"לא עשו אותי באצבע. אני מבינה איך המערכת עובדת"

"כשחושבים על מינויים במערכת הביטחון לא מתעוררת השאלה המגדרית. מסתכלים על מאגר האנשים הפוטנציאלי, שזה יוצאי מערכת הביטחון, וממילא אין שם נשים. אני חיה מוזרה במערכת. תסתכלו על כנסים של ראשי התעשיות הביטחוניות, היחידות שם ממין נקבה הן הבנות שלוקחות בכניסה את הטלפונים".

ניצה פוזנר, יו"ר תעש צילום: עמית שעל

ניצה פוזנר, יו"ר התעשייה הצבאית (תעש), הגיעה לפני שנתיים לעמדה ייחודית בנוף התעשיות הביטחוניות בישראל. זה לא החזיק זמן רב - לאחרונה החליטו שרי הביטחון והאוצר למנות לתפקיד את האלוף יאיר נווה, אחד המועמדים המובילים לתפקיד הרמטכ"ל הבא. המינוי ירד בינתיים מהפרק, בשל חששות ממינוי גורם שבעתיד עשוי להוביל את המערכת ברכישות משמעותיות מהחברה. במשרד הביטחון מחפשים מחליף לנווה ולא ממהרים לבחור באפשרות הקלה יותר, כלומר הארכת הכהונה של פוזנר, ולאפשר לה להשלים את התהליך שאליו התמסרה בשנתיים האחרונות - הפרטת תעש.

ידעת שלא יאריכו לך את הכהונה?

"אני לא סתומה ולא עשו אותי באצבע. הסבירות הססטטיסטית שיאריכו את המינוי שלי נראתה לי מאוד רחוקה. אני מבינה איך המערכות האלה עובדות".

אבל יש היגיון בזה שדווקא יוצאי מערכת הביטחון יישאו בתפקידים בכירים גם בחברות ביטחוניות.

"למה? מה הם מבינים בעסקים? בניהול? אין מחלוקת שיש להם עבר משותף עם אנשי המערכת שיכול לעזור, כי הם מדברים באותה השפה, אבל זה יכול להיות בעייתי כשיש בין האנשים הללו דם רע".

ובכל זאת, את אשה ומסיימת קדנציה כיו"ר התעשייה הצבאית.

"לא מינו אותי, המינוי שלי אושר", מדגישה פוזנר, שותפה במשרד עורכי הדין סלומון ליפשיץ המתמחה בדיני בנקאות ופשיטת רגל. "שנה וחצי החברה פעלה בלי יו"ר, לאחר שהדירקטוריון סירב לאשר את מינוי שי ברוש, המועמד של שרי הביטחון והאוצר. רשות החברות אמרה שאי אפשר להמשיך להתנהל בלי יו"ר, ושני דירקטורים אחרים שאלו אם אהיה מוכנה לקחת את המינוי. הסכמתי, כי התקוממתי מהדרך שבה המערכת מתנהלת מול תעש. חשבתי שאוכל להיות הפרויקטורית לענייני הפרטה, והערכתי שהסיכוי שיאשרו את המינוי לא גבוה".

ההפרטה כבר מוכנה, צריך רק להוציא אותה לפועל

כבר יותר מעשור נמצאת הפרטת תעש בשלבים שונים של התדיינות ממשלתית. פעמיים בשמונה השנים האחרונות נדמה היה שזה אוטוטו קורה: ב־2005 החליטה הממשלה למזג את הנכסים המהותיים של תעש לתוך חברה ממשלתית ביטחונית אחרת - רפאל, ולמכור את שאר הפעילויות. נושא ההפרטה המשיך לעלות ולרדת מהפרק ללא התפתחות משמעותית, וב־2010 הגיע שוב לנקודת רתיחה, ושוב הושגה הסכמה בין משרד הביטחון למשרד האוצר על מיזוג תעש לתוך רפאל, אולם גם המהלך הזה נתקע וכיום הרוחות נושבות לכיוון מכירה למשקיע פרטי. בינתיים סוגרת תעש 14 שנה ברציפות של הפסדים, כאשר בחודשים מסוימים היא התקשתה לשלם משכורות לעובדיה וקיבלה הנשמה דחופה מהמדינה בדמות הקדמת הזרמות למשרד הביטחון והלוואות (שלא יוחזרו לעולם).

נקודת הציון האחרונה היא מינויו של יעקב עמידרור, ראש המועצה לביטחון לאומי, לפרויקטור להפרטת תעש. גם המינוי הזה לא היה יוצא לדרך אלמלא ריחף מעל החברה דו"ח חריף של מבקר המדינה הנוגע למצבה הפיננסי ואשר פרסומו נדחה פעם אחר פעם, מחשש שיסכל הזמנות של החברה בעולם.

