הנגיד נשבה בתכסיס של עצמו
המהלך הדו־שלבי להפחתת הריבית יכול היה להסתיים בהפחתה אחת של 0.5%, אבל אז הייתה נמנעת ההפתעה שפישר כל כך אוהב
החלטת הריבית שקיבלה אתמול הוועדה המוניטרית של בנק ישראל היא המשך ישיר למהלך הכפול שעליו החליטו חברי הוועדה בדיוק לפני שבועיים. אז החליטה כזכור הוועדה במפתיע להפחית את הריבית, שבועיים לפני המועד המתוכנן, ב־0.25% ולהתחיל לקנות כמויות גדולות במיוחד של דולרים כדי לנטרל את השפעת ההכנסות העתידיות מהגז הטבעי על שער החליפין.
- בפעם הראשונה: הנגיד פישר הפעיל את זכות הקול הכפול בדיוני הריבית
- ההפתעה של פישר הביאה את תשואות האג"ח הממשלתיות לשפל
- מה באמת גרם לעליית מחירי הדירות מ-2007?
ההכרעה לפני שבועיים הייתה הכרעת הוועדה, אבל הקול היה ללא ספק קולו של העומד בראשה, נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר. תרתי משמע. פישר השתמש בזכות הקול הכפול הנתונה לו, מחד, אך ידע וכיוון בדיוק למה שקרה אתמול, מאידך. ניסיון העבר מלמד שמה שפישר אוהב יותר מכל הוא להפתיע, ואת גורם ההפתעה גייס פישר לפני שבועיים למטרה מוגדרת אחת: לעצור את העלייה הבלתי פוסקת בשער השקל.
דבר נוסף שלמדנו בשנה וחצי האחרונות הוא שהשינוי בדרך קבלת החלטת הריבית הוא במידה רבה רק על הנייר. נכון אומנם שבאופן רשמי מי שמקבל עכשיו את ההחלטה החודשית הוא לא הנגיד לבדו, אלא ועדה המונה שישה חברים. אבל בפועל כמעט ואין אפשרות שהחלטת הריבית תתקבל בניגוד לדעתו של פישר. הסיבה לכך היא ששניים מבין חברי הוועדה המוניטרית, אחד מקרב נציגי בנק ישראל וחבר נוסף מקרב הנציגים החיצוניים בוועדה, פשוט נאמנים ללא סייג לרוח המפקד. יחד עם הקול שלו עצמו, מובטח לכן לפישר לפחות תיקו בכל הצבעה בוועדה המוניטרית. ובמקרה של תיקו בהצבעה, מוענק לפישר, כמי שעומד בראש הוועדה, קול כפול בהצבעה.
כבר בדיון הקודם יכול היה לכן נגיד בנק ישראל לתמרן את הוועדה המוניטרית כרצונו, להפחית את הריבית ב־0.5% ופשוט "לסגור עניין" כבר לפני שבועיים. אבל פישר, כמו פישר, העדיף שלא להתנהל על דרך המלך, ובחר במקום זאת במדיניות פתלתלה, שאמורה הייתה להביא לאותה תוצאה עם מינון נמוך יותר של הפחתת ריבית.
ומה שפישר בחר לעשות היה מהלך דו־שלבי: תחילה המהלך הכפול של הפחתת ריבית של 0.25% יחד עם הצהרה על חידוש רכישות הדולרים. שבוע וחצי לאחר מכן פרסם בנק ישראל את הפרוטוקול של אותו דיון, שממנו התברר כי שלושה מחברי הוועדה המוניטרית הצביעו בעד הפחתת ריבית של 0.5%. שלושת חברי הוועדה הנוספים, וביניהם הנגיד פישר, תמכו בהפחתה מתונה יותר של 0.25%, וסברו כי הפחתה מדודה זו יחד עם הפעלת תוכנית הרכישות מספיקה בשלב הזה כדי להתמודד עם ההתפתחויות בשוק המט"ח. הבנק גם לא שכח לציין כי חברים אלה ציינו בדיון כי "ההשפעה של הפחתה בשיעור זה תוכל להיבדק במועד החלטת הריבית הרגיל".
הפעילים בשוק ההון לא נזקקו לרמז עבה יותר, ושער הדולר, שבשלב זה כבר התחיל להירגע מאפקט המהלך הכפול, התחיל שוב לטפס בשיעור חד יחסית. במבחן התוצאה הזמנית, פישר השיג את מטרתו: מהיום שבו בוצעה הפחתת הריבית הראשונה ועד אתמול עלה שער הדולר מול השקל בשיעור מצטבר של 3.9%.
אבל דווקא תגובת השוק לכל המהלך העקלקל והמורכב הזה קלעה את פישר למלכוד. כי אחרי שהוא רמז לשוק ההון מה הולך לקרות, והפעילים הפנימו את המסר ופעלו בהתאם, לא הייתה למעשה לפישר ברירה, אלא לשוב ולהפחית את הריבית. והשאלה היא כמובן האם לא היה פשוט יותר להפחית את הריבית ב־0.5% כבר לפני שבועיים.
פישר, כמו פישר, העדיף שלא להתנהל על דרך המלך, ובחר במקום זאת במדיניות פתלתלה, שאמורה הייתה להביא לאותה תוצאה עם מינון נמוך יותר של הפחתת ריבית.