בואו נדבר על העובדות של לפיד

למשל השאלה שלפיד שואל את עצמו: "האם פגענו בחלשים?", ומיד מפרט עשרה נתונים, שמוכיחים לדעתו שהתשובה לשאלה היא לא. אז הממשלה לא פגעה בקצבאות הנכות ואפילו הוסיפה, כמו כל הממשלות לפניה, כמה מאות מיליוני שקלים לעדכון סל הבריאות. במקביל, שכח שר האוצר, כנראה במודע, להתעלם מהעובדה שהממשלה שוב בחרה לאמץ את הפתרונות הקלים מכולם, של קיצוץ רוחבי והעלאת המע"מ.

לפיד צילום: עמית שאבי

התקציב גדל, גם ההתחייבויות

קיצוץ רוחבי פוגע ללא הבחנה בשירותים שמעניקה הממשלה לאזרחי המדינה, והנפגעים המיידיים ממנו הם היותר חלשים בחברה. וכאשר הממשלה תגבה בשנה וחצי הקרובות 6 מיליארד שקל נוספים מהעלאת המע"מ, שהם כשליש מסך תוספת המסים המתוכננת, גם כאן הנפגעים העיקריים יהיו אלה שמרוויחים פחות.

אבל את הוויכוח האמיתי צריך לעשות עם המסר הכללי שעולה מהפוסט האחרון של לפיד, והוא שהממשלה החדשה לא רק שלא לקחה מאיתנו, אלא אפילו הוסיפה לנו לא מעט כסף בסעיפים שונים של התקציב. עובדתית זה נכון; תקציב 2013 גדול מתקציב השנה שעברה בכ־12 מיליארד שקל. אלא שנתון זה הוא רק חלק מהתמונה הכוללת. כנגד אותם 12 מיליארד שקל קיבלה על עצמה הממשלה הקודמת התחייבויות שונות ורבות, בסכום כולל של כ־26 מיליארד שקל.

הגדלת הגירעון תגדיל את הגיוסים

את הפער בין שני הנתונים, בהיקף של כ־14 מיליארד שקל, היה על הממשלה הנוכחית לקצץ. כדי להמתיק מעט את הגלולה המרה, הציע לפיד לפרוץ השנה, "באופן חד־פעמי", את המסגרת הקבועה בחוק ולהגדיל את התקציב בכ־6.5 מיליארד שקל. הקיצוץ הנדרש ירד לכ־7 מיליארד שקל, אבל במקביל נדרשת עכשיו הממשלה גם להטיל יותר מסים וגם לגייס יותר כספים בשוק ההון.

וכאן אנחנו מגיעים אל הנקודה החשובה באמת. את מיליארדי השקלים הנדרשים לאיזון התקציב מציע לפיד לקצץ כמעט ללא הבחנה, החל בקיצוץ רוחבי וכלה בקיצוץ חד במיוחד בקצבאות הילדים. וכאשר הקיצוץ שבו בחר שר האוצר נועד לממן התחייבויות שנטלה עליה הממשלה הקודמת יש לזה משמעות אחת: הממשלה הנוכחית מציעה לקחת מאלה שיש להם פחות, למשל משפחות מרובות ילדים, במטרה לתת לאלה שיש להם הרבה יותר – למשל המרצים באוניברסיטאות.