הממשלה חדשה, השיטה אותה שיטה

"דור הולך ודור בא והארץ לעולם עמדת" (קהלת א', פסוק ד')

ממשלות באות והולכות, שרים מתחלפים, אבל השיטה הישנה מסרבת לעזוב. אותה שיטה שבה הממשלה מתכנסת לדיון מרתוני בתקציב המדינה, הגולש דרך קבע אל שעות הלילה המאוחרות, ובמהלכו נדרשים השרים לאשר מסמך בן 260 עמודים שכולל קיצוצים כואבים, הטלת מסים בהיקף חסר תקדים ושורה ארוכה של רפורמות ושינויים מבניים, שחלק גדול מהם כלל אינו קשור לתקציב.

ואם השיטה עצמה מקוממת, הדרך שבה מנהלים ראשי האוצר את התקציב כבר ממש מייאשת. שבועות ארוכים מגבשים אנשי המקצוע במשרד, לצד הדרג הפוליטי, הצעת תקציב ארוכה ומפורטת. ואז, ברגע האמת, מתברר פתאום שהנזק מביטול הפטור ממע"מ על תיירות עולה על התועלת. הממשלה מחליטה לבטל את ביטול הפטור, ובמקומו היא מתבקשת להגדיל ב־0.5% נוסף את מס החברות. אבל אז מתברר שהתוספת הצפויה ממס החברות לא תכסה את כל החוסר שנוצר מביטול ביטול הפטור. מה עושים? פשוט חוזרים לשיטה הישנה של קיצוץ רוחבי ללא הבחנה במשרדי הממשלה.

שלום, נתניהו ויעלון צילום: אלכס קומולויסקי

תרגיל התקציב הדו־שנתי

כמה שעות קודם לכן התבשרנו על תרגיל נוסף, והרבה פחות מכובד. בתחילת ישיבת הממשלה הודיע ראש הממשלה על החלטתו להקטין את הקיצוץ המתוכנן בתקציב הביטחון במיליארד שקל, "בדרך שלא תבוא על חשבון הציבור". איך הצליח פתאום נתניהו לשכנע את שרי הממשלה שאפשר בעצם ללכת עם ולהרגיש בלי? פשוט מאוד: מוצאים סעיף נשכח בתקציב ומשעבדים גם אותו לטובת צורכי הביטחון, כי את ההשלכות של המהלך נרגיש רק בשנה הבאה ועד אז אף אחד כבר לא יזכור במה מדובר. הסעיף הוא סעיף שנוסף לתקציב לפני שלוש שנים. מכיוון שאף אחד לא ממש יודע מה יהיו באמת הוצאות הממשלה בשנת התקציב השנייה, הוסיף אז האוצר לתקציב 2012 עתודה של 1.5 מיליארד שקל, "למימון שינויים והתאמות אפשריים בתקציבי משרדי הממשלה". גם עכשיו יש לנו תקציב דו־שנתי, והפעם מסתכמת העתודה הכספית שהוקצבה לשנת 2014 במיליארד שקל. אז בא ראש הממשלה ואומר בערך כך: למה להמתין עד השנה הבאה? הנה יש לנו שינוי והתאמה בתקציב כאן ועכשיו, והופ, כל העתודה הכספית שתוכננה לשנה הבאה הועברה לתקציב הביטחון (ראו מסגרת). ומה יקרה אם בשנה הבאה בכל זאת יתברר שיש צורך בשינויים כאלה או אחרים בתקציב? אין שום בעיה, בדיוק בשביל זה המצאנו את הקיצוץ הרוחבי שכבר הלילה עשינו בו שימוש.

הקדמת הבחירות עולה לנו ביוקר

על מקח הטעות שעשה נתניהו בעצם הקדמת הבחירות נכתב כבר כמעט הכל. כמעט, כי גם אנחנו יצאנו ממנו חבולים. בסקירה הפיסקאלית השנתית של בנק ישראל, שהוכנה לפני הבחירות ופורסמה רק אחריהן, הוסבר כי הצורך במסים נוספים יסתכם השנה בכ־7.5 מיליארד שקל, וכי תידרש התאמה נוספת גם ב־2014. בנק ישראל לא פירט באיזו התאמה מדובר, אבל הסכום הנוסף הסתכם אז בכ־2.5 מיליארד שקל. עכשיו מתברר שאותה תוספת מסים נדרשת של כ־10 מיליארד שקל תפחה בתוך פחות מחצי שנה לכ־14 מיליארד שקל. מחצית מהסכום הנוסף נובעת מהרעת מצב הצמיחה במשק. את 2 מיליארד השקלים הנוספים מציע ככל הנראה האוצר לגבות לצורך כרית ביטחון למדיניותו הכלכלית. הקדמת הבחירות עלתה לנו לכן בתוספת מסים של כ־4 מיליארד שקל.