איך מקצצים 14 מיליארד שקל מתקציב המדינה
במשרד האוצר מחפשים דרך לקצץ מיליארדים מתקציב המדינה ובוחנים את החשודים הרגילים. "כלכליסט" מציג את הסעיפים הפחות מוכרים בתקציב, שבהם מסתתרים 6 מיליארד שקל
06:5607.02.13
במובן מסוים, המחאה החברתית הקדימה את זמנה. מה שהיה, לפחות לרגע, תחילתו של דיון בסדרי העדיפויות של החברה הישראלית קרה בערך שנה וחצי מוקדם מדי.
קראו עוד בכלכליסט:
- "קיצוץ ענק ומסים חדשים? תהיה פה התקוממות יותר גדולה מאשר במצרים"
- אגף התקציבים עולה על הכוונת של מבקר המדינה
- כלבי השמירה שמשרד האוצר צריך לאמץ
דווקא עכשיו, כשמתנהלים המשאים ומתנים הקואליציוניים להרכבת הממשלה, הדיון הציבורי הזה היה צריך להתנהל במלוא עוזו. לא ברחובות, לא בהפגנות, אלא בהפעלת לחץ חוץ־פרלמנטרי על נבחרי הציבור, כדי לגרום להם להבין מה סדרי העדיפויות הרצויים של הציבור.
ודווקא עכשיו הכל דומם. הדיונים בנושא מתנהלים בחדרים סגורים, הרחק מעין הציבור.
1. זה הזמן לצלול אל תוך ספר התקציב
במקביל לפגישות הקואליציוניות, במשרד האוצר עובדים בקצב מוגבר. אחרי שהסתיימו שם הטלנובלות הפרסונליות, הפקידים עמלים: מחברים מיליון למיליון, מאתרים "כיסי שומן תקציביים", מכינים את חוברת הגזירות ואת חוברת הרפורמות. למעשה, בזמן שהפוליטיקאים מדברים על שוויון בנטל ומפיצים ספינים לכל עבר, פקידי האוצר בונים את סדר העדיפויות האמיתי. זה נכון שבסופו של דבר הפוליטיקאים ישנו מעט את התוכניות שיניחו הפקידים על השולחן. אבל אפילו אז, הדיון יהיה בתוך גבולות הגזרה ששרטטו פקידי האוצר, בלי שמישהו מביא לשולחן רעיון חדש.
לכן זה יכול להיות עיתוי מוצלח מבחינת הציבור לצלול לספר התקציב, ולהגיד מה ראוי שיתוקצב בידי משלמי המסים, מה פחות ומה כלל לא. הצלילה לסעיפי התקציב היא משימה מורכבת, בעיקר משום שהתקציב אינו בנוי בצורה כזו שאפשר להבין אותו לרוחב. למשל, אי אפשר להבין כמה תקציבים מופנים להתנחלויות, למגזר החרדי או לתשלומי שכר. ובכל זאת, מליקוט סעיפי תקציב שונים ונבירה בתוכניות קודמות של אגף התקציבים, אפשר להרכיב חלק מהתמונה.
2. כך מבצעים קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה
צריך להתחיל מהמסגרת. הממשלה צברה התחייבויות תקציביות בסדר גודל של כ־12–14 מיליארד שקל יותר ממה שמותר לה להוציא בשנת 2013. בהנחה שראש הממשלה יטיל את מלוא משקלו בעניין הזה, המשמעות תהיה שהממשלה החדשה תצטרך לקצץ את הסכום הזה מהתקציב, או את רובו, שכן עד שהתקציב יאושר בכנסת כבר נהיה באמצע 2013.
