בין הפישריזם לאוריוגביזם
סטנלי פישר פורש ועוצמתו של משרד האוצר מגיעה לשפל במקביל לחזרתו לזירה של אורי יוגב - המוזה הכלכלית של נתניהו
18:5829.01.13
פרופסור פישר, האם אתה מתכוון לקטוע את הקדנציה השנייה שלך כנגיד בנק ישראל לאחר שנתיים או שלוש?
"קיבלתי הצעה לכהונה שנייה, ואני מקבל את זה ברצון ובכבוד רב".
(מתוך מסיבת העיתונאים המשותפת עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ על מינוי סטנלי פישר לכהונה שנייה כנגיד בנק ישראל, 17.3.2010)
1. פישר א', פישר ב'
סטנלי פישר שייצא מפתח לשכתו בקומה השביעית בבנק ישראל בפעם האחרונה בעוד חמישה חודשים לא יהיה אותו פישר שנכנס אליה לפני שמונה שנים. אמנם, האמונות הבסיסיות שמרכיבות את תפיסתו הכלכלית נותרו ללא שינוי. הוא היה ונותר כלכלן שמאמין מאוד בכללים הבסיסיים בכלכלה הניאו-ליברלית. בכך שגירעונות ממשלתיים גדולים הם התגלמות יצר הרע, בכך שצריך לרסן כל העת את הדרישות התקציביות. זה לא שהוא הפך לחברה הקרוב של שלי יחימוביץ, אבל משהו בעמדה
הנגיד פורש
סטנלי פישר יסיים את תפקידו ביוני
נגיד בנק ישראל שימש בתפקיד יותר מ-8 שנים. ההערכה היא שפישר מעוניין למלא תפקיד נוסף בזירה הפיננסית הבינלאומית, והוא חשש שבסיום תקופת כהונתו הרשמי הוא עלול להיות מבוגר מדי
אמנון אטד,
23 תגובות
לכתבה המלאה 
שלו התרחק מהתפיסה של בנימין נתניהו. וזה, אצל אנשים כמו פישר, אומר לא מעט.
פישר שנכנס לתפקידו היה פישר שנעמי קליין הכתירה כלוחם דוקטרינת ההלם של הכלכלה. "כשסטנלי פישר היה בבנק העולמי הוא היה אחד מאלה שדחפו את את דוקטרינת ההלם ברוסיה, ובסופו של דבר סייע ליצירת שלטון האוליגרכים", אמרה קליין בראיון ל"כלכליסט" בספטמבר 2011, "במשבר במדינות דרום אסיה, בסוף שנות ה-90, פישר הכתיב את מדיניות הבנק העולמי. האסטרטגיה שלו היתה לתת לאותן מדינות לסבול כדי שהן יורידו את חסמי המסחר שלהן. הוא אחד מלוחמי דוקטרינת ההלם המסורים ביותר. וכשמדינה מעריצה את נגיד הבנק שלה זה תמיד מסוכן. תראו מה קרה לאלן גרינספאן".
אבל זה אולי היה נכון לפישר הישן. פישר החדש, זה שיעזוב את תפקידו באמצע 2012, ואולי גם את ישראל, הוא פישר מעט אחר. עדויות לשינוי זה אפשר למצוא בהתבטאויות המוקפדות והתקיפות שלו מהשנה האחרונה, ובייחוד מהחודשים האחרונים. הוא זז מעט שמאלה על הסקאלה. בחודשים האחרונים פישר התחיל לדבר על העלאת מסים, עמדה לא שגרתית ביחס למי שמזוהה עם הצד הימני של הסקאלה הכלכלית. "מה שהייתי מעדיף הוא שהממשלה תעמוד במגבלת ההוצאות שקבעה לעצמה, שתהיה עלייה מסוימת במסים, וקיצוץ משמעותי וגדול יותר בהוצאות הממשלה. וכל זה על רקע ההרעה במצב הביטחוני, שכן תפקידה של הממשלה לשמור על ביטחון אזרחי המדינה", אמר פישר ביום עיון מיוחד של בנק ישראל בסוף דצמבר, בנאום שמתח ביקורת תקיפה על יכולת ניהול התקציב של ממשלת נתניהו.
עוד קודם לכן, יממה לאחר שראש הממשלה הודיע כי יכפיל את יעד הגירעון לשנת 2013, פישר תקף אותו בצורה חריפה ביותר, בנאום שנשא בכנס קיסריה בסוף חודש יוני 2012. הוא ניסה לשכנע את ראש הממשלה להפחית את יעד הגירעון שקבע, איים בהעלאות ריבית, איים שהגירעון עלול לצאת מכלל שליטה אם המשבר העולמי יחריף. אלא שנתניהו לא שעה לו והשאיר את החלטתו על כנה. למעשה, כפי שגם העיד פרופ' חיים בן שחר בראיון ל"כלכליסט" זמן קצר לאחר מכן, זו היתה "הפעם ראשונה שנוצר פער גדול כל כך בין עמדתו של פישר לבין עמדת נתניהו, וזה לא טוב".
