מדוע באמת הפחית הנגיד סטנלי פישר את הריבית

מדוע לא שמרו תחמושת?

החודש מעלה הפרסום החלקי של בנק ישראל בעיה מעניינת: מדוע הזדרזו חברי הוועדה המוניטרית להפחית את הריבית לחודש נובמבר, בניגוד לקונצנזוס הכמעט מוחלט בשוק ההון, שלפיו הריבית תישאר חודש נוסף ללא שינוי. בנושא המרכזי שעמד הפעם על הפרק, צמיחת המשק, מעביר המסמך של בנק ישראל מסר מעורפל: חלק מחברי הוועדה המוניטרית זיהה בחודשים האחרונים ירידה קלה נוספת בקצב התרחבות הפעילות הכלכלית, בעוד שחברים אחרים בוועדה העריכו כי לא חלה התמתנות נוספת.

ואולי בכל זאת אפשר להגדיל את החוב הציבורי

בנושא החשוב מכולם, זה של המשבר המתמשך באירופה, מסמך הבנק כבר משמיע צפירת הרגעה ברורה: "חברי הוועדה המוניטרית מעריכים כי הסיכון למשבר פיננסי, בעיקר בגוש היורו, פחת לאחרונה". ואם חלק מחברי הוועדה המוניטרית חושב שלא חלה התמתנות בפעילות במשק, וכל חברי הוועדה מעריכים שהסיכון למשבר באירופה פחת - מדוע הפחית בנק ישראל את הריבית כבר עכשיו, במקום לשמור את מעט התחמושת שנותרה במחסניו ליום סגריר אמיתי?

השפעת הפער בין השקל לדולר

תשובה אפשרית לשאלה זו מסתתרת במשפט קצר שפורסם אתמול בהודעת הבנק: "כדי לתמוך בצמיחה שלהן, הורידו מדינות שונות בעולם את שיעורי הריבית, ומדינות נוספות נקטו הרחבות כמותיות". הרחבות כמותיות הן המהלכים שנקטו הבנקים המרכזיים של ארצות הברית ושל גוש היורו, לרכישת איגרות חוב ממשלתיות. המשמעות המעשית של מהלכים אלה היא הורדת הריביות לטווח בינוני וארוך. כתוצאה מכך שבו והתרחבו פערי הריביות שבין השקל לבין הדולר והיורו, ובסרט הזה סטנלי פישר כזכור כבר היה.

מעבר לחשש המאקרו־כלכלי מחידוש זרימת מט"ח ומהתחזקות השקל, התפתחות זו עוררה בפישר גם חשש פרטי כנראה. בנק ישראל מנהל יתרות מט"ח בהיקף של יותר מ־75 מיליארד דולר (כמעט 300 מיליארד שקל), שאת רובן הוא מממן באמצעות הנפקת מק"מ בשקלים. ככל שפערי הריביות בין השקל לבין הדולר והיורו גדולים יותר, בנק ישראל מפסיד יותר כסף - עובדה בעלת חשיבות רבה בעיני הנגיד, במיוחד בימים שבהם מבקר המדינה מגלה עניין בדרך השקעת כספי היתרות. ניתן להניח שהפחתת הריבית על השקל בוצעה גם במטרה לצמצם את הפסדי בנק ישראל מניהול יתרות המט"ח, כאשר כל חודש מוקדם יותר שווה לא מעט כסף.