כשמדברים על הפרטות נהוג לייחס עיכובים ודחיות להיעדר הסכמות עם העובדים. זה לא המצב בתעש. הנהלת החברה הגיעה בחודש אוקטובר האחרון להסכמות עם העובדים על סיום העסקת 950 מהם. ההסכמים החתומים בראשי תיבות רק מחכים לממשלה. אז מה? שיחכו.

ההפרטה קרובה הפעם?

"אנחנו רגע לפני. עמידרור אמור לקרוא לכולם וליישר קו. משרד הביטחון ביקש למצוא פתרון לנכס אסטרטגי של החברה (חטיבת גבעון, העוסקת בהנעה רקטית -נ"ס וה"ק). זה אומר שצריך למצוא פתרון שלא יזנב בשווי של תעש ערב הפרטה ומנגד ישמור על האינטרסים החיוניים של המדינה.

"חייבים לחתור להפרטה כי המצב הנוכחי לא יכול להימשך", אומרת פוזנר. "אנחנו לא נשארים במקום, אלא הולכים לאחור, ממש כאילו היינו בארץ הפלאות של אליס. הנהלת החברה הגיעה להסכמות לא טריוויאליות לגבי פרישה של 950 עובדים ומעבר לנגב. גם העובדים מבינים שהחברה תקועה ואי אפשר להמשיך ככה, לכן הם מוכנים לפשרות כואבות כשבתמורה גם הם יקבלו משהו. אין לנו היום למשל שום אפשרות להעלות שכר. העובדים גם לא נהנים מתוספות השכר של ההסכמים הקיבוציים במשק. ברגע שתתחיל הפרטה, גם הפקק הזה - שמזיק לחברה ומקשה עליה לשמר עובדים טובים - ישתחרר. סידרנו למדינה הפרטה באריזה של מתנה, עכשיו רק מישהו צריך להרים את הכפפה".

לדבריה, האבסורד הוא ש"היה מסמך שהיה מוסכם על אנשי מערכת הביטחון כבר מיולי 2012". באוקטובר, כשעדכנו שיש הסכמים חתומים עם העובדים, משרד הביטחון החליט שהוא עושה חשיבה מחודשת על כל התהליך וההפרטה נתקעה שוב.

אולי המסקנה היא שלמישהו במשרד הביטחון יש אינטרס שלא להפריט את תעש?

"מה האינטרס? את זה אני באמת לא יודעת להגיד, אני יודעת רק לנחש. משרד הביטחון הוא בעלים של עוד תעשיות ביטחוניות. יש לו כמה כובעים — בעלים, רגולטור ולקוח. לפעמים הוא התבלבל בין הכובעים. מאוד יכול להיות שהכובע שקיבל את ההחלטה שצריך ללכת להפרטה הוא כובע הבעלים ובהמשך הכובע הדומיננטי נהיה כובע הלקוח, ואז דווקא יותר נוח למערכת הביטחון שיהיו כמה שפחות חברות ביטחוניות. כשלמישהו יש שלושה ראשים בטח יש לו כאב ראש".

אולי משרד הביטחון רוצה שתעש תדעך ובסוף מה שיישאר זה הנכס האסטרטגי שנקרא גבעון?

"אם זו החלטה של מישהו והוא מיישם אותה דרך הרגליים, זו לא החלטה של מינהל תקין".

הרבה שנים אנחנו שומעים שתעש נמצאת רגע לפני הפרטה.

"זה לא סוד שבמסגרת המלחמה התקציבית תעש היתה ילד חורג, כלי משחק על לוח השחמט שבין משרד הביטחון למשרד האוצר. המדינה גילתה את דעתה בעבר שהיא רוצה לפתור את המצב אבל בפועל לא עשתה את זה. עכשיו התחלפו שרי הביטחון והאוצר ויש שוב הזדמנות ואני מקווה שכך אכן יקרה. אני מעריכה שהם מתכוונים להשלים את המהלך בזריזות האפשרית ואני חושבת שזו הזדמנות לא לבזבז את מה שהושג".

ועד אז, בכל יום שעובר?

זה עולה הרבה מאוד כסף, לנו ולמדינה, שזה למעשה אותו הדבר. המשכורות ל־950 עובדים מיותרים עולות לנו 220 מיליון שקל לשנה. החברה נושאת בתשלומי הפנסיה של העובדים עוד מתקופת המעבר מיחידת סמך לחברה וזה יוצר חור שהוא מאוד גדול. כדי לכסות את החור ולשלם משכורות לעובדים המדינה מעמידה הלוואות או מענקים של מאות מיליוני שקלים בשנה. ב־2010 למשל עמד הסכום על 750 מיליון שקל".

וכמה תעלה למדינה הפרטה?

"פרישה של 950 עובדים תעלה כמיליארד שקל ויש עלויות של רשת ביטחון לעובדים נוספים, אבל בעלות הזו אמור הרוכש לעמוד".

