איך מס על שכר הבכירים יצמצם את אי־השוויון במשק
העושר לא חלחל מטה, אבל רמת ההוצאות של הבכירים דווקא כן: העובדים מן השורה מוציאים יותר מההכנסות שלהם, וכך מגדיל הזינוק בשכר המנהלים את אי־השוויון. כלכלנים טוענים כי הפתרון הוא העלאת שיעור המס לבכירים
אחת הטענות שחזרו ועלו ב־30 השנים האחרונות היתה שהעושר יחלחל מטה, כלומר שאם העשירים יתעשרו, כל השאר ירוויחו גם הם. גם אם העשירים יקבלו נתח גדול יותר מהעוגה, כל העוגה תגדל הרבה יותר מהר והתוצאה תהיה שכולם מרוצים. אלא שכיום ברור שבמקביל לעליית אי־השוויון, דווקא לא נרשם קצב צמיחה מואץ. העשירים קיבלו יותר, אבל לא סיפקו את חלקם בעסקה - הצמיחה המואצת המובטחת.
- שונא כלכלנים בימים גשומים
- שכר הבכירים הממוצע זינק ביותר מפי 2 תוך 8 שנים; ב-2011 השכר הממוצע עמד על 3.7 מיליון שקל
- רשות ני"ע בוחנת: חוק שכר הבכירים יחול על חברות־בנות
פיקטי, שמנסה לאסוף נתונים על כמה שיותר מדינות, מעריך שאי־השוויון עלה דרמטית בישראל בעשורים האחרונים, אלא שעד כה (ובאורח לא ממש מפתיע), הוא ועמיתיו לא הצליחו לקבל מהרשויות בישראל את כל המידע הדרוש להם למחקריהם. גם בלי מבט היסטורי מקיף כמו של פיקטי, ברור שהמצב בישראל מטריד: נכון ל־2010, השנה העדכנית שנכללת בדו"ח האחרון שפרסם מינהל הכנסות המדינה, 40.45% מההכנסות במשק הגיעו לעשירון העליון, ואילו המאיון העליון קיבל לא פחות מ־13.6% מנתח ההכנסות (ברוטו). ישראל היא אחת משיאניות אי־השוויון בעולם.
פרופ' תומס פיקטי, כלכלן צרפתי, מומחה בנושא אי השוויון צילום: רויטרס
העושר לא חלחל מטה, רמת ההוצאות דווקא כן
יש סיבות מגוונות לאי־השוויון בישראל, וחלקן ייחודיות לה. אלא שחלק מסיפור ריכוז ההכנסות בצמרת בישראל דווקא אינו ייחודי, ודומה למגמה בעולם: זינוק בשכר הבכירים. מנתונים שהציגה ד"ר גיתית גור־גרשגורן, הכלכלנית הראשית של רשות ניירות ערך, בכנס של המרכז הישראלי לניהול בחודש מאי עולה כי בשנים 2003–2011 שכר הבכירים הממוצע בחברות הגדולות במשק יותר מהכפיל את עצמו.
קשה להאמין שעבודת המנהלים הישראלים הפכה לקשה פי שניים בתקופה הזו, ומהניתוח שאותו הציגה גור־גרשגורן בכנס לא נמצא גם מתאם בין ביצועי הבכירים לשכרם.
השכר המזנק בצמרת אינו רק נושא של הוגנות, אף שגם הוא מעיד על שוויון בעייתי בנטל. לשכר הזה יש גם השלכות על המשק כולו. כי בעוד שהזינוק בהכנסות בצמרת לא הוביל לצמיחה גבוהה יותר, המחקר העדכני בארה"ב (שם, כאמור, יש גם נתונים בשפע) מעלה קשר הדוק בין התרכזות העושר בראש הפירמידה למצבו הפיננסי הרעוע של מעמד הביניים. כי בעוד שהכנסות מעמד הביניים קופאות, ההוצאות שלו גדלות, ולא רק בגלל יוקר המחיה. מה שהכלכלנים מצאו הוא שדפוסי ההוצאות מחלחלים מהצמרת במורד סולם ההכנסה, גם אל מי שהשכר שלו עומד במקום.
בראיון למוסף "כלכליסט" פרופ' רוברט פרנק מאוניברסיטת קורנל תיאר את התהליך כך: "האנשים שבצמרת מוציאים יותר, כי יש להם יותר. ואין כאן שום ביקורת מוסרית: זה מה שכולם עושים. אבל בכך הם משנים את מישור הייחוס של אלה שנמצאים בדיוק מתחתיהם בסולם ההכנסה. וכך התהליך ממשיך כל הדרך למטה. ככל שאתה יורד בסולם ההכנסה, אתה מגלה שלא היה שום גידול בהכנסה בעשורים האחרונים. אנשים מרוויחים אותו דבר. כך שאתה צריך להוציא יותר כדי להשתוות לרמות ההוצאה של אנשים שיש להם רמת הכנסה קרובה לשלך. והמשמעות היא יותר הלוואות ויותר חוב".
מאז אמצע שנות השבעים של המאה הקודמת ועד 2007 התנקזו לא פחות משני שלישים מפירות הצמיחה בארה"ב אל העשירון העליון. כלומר, 10% מהאוכלוסייה שנמצאים בצמרת הרוויחו מהצמיחה נתח הגדול פי שניים מזה שהגיע אל כל השאר גם יחד. וערב המשבר, הנתח שהולך לעשירון העליון באמריקה מכלל ההכנסות עמד על 50%. כשמצמצמים את הבדיקה למאיון העליון, ה־1% מהאוכלוסייה, מגלים כי כמעט רבע מההכנסות הגיעו אליו.
