על הפרת הבטחות צריך לשלם, ובמזומן

הממשלה החליטה שתהליך השוויון בנטל ידחה לעוד 4 שנים. הדבר מזכיר לי את ההחלטה שאנו נשבעים לעצמנו בכל פעם מחדש: ממחר דיאטה. ומה קורה בפועל? אחוז האנשים השמנים בישראל (וגם בעולם) רק הולך וגדל.

הכלכלנים קוראים לזה בעיית "חוסר עקביות בזמן" ובאנגלית Time inconsistency. תיאוריה זו פותחה בין היתר על ידי הכלכלן פרופ' אדוארד פרסקוט, חתן פרס נובל לכלכלה אשר רק לפני שבועיים ביקר בישראל.

תיאוריית "אי-עקביות בזמן" מסבירה לנו כיצד מעשה לא רציונאלי, כגון להחליט על דיאטה ולא לקיימה, הוא בעצם רציונאלי אם מנתחים את זה בצורה דינמית. למעשה, היום אתם מחליטים שתי החלטות בו זמנית: ראשית, אתם לא רוצים להתחיל את הדיאטה עכשיו כי ההנאה המובטחת בעוגת היער השחור (זו שבדיוק ממתינה לכם על השולחן) - גבוהה יותר מההנאה שבדיאטה. מצד שני, ברור לכם שיום אחד חייבים להתחיל לחיות בריא יותר. אז היום, מחליטים שנתחיל זאת מחר. אלא שהמחר מגיע ואנו נמצאים בדיוק באותו מצב שהיינו בו היום: ההנאה מלאכול את העוגה עדיין גבוהה יותר, ולכן, אין סיכוי שהדיאטה תצליח.

יאיר לפיד. שיסגור 100,000 שקל בצד צילום: עטא עוויסאת

כלכלנים ופסיכולוגים שניסו לפתור את הבעיה, הראו כי אם נחתום על הסכם שנשלם קנס על אי-עמידה בהבטחה שלנו להתחיל דיאטה, זה יעבוד. אם כן, צריך להחיל זאת גם על מדיניות כלכלית. אם השר לפיד, שהבטיח לנו פוליטיקה חדשה, רוצה להרוויח את אמון הציבור לגבי היכולת שלו לעמוד בהבטחות, שיסגור 100,000 שקל בצד. אם יעמוד במילתו, נדאג שהוא יקבל את הסכום בחזרה עם זר פרחים מהעם אך אם לא יעמוד במילתו, הכסף ייתרם. אם יסכים לעשות זאת, נאמין שהוא רציני בהצעתו על ה"שוויון בנטל". אם לא, נבין לבד.

פיזור הבטחות הינו מנהג מגונה בישראל בייחוד בקרב הפוליטיקאים, "הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים". במסגרת הרצון לפוליטיקה חדשה ולמדיניות כלכלית אחראית, הציבור צריך לדרוש שלכל הבטחה יהיה "כיסוי". ההבטחה שכחלון ימונה לראש מנהל מקרקעי ישראל, והסלטה לאחור שראינו השבוע היא פשוט שערורייה. מעתה, כל מי שמבטיח לנו משהו, יודיע באותה הזדמנות מה ישלם אם הוא לא יקיים זאת. אם לא ייעשה כך, לא נאמין לו. זו תהיה הפוליטיקה החדשה.

עלי לציין שהתיאוריה על מדיניות "חוסר עקביות בזמן" פותחה דווקא למדיניות המוניטרית ולאו לזו הפיסקאלית. תיאוריה זו איפשרה להבין את חשיבות הבחירה של נגיד אמין אשר עומד בהבטחותיו. אז מי צריך להיות הנגיד הבא?

ההחלטה קשה כי מי שזה לא יהיה, הוא ייכנס לנעליים של מי שהוכרז כנגיד הטוב ביותר בעולם. פישר לא רק היה המבוגר האחראי שלנו אלא נתפס גם כאישיות אהובה. זאת גם כשקיבל החלטות לא פופוליסטיות ואף הקשה לצעירים רבים להגשים את חלומם – דירה קטנה.

ההחלטה היא קשה במיוחד כי בשנים הבאות, יש צורך ברפורמה עמוקה בקשר בין הרגולטורים השונים בשוק הפיננסי: המפקח על הבנקים, המפקח על שוק ההון ורשות ניירות הערך. עליהם למנוע שחיקת הפנסיות של הציבור והם אלו שיצטרכו לטפל בשכר השערורייתי של מנהלי הבנקים ומנהלי חברות ההשקעות. לכן יש צורך באדם כריזמאטי בעל חזון שיוכל לבצע רפורמות.

ובכן, יש לי הצעה: בוא נעשה חילופי נגידים! בן שלום ברננקי מסיים את תפקידו כנגיד הבנק המרכזי של ארה"ב בעוד חצי שנה. בזמן שמשרת נגיד הפד מתאימה לסטנלי פישר כמו כפפה ליד, ברור שברננקי הוא האדם המתאים ביותר להיות הנגיד הבא של מדינת ישראל. בדרך אגב, הוא היה תלמידו של פישר באוניברסיטת MIT, והוא גם יודע קצת עברית. על כן, אסור להמתין. עלינו להציע לברננקי את התפקיד כבר עכשיו. כך יהיה לו זמן לשפר את העברית ולמנהיגים שלנו יהיה זמן להתאמן בקיום הבטחות.