עיקר הקיצוץ חייב יהיה לעבור קודם כל בסעיפי ההוצאה הכבדים ביותר. תחילה בתקציב הביטחון: הצעת האוצר מדברת על אי־הגדלת תקציב הביטחון בסכום שנע בין 3 ל־4 מיליארד שקל. בנוסף, בקצבאות הביטוח הלאומי, מתוכן בעיקר קצבאות הילדים - הצעת האוצר מדברת על הגבלת הקצבה ל־173 שקל לכל ילד, צעד שיחסוך 2–3 מיליארד שקל. ואז, בפיתוח התשתיות, בעיקר בפיתוח קווי רכבת וכבישים, הצעת האוצר מדברת על קיצוץ של 3–4 מיליארד שקל. וכן, בקיצוץ בתנאי המגזר הציבורי, באמצעות דחיית תוספת שכר שמתוכננת ליולי ואולי באמצעות צעדים נוספים, בניסיון לחסוך עוד 2–3 מיליארד שקל. כל זה יביא אותנו לקיצוץ של כ־10 מיליארד שקל.
את היתר, 2–4 מיליארד שקל, נוהגים במשרד האוצר להציע לקצץ באופן רוחבי. כלומר, להפחית בערך 4% מהחלק הגמיש בתקציבי הממשלה - שלא מיועד לתשלומי שכר, אחזקה או כזה שכבר שוריין בחוזים חתומים מול ספקים - כל משרד על פי ראייתו. זה בדיוק המקום שבו יכול להתחיל הדיון על סדרי העדיפויות.
הרשימה שמפורסמת כאן מציגה סעיפי הוצאה שיכולים לתפוס נתח משמעותי מהדיון על סדרי העדיפויות, וכמובן שאפשר להוסיף להם עוד רבים. היא אינה ניסיון לומר דבר מה ערכי לכאן או לכאן, אלא להציג לציבור כמה עולים חלק מסדרי העדיפויות הנוכחיים, שאולי הגיע הזמן לעשות בהם קצת סדר מחדש.
3. למה צריך שתי משלחות ביטחוניות בארה"ב?
נתחיל בשמנת של תקציב מערכת הביטחון. הצעת התקציב שהגיש משרד האוצר לממשלת נתניהו השנייה, רגע אחרי שקמה בתחילת 2009, חושפת מעט מעלויות הסעיפים בתקציב הביטחון שלא באמת מגדילים את הביטחון של ישראל.
כך, למשל, הציעו במשרד האוצר לבטל כליל את המשלחת הביטחונית של משרד הביטחון שיושבת דרך קבע בפריז, וכן לאחד את שתי המשלחות הביטחוניות ששוהות בארה"ב - בניו יורק ובוושינגטון. בנוסף, הציעו במשרד האוצר להפוך יותר מ־1,000 תקנים של אנשי קבע במערך הלא לוחם, שמשרתים בפועל בתפקידים אזרחיים לחלוטין - כלכלנים, עורכי דין וכיוצא באלה - ולהעסיקם מחדש בתוך אזרחים. כל ההוצאות האלה יחד מגיעות ליותר מחצי מיליארד שקל בשנה.
יובל שטייניץ ובנימין נתניהו בכנסת (ארכיון) צילום: עמית שאבי
בנוסף, הוצע במשרד האוצר לבצע שינוי מקיף בתנאי השירות של אנשי הקבע מהמערך הלא לוחם. בין היתר, הציעו באוצר להקטין את מכסת הקילומטרים שהצבא מתיר לאנשי הקבע לנסוע ברכבים הצמודים שלהם, לקצץ בחצי את תקציב ההטסות האוויריות שהם נהנים מהן בתוך ישראל, להפחית את מכסת הקצינים שיוצאים ללימודים אקדמיים ועוד שורה של הטבות בתנאי השירות לאנשי הקבע במערך הלא לוחם. המשמעות של כל אלה היא יותר מ־600 מיליון שקל בשנה.
4. ביטול משרדים מיותרים יחסוך עשרות מיליונים
מלבד אלה, כדאי להזכיר עוד כמה סעיפים תקציביים גדולים, שייתכן שלציבור יש מה להגיד לגביהם.