מלבד כל אלה, פישר הקפיד להעניק ציון נמוך מאוד לפולטיקאים לאורך כל שנות כהונתו על טיפולם בבעיות העומק של המשק הישראלי - בשילוב החרדים בשוק העבודה, בהקטנת האי שוויון והפערים בחינוך ובטיפול באי שוויון ההזדמנויות של הדור הבא. הוא חזר על המסרים האלה שוב ושוב בנאומיו.
פישר יעזוב את תפקידו כאיש שנוי מאוד במחלוקת, וזו דווקא מחמאה גדולה. אם לישראלים רבים יש מה להגיד על נגיד בנק ישראל, סימן שהוא נגע בחיי רבים, לטוב ולרע. בקרב ההנהגה הכלכלית וחלק מהציבור הוא נחשב למבוגר האחראי, לאיש שניווט את ישראל במימיו הסוערים של המשבר הכלכלי של 2008 בזמן שהממשלות חיפשו מה לעשות עם עצמן. מנגד, הוא נחשב גם למי שניפח וניפח את בועת מחירי הנדל"ן הישראלית לשיא על ידי הפחתת הריבית לרמות שפל היסטוריות. הצעדים שנקט בנק ישראל לדיכוי הביקוש לדירות - על ידי הערמת מגבלות על הבנקים ועל רוכשי הדירות - הספיקו אך בקושי בשביל להקטין את גובה המדורה שהדליקה הריבית הנמוכה.
סטנלי פישר. זז מעט שמאלה צילום: עטא עוויסאת
2. שקיעתו של משרד האוצר
העזיבה של סטנלי פישר, אף שתיכנס לתוקף בפועל רק בעוד חמישה חודשים, מתרחשת כשמשרד האוצר נמצא בשפל משמעותי בכוחו ובמידת החשיבות שמייחס לו ראש הממשלה. ההדחה בתחילת השבוע של סגן ראש אגף התקציבים -
מי הבא בתור?
שמו של המחליף של פישר חייב להתברר במהירות
בשמונה השנים האחרונות פישר בנה מותג ושמו "כלכלת ישראל" וכמו כל מותג, קל מאוד להרוס אותו בהינף יד עם חזרתו של חוסר הוודאות לזירה
סופי שולמן,
4 תגובות
לכתבה המלאה
האיש שהתריע על הגידול בגירעון ועל אובדן בשליטה בתקציב - היא רק סיפמטום אחד לחולשה הזו. סימפטום נוסף, חריף בהרבה, הוא ההחלטה של ראש הממשלה להקים צוות מיוחד לגבוש תקציב המדינה לשנים 2013 ו-2014. בראש הצוות הזה עומד - אף שבמשרד ראש הממשלה טוענים שהוא רק חבר בצוות - יועצו הכלכלי הקרוב של נתניהו, אורי יוגב. מלבדו חברים בו גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר, ראש המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' יוג'ין קנדל וגם ראש אגף התקציבים גל הרשקוביץ. אם חושבים על זה, כל הסיפור הזה הוא קצת מוזר, בהתחשב בכך שיש גוף שלם במדינת ישראל שכל תפקידו עלי אדמות הוא לבנות את תקציב המדינה - אגף התקציבים במשרד האוצר.
מה המסר שעולה מהקמת הצוות הזה? אולי שראש הממשלה לא סומך על ראש אגף התקציבים שיעשה את עבודתו כמו שצריך. אולי שראש הממשלה מנסה להחליש באופן סדרתי את אגף האוצר ואת משרד האוצר כולו, ולכן אט אט שואב ממנו סמכויות, גם אם לא באופן פורמלי? ואולי שראש הממשלה פשוט לא סומך על אף אחד כמו שהוא סומך על אורי יוגב - שקרוב אליו מאוד מבחינת התפיסה הכלכלית - שיביא לידי ביטוי כלכלי את נתניהו האמיתי. יוגב לנתניהו הוא כמעט כמו מוזה כלכלית. ומלבד זה, החזרתו לזירה - כמו שנתניהו כבר עשה בעת בהרכבת תקציב 2010-2009 - היא סטירת לחי לאגף תקציבים, והבעת זלזול מקצועי בעומד בראשה. אז, ב-2009, הממונה על התקציבים רם בלינקוב הגיב בהתפטרות זועמת ובהסרת אחריות מהתקציב שגובש. הפעם, אולי כלקח מההתנהלות אז, החליטו ראש הממשלה ואנשיו לכלול את ראש אגף התקציבים בצוות. במקום לחשוב שמדובר בהבעת כבוד, ראש אגף התקציבים היה צריך להבין שמדובר בעלבון. שאגף התקציבים בהנהגתו הוא אגף חלש, שבראשו עומד מנכ"ל חלש, ושמעל כל אלה מכהן שר חלש.
