כך כתב כחלון, "יש צורך לצמצם את מספר העמלות, ליצור רשימת שמות אחידה לעמלות ולהמשיך את מדיניות הצמצום של חסמי מעבר של לקוחות מבנק לבנק".
הוועדה שמה אז דגש על "חסמי המעבר הניצבים בפני הלקוחות המעוניינים לעבור מבנק לבנק", שהיו גבוהים מדי. היא אף הנפיקה שורת המלצות כמו צמצום ניכר של מספר העמלות, צמצום חסמי המעבר, צעדים להגברת מודעות הלקוחות והמשך פיתוח שוק הון חוץ־בנקאי.
דרישה לפרק זמן קצר ביותר
מאז עברו חמש שנים, ומשום מה כלל לא מפתיע לגלות שגם ועדת זקן שבה ומונה את אותם כשלים כפוגעים בתחרותיות בשוק ובכוח המיקוח של הלקוחות. בדומה לוועדה של כחלון, ועדת זקן מציעה להמשיך לפעול להגברת יכולת הניידות של לקוחות במערכת הבנקאות ומחוצה לה, להסדיר את שוק ההלוואות החוץ־בנקאיות באמצעות חקיקה, לעודד גופים חוץ־בנקאיים מפוקחים להתחרות בשוק האשראי ולהנגיש מידע ללקוחות הבנקים.
את ההקדמה לדו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית סיים כחלון במשפטים הבאים: "לנוכח חשיבות הנושא, אנו מוצאים לנכון להמליץ לפעול לאימוץ ההמלצות הכלולות בדו"ח זה בפרק זמן קצר ככל האפשר. אנו מעריכים כי יישומן של המלצות ועדת החקירה עשוי להניח את אבן הפינה לשיפור מצב הצרכנים בשוקי הבנקאות וההון בישראל, כמו גם לחיזוק המערכת הבנקאית".
השאלה המתבקשת בשלב זה היא כמה זמן יידרש כעת לרשויות הפיקוח כדי לאמץ וליישם בפועל את המלצות ועדת זקן, שיפורסמו באופן רשמי במהלך התקופה הקרובה.
מסקנות ועדת כחלון: חמש שנים עברו ודבר לא השתנה
- אין תחרות על משקי הבית משקי הבית בישראל משלמים "עמלת חוסר תחרות" בעת רכישת שירותים בנקאיים.
- יותר מדי חסמים חסמי המעבר הניצבים בפני הלקוחות שרוצים לעבור מבנק לבנק עדיין גבוהים מדי.
- אין אחידות בריביות קיימים פערים גבוהים בין הריביות שהבנקים נותנים למגזר משקי הבית ולמגזר העסקי בישראל.
- עודף עמלות מספר העמלות שגובים הבנקים מהלקוחות גבוה בהשוואה לנעשה בבנקים מעבר לים