ראשית, תקציבי הפיתוח שהממשלה משקיעה בשטחים שמעבר לקו הירוק מסתכמים ביותר ממיליארד שקל בשנה. אלה לא התקציבים השוטפים - שמיועדים להסעות תלמידים, תחזוקה וכדומה - אלא לסלילת כבישים, בניית כיתות ומטרות נוספות. בעבר פורסם ב"כלכליסט" כי תקציבים אלה גדלו בתקופת כהונתו של בנימין נתניהו כראש ממשלה ב־40%, ושר האוצר יובל שטייניץ התגאה בעצמו בשידור ברדיו של יהודה ושומרון כי בתקופתו הוכפלו התקציבים לשטחים.
בנוסף, תקציבי התמיכות של המדינה באברכים שלומדים בכוללים ברחבי ישראל מסתכמים ביותר ממיליארד שקל, שמועברים דרך משרד החינוך. ישיבת מיר בירושלים, למשל, זוכה לבדה ליותר מ־50 מיליון שקל בשנה. במשרדי האוצר וראש הממשלה כבר גיבשו תוכנית להקטנת התמיכה הממשלתית באברכים, תוך הקדמת גיל הפטור מצה"ל, כדי לצרפם לשוק העבודה, אך תוכנית זו נתקלה בקשיים פוליטיים ומעולם לא אושרה בממשלה.
במקום לדבר על שוויון בנטל הגיוס, ניתן היה לדבר על שוויון בנטל העבודה, ולהקטין באופן משמעותי את התמיכה הממשלתית באברכים.
סעיפים תקציביים גדולים נוספים אפשר למצוא במשרדי ממשלה מיותרים - דוגמת המשרד לשיתוף פעולה אזורי (50 מיליון שקל), או במשרד להסברה והקשר עם התפוצות (50 מיליון שקל), שעד לממשלה היוצאת היה רק אגף במשרד החוץ. בנוסף, יש מי שיגידו שהמדינה לא צריכה לתמוך בגופי התרבות במדינת ישראל: תקציב התמיכה בתיאטראות לבדו מסתכם ב־80 מיליון שקל בשנה. ייתכן שבמסגרת שינוי סדרי העדיפויות, הציבור היה מעוניין בהפסקת התמיכה הזו.
בנוסף, התקציב השנתי של לשכת הפרסום הממשלתית עומד על יותר מ־300 מיליון שקל. אולי הציבור היה מעוניין לשנות את ההתנהלות הזו? אולי בכלל לא צריך לשכת פרסום ממשלתית? ואם צריך, אולי בהיקפים קטנים בהרבה?
ויש הצעות נוספות. אולי בכירי המגזר הציבורי, ששכרם החודשי נע בין 30 ל־40 אלף שקל (ולעתים אף יותר), צריכים לתרום למאמץ הלאומי ולוותר על 5% משכרם? אולי אפשר לבטל את מענק הבירה, שממשלת ישראל מעניקה מדי שנה לירושלים (230 מיליון שקל)? ואולי לא צריך להוציא כל כך הרבה כסף על אבטחת שרי הממשלה ובתיהם (סכום שמגיע ל־130 מיליון שקל בשנה)? אולי אפשר לוותר על שירותי החינוך היהודי בתפוצות (110 מיליון שקל)? ואולי הגיע הזמן, כפי שהציע האוצר ב־2009, לבטל את הסבסוד הממשלתי של שכר הלימודים לתואר ראשון בחוגים משפטים, חשבונאות ומינהל עסקים?
הדיון הציבורי בשאלות האלה, ובסעיפים רבים אחרים, היה יכול להתקיים עכשיו. אלא שמשום מה דווקא עכשיו, כשהפקידים כבר כורכים את החוברות והפוליטיקאים סוגרים דילים, דווקא עכשיו הדיון הציבורי שקט מתמיד.