הרשקוביץ. אגף חלש צילום: אלכס קולומויסקי
3. אלה שנשארים
אז אחרי שפישר פורש, ועוצמתו של משרד האוצר בשפל, עם מה זה משאיר אותנו? עם אורי יוגב. אורי יוגב כמשל. ב-2003, כשנתניהו היה שר אוצר בממשלת שרון השנייה, שימש יוגב כראש אגף התקציבים במשרד. מבחינת פקידי אוצר רבים ששירתו אז ומאז במשרד האוצר, התקופה ההיא נחשבת במידה רבה לתקופת תור הזהב של משרד האוצר, לפחות מתחילת שנות ה-2000. נתניהו ויוגב הנהיגו משרד אוצר עוצמתי, כוחני, בגיבוי מוחלט של ראש הממשלה דאז אריאל שרון. הם הפריטו, קיצצו, ייעלו, פיטרו. איש שמן, איש רזה, הכל הלך. כשסיים את תפקידו, התגאה יוגב בראיון כי שבר את העבודה המאורגנת בישראל.
יוגב, כמו נתניהו, מאמין בהפחתת המסים על הכנסות - כלומר מס הכנסה, ומס חברות - כמנוע לצמיחה כלכלית. אבל זו לא הסיבה היחידה. יוגב, כפי שאמר בעצמו אמר ל"כלכליסט" ערב הבחירות הקודמות, בתחילת 2009, מאמין בהפחתת מסים משום שהתוצאה הישירה שלה היא הקטנת היקף השירותים שהממשלה מספקת, והגדלת הפעילות של המגזר הפרטי. "אני מאמין שצריך להוריד את המסים בחדות", אמר אז יוגב, "הממשלה צריכה להביא לכך שבתוך שלוש־ארבע שנים יהיה כדאי לעשות עסקים בישראל ולייצר הכנסות. עם זאת, אי אפשר גם להגדיל את ההוצאה הממשלתית וגם להוריד מסים. מנגנון של הפחתת מסים, שמקטין את צד ההכנסות, משפיע בהתאם גם על צד ההוצאות - ומצמצם את היקף הממשלה". זוהי תמצית מושלמת של תפיסתו הכלכלית של יוגב - פחות מסים, פחות שירותים, יותר פעילות פרטית. את המחיר, כפי שהוכיחו השנים האחרונות, משלם מעמד הביניים העובד. זאת משום שהפחתת המסים אולי מגדילה קצת את הנטו החודשי, אבל הוא צריך להוציא יותר כסף מכיסו על שירותים שקודם לכן היו ציבוריים.
יוגב. מאמין בהפחתת מסים ובהפחתת שירותים צילום: אוראל כהן
בנוסף, יוגב, כמו נתניהו, מאמין גדול בייעול המגזר הציבורי, ובמילה "ייעול" הכוונה לצמצום. הנה מה שיוגב אמר אז ל"כלכליסט", ערב הבחירות הקודמות: "כדאי לנצל את המשבר (העולמי - ש"א) לשיפור היכולת של הממשלה לתת את השירותים שהיא חייבת לתת ואת יכולת המשילות. ככל שנעשה את זה יותר, כך נקבל יותר קרדיט מהשווקים". או בלשון אחרת - על המגזר הציבורי להתכווץ.
בנקודה הזו צריך לומר ביושר: המגזר הציבורי בישראל, ברובו, אינו יעיל. במקרים רבים הוא יכול לתת שירות טוב יותר לציבור. כולנו מכירים זאת מאלפי דוגמאות שמרכיבות את היום יום שלנו - השירות האיטי בסניפי הדואר, הטופסיאדה במשרד הפנים, הדרישה להקטין את צריכת החשמל בימים של ביקושי שיא, הדרישה לצרוך פחות מים בשנים שחונות, הדרישה לא להגיע לחדרי המיון בבתי החולים בתקופות השיא של השפעת. אין ספק, השירותים הציבוריים בישראל היו יכולים להיות מוצלחים יותר. אלא שספק אם צמצום תקציבי והקטנת כוח האדם (בעיקר על ידי הקפאת גיוסים, לאו דווקא על ידי פיטורים), יעשה את העבודה.
בחודשים הקרובים מתכננים אנשי ראש הממשלה קרב ראש בראש עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני. לכתו של פישר, היחלשותו של האוצר ועלייתו מחדש של האוריוגביזם מאותת שגם אם מישהו האמין לרגע שיש סיכוי שההגמוניה של הימין הכלכלי הישראלי תפחת, הרי שהסיכוי הזה חלף.
