דוד ליבאי: "חוק הלבנת הון הופך ראשי עיר לראשי ארגון פשע"
עו"ד ליבאי יוצא נגד הוספת עבירת הלבנת הון באופן אוטומטי לכתבי אישום בעבירות מרמה וצווארון לבן, ואילו נשיאת המחוזי בתל אביב דבורה ברלינר סבורה שהדבר תואם את תכלית החוק
"אני מטפל עכשיו בשני ראשי עיר וברב הראשי לישראל יונה מצגר", אומר פרופ' דוד ליבאי, "לשלושתם הדביקו עבירת הלבנת הון. על מה? הם ראשי ארגון פשע? המחוקק, כשחוקק את חוק איסור הלבנת הון, לא ראה לנגד עיניו שראשי עיר ורב ראשי הם ראשי ארגוני פשע שיש להחיל עליהם את החוק".
קראו עוד בכלכליסט:
- לדור: הביקורת לגבי חוק הלבנת הון בחלקה מוצדקת
- גם השופט דנציגר מתנגד לחייב עו"ד לדווח על לקוח החשוד בהלבנת הון
- נחתם מזכר הבנות למאבק בתופעות הלבנת הון ומימון טרור
חוק איסור הלבנת הון מספק לא מעט מחלוקות. הידועה שבהן היא הוויכוח אם יש להוסיף את עורכי הדין כ"מלשינים" על לקוחותיהם. אולם בעוד זו מחלוקת על ביצה שטרם נולדה, מחלוקת אחת מתוכן שכבר הוכרעה בבית המשפט העליון - למורת רוחם של ליבאי ועמיתיו הסנגורים - עוסקת בהוספת אישום בעבירת הלבנת הון לעבירות מקור. היום כמעט בכל כתב אישום העוסק בעבירות המערבות כספים מקובל להוסיף גם את עבירת הלבנת ההון.
דיון צבעוני ויוצא דופן
לצד הדיון העקרוני שמעלה ליבאי בתהייתו לעיל, על מי נועד החוק לחול, מתנהל גם דיון מקצועי אם החוק מאפשר בכלל הצמדה של אישום בעבירת הלבנת הון לעבירות מקור אחרות. מחלוקת זו קיבלה ביטוי צבעוני ויוצא דופן ביום עיון לצאת ספרם של עוה"ד יעל גרוסמן, רוני בלקין וסאלי ליכט, "איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה". באירוע, שערך מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין לפני כעשרה ימים, נטלו חלק שניים שהיו מעורבים אישית במחלוקת זו: ליבאי ונשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב השופטת דבורה ברלינר, שדחתה בעת כהונתה בבית המשפט העליון את ערעורו של ליבאי בסוגיה זו.
עו"ד דוד ליבאי: "קודם צריכה להתבצע עבירת מקור שמייצרת כסף, ואת החוק יש להחיל רק כאשר נעשה ניסיון להסתיר את הכסף הזה" צילום: אריאל בשור ליבאי ייצג אז שני חלפני כספים, מאיר בלס ופנחס פטרקצישווילי, שהורשעו בספיח לפרשת אתי אלון שמוטטה את הבנק למסחר. אלון העבירה צ'קים בנקאיים לאחיה עופר ואלה התגלגלו עד לשני החלפנים. השניים זייפו חתימות על גב צ'קים והפקידו אותם לחשבונם. הם הואשמו והורשעו בזיוף וקבלת דבר במרמה וגם בהלבנת הון. ברלינר קבעה שאותן פעולות עצמן שיצרו את עבירת המקור, הזיוף וקבלת דבר במרמה, יכולות ליצור גם את עבירת ההלבנה (פרשת בלס - מ"ג). ליבאי לא רגוע עד היום מהמיזוג הזה: "החוק אוסר על פעולת הסתרה וטשטוש מכוונת ברכוש אסור.
השופטת דבורה ברלינר: "זיוף וקבלת דבר במרמה יכולים להתמזג עם הלבנת הון. זו תכלית החוק - למנוע ערבוב של כספים נקיים ומלוכלכים" התקשיתי להבין איך בוצעה הסתרה ברכוש אסור כל עוד אין רכוש אסור. קודם צריכה להיות עבירת מקור שמייצרת כסף, ואת החוק יש להחיל רק כשנעשה ניסיון להסתירו". ברלינר השיבה: "הסנגורים מבקשים לצמצם את תחולת החוק רק למצב שהושלמה עבירת מקור ויש לה תוצרים שחורים שיש להלבין. בפרשת בלס קבעתי שעבירת המקור היא גם עבירת ההלבנה. שזיוף וקבלת דבר במרמה יכולים להתמזג עם הלבנת ההון. זו תכלית החוק, למנוע ערבוב כספים נקיים ומלוכלכים. פרשת בלס היא דוגמה מצוינת. למה להגיד 'קודם נחכה שיהיה לכם תוצרים'? שירוויחו, שינסו להסתיר, ורק אחר כך נאשים אותם בהלבנת הון? לא צריך להמתין להשלמה של עבירת המקור כדי לדבר על הלבנה".
"החוק הוא דרסטי"
ליבאי בתגובה: "פעם שלט אצלנו עקרון הקובע כי חוק פלילי יש לפרש בצורה מצומצמת, וכל ספק הוא לטובת הנאשמים. בתחום הלבנת הון מצאו נוסחת פלא: תכלית החוק. וכשהתכלית היא להילחם בהלבנת הון מותר להוריד את המעצורים ולהטות את כללי הפרשנות לטובת המלחמה. חוק איסור הלבנת הון הוא חוק דרסטי, והוא צריך להיות כזה כשמדובר בראשי פשע מאורגן וסוחרי סמים. אבל כשמצרפים את החשד להלבנת הון לעבירות צווארון לבן כשוחד, זיוף, קבלת דבר במרמה. ביום הראשון, כשהאיש עוד נחקר במשטרה נופלת עליו מכה קשה מנשוא. היה לך רכוש? אין לך כלום".