כלומר המדינה מעדיפה להזרים מאות מיליונים כל שנה במקום לשלם סכום של מיליארד שקל בפעם אחת?

"כן. זה מתמטיקה של כיתה ג'".

אז אזרחי ישראל בעצם משלמים מס תעש כל חודש?

לא. הם משלמים מס בירוקרטיה. תעש השלימה את הדברים שלה מהצד שלה, זה יושב על הברכיים של מקבלי ההחלטות. צריך לקבל החלטה אמיצה. אני לא יודעת אם לפקידים בגופים כאלה יש את מה שצריך לקבל החלטות אמיצות. הם לא שם בגלל שהם אמיצים".

איך חברה עם צבר הזמנות של כ־5 מיליארד שקל והכנסות של 1.8 מיליארד שקל מגיעה להפסדים של 247 מיליון שקל וגירעון בהון של למעלה מ־2 מיליארד שקל? פוזנר תולה את האשם בהליך שבמסגרתו הפכה תעש בתחילת שנות התשעים מיחידת סמך של משרד הביטחון לחברה ממשלתית, מבלי שהמדינה הסירה ממנה התחייבויות פנסיוניות לעובדים; בהליך ההפרטה התקוע, שלא מאפשר לה להקטין את מצבת כוח האדם; ובהעדפה המתמשכת במשרד הביטחון לחברה הממשלתית האחרת - רפאל.

כיפת ברזל. "יש העדפה לרפאל והיא לא סמויה בכלל" צילום: גדי קבלו

שתי החברות החלו כיחידות סמך של משרד הביטחון ומטעמי יעילות הוחלט להעבירן למתכונת פעילות של חברה ממשלתית. בתעש טוענים היום כי מערכת הביטחון "התגלחה" על המקרה שלהם שלא בוצע כהלכה והותיר את החברה עם מבנה העסקת כוח אדם בלתי אפשרי. ברפאל, במסגרת התהליך שבוצע עשור מאוחר יותר, בוצעה "פתיחה־סגירה", שכללה פיטורים ופרישה מוקדמת של חלק מהעובדים במימון המדינה ומעבר לחברה רזה יותר, עם הסכמי העסקה חדשים וזולים יותר. מהלך זה מאפשר בשנים האחרונות לחברה לרשום רווחים ולחלק בונוסים לעובדים ודיבידנד למדינה.

"יש העדפה לרפאל והיא לא סמויה בכלל", אומרת פוזנר. אחד הסיפורים המשמעותיים בהקשר הזה הוא החלטת מערכת הביטחון להזמין מערכות מקבילות למיגון מפני טילים נגד טנקים - מערכת מעיל רוח של רפאל תוכננה לטנק המרכבה ומערכת חץ דורבן של תעש לנגמ"ש הנמר. לאחר שבוצעה ההזמנה ולאחר השקעה של עשרות מיליוני שקלים מצד תעש, הוחלט להקפיא את ההתקשרות איתה ולצייד גם את הנגמ"שים במערכת של רפאל. ההחלטה גררה ביקורת ותסכול בחברה וגם ביקורת על מנכ"ל משרד הביטחון אודי שני בדו"ח מבקר המדינה.

"זה סיפור שאני לא מצליחה להבין", אומרת פוזנר. "תקעו לתעש מקלות בגלגלים וזה מופיע בלשון הזו בדו"ח מבקר המדינה. למה? מאוד יכול להיות שהסיבה היא שלמערכת הביטחון יש אינטרס יותר חזק ומהותי ברפאל וצריך לקדם אותו, גם על חשבון תעש.

"אחת הסיבות שיצאנו למלחמה על החץ דורבן היא שכל עוד צה"ל לא משתמש בה אנחנו לא יכולים למכור אותה בעולם. זה נובע ממדיניות לקויה של משרד הביטחון שלא לאפשר הסכמים בין מדינות למכירת מערכות לחימה שלא נוסו בצה"ל. המדיניות הזו סוגרת לנו את הדלת במקרים מסוימים. למשרד הביטחון יש הרבה תשובות ביחס למדיניות הזו - שזה יותר נוח, שכך מבטיחים שלא יבואו למדינה בטענות על מכירת מערכות לא טובות. אלה לא ממש תשובות טובות".

בגלל היריבות הזו לא רציתם את המיזוג עם רפאל?

"אף חברה עצמאית לא חושבת שהיא יכולה למצות את הפוטנציאל שלה כשהיא מפסיקה להיות עצמאית. אבל אנחנו לא היינו תוקעים את המיזוג בשום אופן. רפאל החליטה לסגת. נוהגים לומר שזה בגלל שלא חשפנו בפניה את הדו"חות הכספיים, אבל זה ממש לא נכון".