הורדת המס האיצה את הזינוק בשכר הברוטו
אז מה גרם לזינוק ההכנסות בצמרת? זו חידה שמעסיקה כיום את מיטב הכלכלנים בעולם, לא מעט בזכותו של פיקטי. יש מי שטוענים שהסיבה היא השינוי האדיר בכלכלת העולם בעשורים האחרונים - מהגלובליזציה ועד מהפכת המידע. לכאורה, הצמרת הפכה למקום תחרותי ומאתגר הרבה יותר, ומכאן גם התגמול השמן לכוכבים. אלא שפיקטי לא מקבל את ההסבר הזה ואומר כי הכלכלות של אירופה וארה"ב מאוד דומות, הגלובליזציה והמחשוב הגיעו לשתיהן, אבל באירופה לא נרשם כזה זינוק במשכורות בצמרת.
פרופסור אבי בן בסט צילום: גיא אסיאג מה גורם להבדל? כאן לפיקטי יש הסבר קצת מפתיע. את הזינוק בשכר המנהלים הוא מסביר בירידה הדרמטית בשיעורי המס שאותם הם משלמים. זה הסבר מפתיע, כי שכר המנהלים רשם זינוק דרמטי לפני מס. כלומר, לא רק הנטו שלהם עלה, אף שגם זה קרה כמובן, אלא גם הברוטו.
פיקטי מסביר כי כשהמנהל יודע שרוב הכסף ילך לקופת המדינה, אין לו הרבה מוטיבציה להילחם על שכרו. אבל כששיעור המס העליון יורד מ־%80 ל־30%, כפי שקרה בארה"ב, המנהלים מתחילים לדחוף באגרסיביות להעלאת שכרם. "בצמרת שוק העבודה", אומר פיקטי, "מאוד קשה לצפות מהיד הנעלמה לעבוד כמו שצריך".
המחקרים של פיקטי מובילים אותו באופן לא מפתיע לתמוך בשיעורי מס גבוהים יותר בצמרת. גם בישראל יש קולות הקוראים לצעדים דומים. כך למשל פרופ' אבי בן בסט, מהמרכז ללימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית ומהמכון לדמוקרטיה.
"כל המחקרים מראים שאין קשר בין שכר המנהלים והביצועים שלהם", אמר בן בסט לאחרונה ל"כלכליסט". "הדרך לפתור את הבעיה הזו היא על ידי מדרגת מס חריגה. צריך להבהיר שעל שכר חריג יצטרכו לשלם מס חריג. בזמנו הצעתי מדרגת מס מיוחד על שכר שהוא, נגיד, מעל 100–150 אלף שקל בחודש. שתהיה מדרגה של 65%–70% - כי אם אין קשר בין שכר המנהלים לביצועים שלהם, אז שישתפו אותנו בחגיגה. שישתפו את הציבור, ולפחות יהיו יותר שירותים ציבוריים. מס כזה אולי לא יניב הרבה, אבל כשבונים טבלת מס צריך לחשוב גם על המסר שהיא משדרת. אתם רוצים לשלם 200 אלף שקל בחודש? תשלמו. רוב הכסף הזה ילך לקופת הציבור".
פרופ' רוברט פרנק. רמות אי־השוויון מזכירות את תקופת השפל הגדול צילום: Shahar Azran באוגוסט האחרון אישרה הכנסת חבילת צעדים כלכליים שיזמה הממשלה במטרה לצמצם את הגירעון ולשנות את נטל המס. בין השינויים שאושרו אז היה גם הטלת מס יסף של 2% על הכנסה שנתית של יותר מ־800 אלף שקל, אשר נכנס לתוקף בינואר 2013.
ההון מצטבר והעשירים מעבירים אותו מדור לדור
בן בסט, שעמד בראש ועדה לבחינת מערכת המסים במשק בשנת 2000, בזמן כהונתו כמנכ"ל משרד האוצר, מציע גם לשקול אחת מהמלצות הוועדה, בין היתר לאור המשבר התקציבי: הטלת מס ירושה בשיעור של כ־10%, החל מסכום מסוים. בעבר הוצע קריטריון של מיליון דולר, עכשיו בן בסט מציע לחשב רף חדש ולהטיל מעליו מס בשיעור נמוך. "זה ייתן 2–3 מיליארד שקל לקופה. בנוסף, מס כזה מצמצם מאוד את אי־השוויון, כי אחד האלמנטים שמאפיין את אי־השוויון בעולם הוא העברת רכוש מדור לדור. ומי יכול להעביר רכוש מדור לדור? רק אלה שיש להם הכנסות מאוד גבוהות. ואגב, אנחנו בין הבודדים במדינות המפותחות שלא מטילים מס עיזבון או מס ירושה".
הדברים האלה מתחברים היטב למסר של פיקטי: החוקר הצרפתי מספר שכיום הוא מודאג לא רק מאי־השוויון האדיר בחלוקת ההכנסות, אלא מהצטברות ההון בין הדורות, שבחלק ממדינות אירופה מגיעה לרמות שלא נראו זה מאה שנה. "אם רוצים להתערב במצב הזה", הוא אומר, "מס הכנסה לא מספיק. צריך מס עושר פרוגרסיבי, ובמיוחד מס ירושה. ואני חושב שזו אחת מצורות המיסוי ההוגנות והצודקות ביותר".
