הטעויות שיכולות להכשיל שוב את הפרטת תעש
הליך הפרטת תעש זכה השבוע לדחיפה משמעותית, כשנקבע שבתוך חודש יגובשו תנאי המכרז. עם זאת, ככל הנראה רק גורמים בודדים יוכלו להתמודד על הרכישה, ועוד לא נפתרו הבעיות הכספיות של החברה - שהזדקקה לסיוע של 734 מיליון שקל מהמדינה בשנה וחצי
הליך הפרטתה של תעש אמנם זכה השבוע לדחיפה משמעותית, כשהצדדים המעורבים בו החליטו להשלים את הסכם ההפרטה עד 15 באוגוסט - אך גם התקדמות זו לא יכולה להסתיר את בעיות החברה. על פי נתוני האוצר שהגיעו ל"כלכליסט", מתחילת 2011 נאלצה המדינה להזרים לתעש 734 מיליון שקל כהלוואה לכיסוי חובות. למעשה, מאז שנת 2000 הזרימה המדינה לתעש סכום מצטבר של 2.83 מיליארד שקל.
בשנים האחרונות תעש מפסידה כספים בכל שנה. על פי נתוני משרד האוצר בשנת 2010 ההפסד עמד על כ־165 מיליון שקל, בעוד שבשנה שעברה טיפס ההפסד ל־168 מיליון שקל. 500 מיליון שקל מהסכום שאותו העבירה המדינה לחברה ב־2011 נועדו לתשלום משכורות לעובדיה.
משגר הכותש של תעש
לבד מהסיוע הכספי סיפקה המדינה לאורך השנים גם ערבויות לתעש. הערבות הגדולה ביותר שניתנה לחברה עמדה על 1.45 מיליארד שקל, ויועדה לעסקת השבחה של 170 טנקים לצבא טורקיה ב־2002. כמו כן, נתנה המדינה לחברה ערבויות של 330 מיליון שקל לעסקאות אחרות.
בכל מקרה, בטרם תעש תצא למכרז על ההפרטה - שאמורה להתקיים בעוד שנה וחצי - היא תהיה חייבת לעבור לתזרים הון חיובי, מה שידרוש עבודה חשבונאית וכלכלית של אגף התקציבים במשרד האוצר. אולם איך זה יקרה? "ישנם כמה דרכים לתקן את תזרים החברה", אומרים באוצר. "הראשונה היא הזרמה תקציבית מתקציב המדינה, השנייה מחיקת מקדמות של משרד הביטחון והשלישית העמדת פיקדונות שהחברה שמה בבנק כערבויות נגד העסקה. אנחנו רוצים לוודא שאנחנו נשים בעסקה כמה שפחות כסף של משלם המסים". עד כה זה לא הצליח להם.
משרד הביטחון מקשה
אולם עוד בטרם תצא לדרך ההפרטה, שהדיונים לגביה נמשכים כבר שנים, יצטרכו להימצא גורמים שיצליחו בכלל לעמוד בתנאי המכרז. הצדדים המעורבים במהלך ההפרטה - משרדי הביטחון והאוצר, הנהלת תעש והעובדים - החליטו השבוע להשלים את הסכם הפרטת החברה בתוך חודש, אך גם הכינו הפתעה גדולה: ההסכם שגיבשו כולל שורה של מגבלות שעומדות להותיר מחוץ למכרז העתידי את החברות שנראו עד כה כמועמדות המרכזיות לרכישת החברה - אלביט מערכות, רפאל והתעשייה האווירית. מגבלות אלה מעמידות במוקד בורסת הרוכשים שמות אחרים, דוגמת חברת פלסן סאסא, מאיר שמיר וסמי קצב.
בשורת התנאים והמגבלות שדרש משרד הביטחון בולטת ההחלטה כי חברות ממשלתיות לא יוכלו להתחרות במכרז - מה שמוציא מהמכרז את רפאל והתעשייה האווירית. "הסיבה להוצאה של רפאל, חברה ממשלתית, מהמכרז היא בדיקת הנאותות שאותה היא ביקשה לעשות לתעש. זהו מהלך שיעלה למדינה ביוקר, ויותר קל לשפוך כסף על הפרטה מאשר על הלאמה", טוען גורם בכיר בתעשיות הביטחוניות.
סמי קצב צילום: צביקה טישלר
על פי אותו גורם, המדינה היתה מוכנה שרפאל תקנה את תעש כמו שהיא, אך הנהלת רפאל והדירקטוריון סירבו לקנות חתול בשק. "רפאל היתה מוכנה לקחת על עצמה את פרישת העובדים - אחד הנושאים שהיה עד לא מזמן שנוי במחלוקת בבניית הסכם ההפרטה. עם זאת, על עניינים נוספים, כמו זיהומי קרקע, החברה לא הייתה מוכנה לשלם", מסביר הגורם. "למדינה היה עולה הרבה כסף לפתור את הבעיות הללו, ולכן היא העדיפה לבצע הפרטה".