למה ברפאל חזרו בהם?

"כנראה שבוחרים קודם מה היעד, אז המועמד מתמלא עזוז ומעלה דרישות וזו לא דרך לנהל מו"מ מסחרי".

אבל אם המדינה כל כך מעדיפה את רפאל היא לא היתה אמורה להיעתר לכל הדרישות שלה?

"היה קרב בין רפאל לתע"א על המיזוג עם תעש ואחרי זה רפאל הציבה שורה של דרישות למיזוג. מערכת הביטחון מצאה את עצמה במצב שהיא לא רגילה להיות בו, שמפעילים עליה סחטנות ואף אחד לא אוהב לצאת פראייר. מערכת הביטחון הרגישה שתופסים אותה במקום רגיש ואף אחד לא רוצה להיות נסחט".

איך זה נראה ביומיום כשיש 950 עובדים מיותרים?

"שחיקה גדולה. אבטלה לא סמויה שעושה דה־מורליזציה מאוד ניכרת. זה לא שיש רשימה שמית סגורה, אבל יש הערכות בקרב העובדים מי הולך הביתה וזו גם בעיה, כי אין דבר יותר קשה לאדם מאשר לחיות בחוסר ודאות".

ומה חלקה של ההנהלה במצב?

"כבר עשינו רה־ארגון והתייעלנו. במקביל הנהלת תעש בראשות המנכ"ל אבי פלדר זיהתה תחומים ונושאים שהם הדבר החם הבא בתחום עסקי הליבה שלנו והיתה שם בזמן, כך שטכנולוגית ייקח למתחרים הרבה שנים לצמצם פערים. כדי להשלים את ההתייעלות אנחנו חייבים להוציא את העובדים העייפים".

פוזנר הודפת טענות גם ביחס להסתבכות העסקית המשמעותית של החברה בהודו - כניסה לרשימה שחורה של חברות שלא יכולות למכור במדינה מוצרים, לאחר שהואשמו במתן שוחד. היעדר היכולת לפעול במדינה שהיא אחת מהלקוחות הבולטים היום של חברות ביטחוניות מישראל וחילוט ערבות של כ־70 מיליון דולר של החברה הם מכה קשה שספגה תעש תוך כדי ההליך המסואב ממילא להפרטתה.

"תעש לא נתנה שוחד", מתעקשת פוזנר. "יחד עם תעש היו עוד הרבה חברות בינלאומיות שנכנסו לרשימה השחורה וגם בהן לא מבינים למה. זה כנראה ברמה של צורכי ממשל פנימיים בהודו. אנחנו כל כך בטוחים שלא נתנו שוחד, שהלכנו לבית משפט שם והמקרה עדיין תלוי ועומד. הם בלשון המעטה לא זריזים ומופעלים הרבה לחצים על בית המשפט, כי מדובר בהחלטה ברמת המדיניות בהודו".

אולי לחברה אין זכות קיום וצריך לפרק אותה?

"אנחנו מדברים על חברה של טכנולוגיה עילית, עם צבר הזמנות של 5 מיליארד שקל ואופק פיננסי. אנחנו מעריכים שההפרטה תיצור מבנה פונקציונלי שיאפשר למקסם את העליונות הטכנולוגית ולייצר שיעור רווחיות של 5%–6% על המחזור, אפילו יותר מהתעשייה האווירית. בשביל לעשות פעולות של פירוק או הקפאת הליכים בחברה ממשלתית צריכה להיות החלטת ממשלה ובשביל הפרטה צריך החלטת ממשלה, כך שאם מגיעים לממשלה עדיף גם להפריט. זה גם האינטרס של משרד האוצר, הפרטה תחסל ברגע את הסיכון המתמשך של הזרמת כספים לחברה ותיצור ודאות כמו שאנשי כספים אוהבים".

למה אתם מתעקשים שדו"ח מבקר המדינה ביחס לחברה יישאר עלום?

"75% מהפעילות של החברה זה יצוא לחו"ל, מול ממשלות ובמכרזים בינלאומיים. תראו מה קרה כשלחברת חשמל היה סיכוי להגיע להערת עסק חי, המדינה קיבלה פיק ברכיים. תעש לא תוכל לבצע מכירות למדינות אחרות אם הדו"חות הכספיים שלה יהיו כאלה שמעוררים כאבי בטן. ועובדה שהמדינה מבינה שהיא לא יכולה להתנער מתעש ומזרימה לה כספים, בידיעה ברורה שהכסף לא יחזור, אבל לא מוכנה שנסווג כך את הכספים ואז אי אפשר לפרסם דו"חות כספיים נורמליים. למה? בדיוק מאותה סיבה שלא מאפשרים פרישת עובדים קודם להפרטה, רוצים לעשות הכל ביחד ובינתיים שופכים את התינוק עם המים".