תיק ורמוס: מריחה שערורייתית

חובבי תאוריות הקונספירציה הצביעו על התזמון המשולב: באותו היום שבו הועלה נוחי דנקנר על המוקד, הורד ממנו רועי ורמוס. דנקנר הועלה ביום שלישי בבוקר, כדי שלעיתונים יהיה זמן להכין חגיגה הולמת, ואילו ורמוס הורד בערב, כשהעיתונים כבר סגורים. אין ספק שבפרקליטות חושבים תקשורת. אילו היו משקיעים מאמץ וכישרון דומים גם בתיקים עצמם, אולי התוצאות היו טובות יותר גם בזירה המשפטית.

לאחר ההסדר השנוי במחלוקת עם השופט לשעבר דן כהן, הגיע ההסדר השנוי במחלוקת עם ורמוס. בהסדרים יש גם צד חיובי: בחיסכון זמן וכסף, בהודאת הנאשם ולפעמים בהודאת הפרקליטות. לא תמיד צריך לצלוב את התביעה על "התקפלות". לפעמים צריך להחמיא לה על שנהגה בנדיבות אנושית או חזרה בה מטעות ולא המשיכה לנהל אותה על גבם של נחקרים וחשודים.

ההסדר החדש עם ורמוס חמור יותר מהקודם

אלא שחומרת ההתנהלות של הפרקליטות בפרשת ורמוס נעוצה בכך שלפני שנתיים ויותר היא אמורה היתה להבין שאין בתיק ראיות לאישום החמור של תרמית. לכל היותר נפל פגם שעל הגבול בין הפלילי למנהלי. אבל זה לא הפריע לה להמשיך ולטגן את ורמוס כמועמד לאישום החמור יותר. ולמה? תירוצים לא חסר: אי אפשר להפריד בינו לחשודים האחרים, והעיקר - אין עדיין, אחרי יותר משנתיים(!), חוות דעת של המומחה הכלכלי.

אם ורמוס היה סוג של מטורף, הוא היה מגיש תביעת נזיקין נגד הפרקליטות בטענה שהתנאי לפיו הוא יימנע מתביעות על העינוי הנמשך אינו חוקי צילום: יובל חן

המריחה בעניינו של שי ירון שערורייתית באותה מידה. מצד אחד, הוא אמנם היה מנהלו הישיר של דוד אדרי, אחד החשודים העיקריים בפרשה, אך מצד שני אין לגביו אפילו את ההקלטות מחדר העסקאות שאיפשרו לכרוך את ורמוס כשותף.

לפני שנתיים וחצי הוקרבו ורמוס וירון בעסקה שבה נסגר התיק הפלילי נגד פסגות בתמורה לפיטוריהם ו־150 מיליון שקל קנס. ורמוס הגיש אז עתירה לבג"ץ (אותה משך בהמשך) על הדיל שגירש אותו מהעיר מבלי שימוע ומבלי שהיה נגדו כתב אישום.

התנאי בהסדר הנוכחי, לפיו ורמוס יימנע מהגשת תביעות נגד הפרקליטות על העינוי והנטרול המתמשכים, משתווה ואף עולה בחומרתו על התנאי בהסדר ההוא. אם ורמוס היה סוג של מטורף, הוא היה מגיש תביעת נזיקין נגד הפרקליטות בטענה שהתנאי אינו חוקי ונוגד את תקנת הציבור.

בפרקליטות איימו להמשיך לטגן את ורמוס

בפרקליטות מתעקשים שהסנגורים הציעו את התנאי הזה. לא בטוח, וגם אם כן, זה היה תחת ה"איום" להמשיך ולטגן את הקליינט שלהם על האש הקטנה יותר של סעיף 424 ("ניהול בלתי תקין"), שככל הידוע, איש טרם הועמד לדין עליו. בבחירה הזו בין דבר לכולירע העדיף ורמוס לסיים את הסיוט, אפילו תמורת הסכמה שלא לתבוע בגין התנהגות שמעניין מה היה למבקר הפרקליטות העתידי לומר עליה.

את המצוד אחרי ורמוס ניהל ראש רשות ניירות ערך לשעבר פרופ' זהר גושן. זאת, לאחר שקודמו משה טרי ניהל מצוד משלו אחרי המנטורים של ורמוס, גבי רביד ודני זילביגר. הרשות והפרקליטות סימנו כנראה את פסגות, הגוף המוסדי החזק ביותר בשוק ההון.

בינתיים, לפחות לגבי הבכירים, הסתיימו הפרשות כהגדרתו הציורית של השופט בדימוס עודד אליגון בפרשת קהלני: ביציאת האוויר מהבלון בקול נפיחה יגעה.