מחטף האופציות של דירקטוריון החברה לישראל: "אי־נוחות" מפנקת

ניר גלעד צילום: שאול גולן

לא חשים צורך לתת הסברים

גם אם נזרום עם קו המחשבה של חברי הדירקטוריון, שלפיו צריך לתגמל מנהלים מוצלחים ביתר שאת כדי לשמור אותם בחברה, אי אפשר להתחמק מהשאלות: האם אלשטיין יעזוב את תפקידו אם לא יקבל את חבילת התגמול? ומדוע חברי הדירקוטוריון חשים צורך לרוץ ולאשר אותה רגע לפני כניסתו לתוקף של תיקון 20 לחוק החברות בנושא שכר הבכירים? אם המנהלים בחברה לישראל כל כך מוצלחים, שיתכבדו ויעברו את המסלול החוקי החדש הנדרש לצורך אישור שכרם. ולא רגע לפני, כגנבים בלילה.

העובדה שדירקטוריון החברה לישראל החליט שלא להסתפק בדיווח לקוני על דחיית אישור תוכנית האופציות והתיישר להודעה תומכת ומפנקת ביחס ליו"ר החברה מטרידה. כי היא מרמזת על תחלואות השיטה. ועדת התגמול והדירקטוריון לא טרחו לבדוק האם קיימת מניעה חוקית לתגמול, לא ביקשו חוות דעת משפטית וגם לא בחנו האם יכולה להתעורר אי־נוחות מוסרית או תדמיתית שתפגע בחברה, ולכן גם לא היססו לבכות את העובדה שהיו"ר נאלץ שלשום לחזור בו.

איש מחברי הדירקטוריון לא הסכים אתמול להסביר בתשובה לפנייית "כלכליסט" כיצד התקבלו ההחלטות לתגמל את המנהלים ומהם המניעים שעומדים מאחוריהן. איש לא הסכים להסביר ממה מורכבת אי־הנוחות או מדוע מדובר בהחלטה שהיא לטובת החברה, כפי שדורש ממנו תפקידו.

זהבית כהן. צילום: אוראל כהן

קחו לדוגמה את עופר טרמצ'י. הדירקטור החיצוני - אשר כיו"ר ועדת התגמול של החברה אמור, על פי התיקון לחוק שייכנס מחר לתוקף, להיות חוד החנית בהמלצה לדירקטוריון על מדיניות התגמול - סירב להתייחס אתמול לשאלות. במקום זאת אמר כי הוא "כפוף למשמעת תאגידית שמחייבת אותו להפנות שאלות לדובר החברה". אלא שתפקידו של טרמצ'י כדירקטור חיצוני הוא להוות את הקול הבלתי תלוי, זה שאינו קשור בטבורו לשאר האינטרסים של החברה או של בעלי השליטה בה.

טרמצ'י הפך ליו"ר ועדת התגמול רק באחרונה. ומי היה חבר בוועדה הקודמת? אותו אמיר אלשטיין, היו"ר שאת חבילת האופציות שלו התבקש הדירקטוריון לאשר במחטף. עצם העובדה שהיה חבר בוועדה רגע לפני אישור התוכנית, עצם העובדה שהוועדה הזו בהרכבה הקודם הורכבה מבעלי אינטרס וכללה דירקטור חיצוני אחד בלבד, מלמדת מדוע תיקון 20 לחוק החברות הוא הכרחי.

ההגיון שחל בעניין אלשטיין תקף גם לגלעד

במובנים מסוימים אלשטיין סבל מביש מזל. כיו"ר דירקטוריון שכרו היה צריך לעבור את אישור האסיפה הכללית, מה שהקנה לרשות ניירות ערך, למוסדיים ולתקשורת מספר ימים לעכל, לדון ולגרום לאלשטיין לחזור בו. המנכ"ל גלעד לעומתו חמק מתחת לרדאר עם אופציות בשווי של 25 מיליון שקל, כיוון שההחלטה בעניינו לא דרשה את אישור האסיפה הכללית. למרות זאת ראוי היה שגם גלעד יתכבד ויודיע על דחיית אישור תוכנית התגמול שלו עד לאחר כניסת החוק לתוקף. ההגיון שחל בעניינו של אלשטיין חל גם בעניינו של גלעד.

מהחברה לישראל נמסר בתגובה כי "החלטתו של אלשטיין היא אישית לחלוטין וגובשה כבר ביום חמישי שעבר וכי החלטות הדירקטוריון נעשו לאחר שיקול דעת ודיונים רבים. נימוקי הדירקטוריון פורסמו בדיווח ציבורי והם מדברים בעד עצמם".