אלא שגם להפרטה בעיות משלה. במסגרת הסכם ההפרטה, משרד הביטחון מבקש להציב תנאים מיוחדים שימנעו מראש מצב שבו הרוכש העתידי של תעש יגרום לסיכון למדינת ישראל. בהתאם לזאת משרד הביטחון מבקש להציב כתנאי שלפחות 50% מהחברה הרוכשת יהיו בבעלות ישראלית. תנאי נוסף ומשמעותי שדורש משרד הביטחון הוא שהחברה הרוכשת לא תיסחר בבורסה זרה. כמו כן, נשקלת גם האפשרות לדרוש שהחברה תהיה פרטית ולא תיסחר גם בבורסה בישראל.
בשלב זה משרד האוצר מתנגד בתקיפות לתנאי הנוגע למסחר בבורסה בתל אביב, בטענה כי הוא ייצור "מגבלה אמיתית ולא יותיר מתמודדים במכרז". אחת החברות שסומנה כרוכשת אפשרית, אלביט מערכות, לא עומדת בדרישות שכן היא נסחרת בבורסה בארצות הברית.
אלה שבכל זאת נשארו
אז בהתחשב בתנאים החדשים, מי כן יוכל לקנות את תעש? התשובה לשאלה זו מורכבת. ישנו מספר מועט של חברות שעונות על התנאים המורכבים של משרד הביטחון וגם עשויות להביע עניין בצעד זה. אחת מחברות אלה היא פלסן סאסא מקיבוץ סאסא, המתמחה במיגון כלי רכב. בינואר 2011 כבר הביעה פלסן, בראשות המנכ"ל דני זיו, התעניינות ברכישת מפעל כלי הרכב הקרביים המשוריינים של תעש, אחד משלושת הנכסים האסטרטגיים של החברה, בתמורה ל־350 מיליון שקל.
מאיר שמיר צילום: צביקה טישלר
פלסן נחשבת אחת החברות המצליחות בתעשייה הביטחונית ואחד מעוגני התעסוקה בצפון ועם זאת גורם בכיר בענף העריך כי פלסן לא תוכל לעמוד ברכישה עצמאית, ואמר: "אני לא חושב שלפלסן יש מספיק כסף לעמוד ברכישת תעש". דני זיו, מנכ"ל החברה, סירב להתייחס להערכות.
גורם אחר שייתכן שירצה לשים את כספו בתעש הוא סמי קצב. כאחד מבכירי תעשיית הנשק הישראלית, הוא כבר הביע ב־2010 התעניינות ברכישת החברה עם משקיעים אחרים. אז פנו בעלי מספנות ישראל, שלומי פוגל, שלמה שמלצר וקצב למנכ"ל רשות החברות הממשלתיות דורון כהן, ובדקו מולו את מעמדה של החברה.
לקצב כבר יש מוניטין של מי שמצליח להשביח חברות במשבר. בפברואר 2005 הוא רכש את מפעל הנשק הקל של תעש תמורת 2 מיליון דולר בלבד - כך על פי הערכות בתעשייה - והצליח להשביחו ולהעבירו לרווח. אימפריית הנשק של קצב מוערכת כיום ב־1.5 מיליארד שקל. ההערכה היא כי הוא יגלה עניין גם הפעם ברכישת תעש, וסביר כי יחבור למשקיעים נוספים כדי להוציא מהלך כזה לפועל. תגובתו של קצב לא התקבלה עד למועד סגירת הגיליון.
שאלת אלביט מערכות
גורם נוסף שהביע בעבר התעניינות ברכישת תעש הוא מאיר שמיר. בינואר 2011 הוא פנה לאוצר ולרשות החברות הממשלתיות והעביר מסרים על מידת העניין שיש לו בחברה, ועל המחיר הגבוה שיהיה מוכן לשלם. מה גם ששמיר היה אחד המתמודדים על תעש כבר בניסיון ההפרטה הראשון ב־2005.
מקורבים לשמיר טענו בפני "כלכליסט" אתמול כי "כנראה שהוא יבקש להתמודד במכרז. מדובר באחד מהאנשים הנזילים במשק".
על כל פנים, כלל לא בטוח שאלביט מערכות יצאה לגמרי ממשחק הרכישה. על פי גורם בכיר בתעשייה, "יכול להיות שהחברה עצמה לא תוכל להתמודד במכרז, אבל בעל השליטה באלביט מערכות מיקי פדרמן יוכל להגיש הצעה לקנייה דרך חברת האחזקות שלו שאינה ציבורית. יכול להיות שאם זה יקרה הממונה על הגבלים עסקיים יאמר שיש פה בעלות צולבת ואז תהיה הרמת מסך". מיקי פדרמן לא היה מעוניין להגיב.
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "הדיונים על ההפרטה בעיצומם ואין בכוונתנו לנהל את המו"מ בתקשורת". באלביט מערכות סירבו להתייחס.
