מלכוד המוסד לביטוח לאומי: ההגבלות שמקבעות את מעגל העוני
קצבת הבטחת הכנסה מאפשרת לקבל לכל היותר 2,122 שקל בחודש אך לא מתירה לקבל עזרה כספית מבני משפחה. בית הדין הארצי לעבודה הציף לאחרונה את האבסורד בתנאים שמציב ביטוח לאומי וקבע: "ספק אם שיעור הבטחת ההכנסה מאפשר קיום מינימלי בכבוד"
בהתבטאות נדירה מבקר בית הדין הארצי לעבודה באופן קשה את מדיניות הקצבאות לחלשים של המדינה. "ספק אם שיעורה של גמלת הבטחת הכנסה ליחיד אכן מאפשר קיום מינימלי בכבוד", כתבו בפסק דין שניתן בתחילת החודש שלושה שופטי בית הדין, ובהם סגן הנשיאה והנשיא לעתיד של בתי הדין יגאל פליטמן.
- למה הממשלה מעדיפה שהחרדים ימשיכו ללמוד
- קשישים לא יחויבו להעסיק בעצמם את המטפל הצמוד שלהם
- מפזרים כסף שלי בלי הכרה, אבל חושבים רק בתוך הקופסה
השופטים ציינו כי בחסות החוק מתקיים מצב כמעט קפקאי. הגמלה לאדם יחיד יכולה להגיע לכל היותר לסכום של 2,122 שקל בחודש, כך שמצד אחד היא לא מספיקה לקיום מינימלי; אך מצד שני, אם מקבל הקצבה יקבל עזרה כספית מבני משפחתו, ביטוח לאומי עשוי לשלול לו את הקצבה גם אם מדובר בסכומים קטנים. הדבר אבסורדי במיוחד מכיוון שמלכתחילה קצבת הבטחת הכנסה ניתנת למי שאין לו יכולת לעבוד ואין לו הכנסה אחרת, והוא אף סיים את תקופת הזכאות לקבלת דמי אבטלה או דמי מחלה.
להציג חשבון עובר ושב
השופטים נאלצו להכריע בסוגיה שאולי לא מוכרת לציבור הרחב, אך מוכרת היטב ל־113 אלף מקבלי הבטחת הכנסה בישראל. אלו נדרשים להעביר לביטוח לאומי פירוט חשבונות עובר ושב, הוצאות כרטיס אשראי ומסמכים נוספים שנועדו להראות שהם לא מקבלים סיוע כספי מגורם כלשהו.
התובע, בן 62, קיבל לפני שלוש שנים הודעה מביטוח לאומי כי מכיוון שהוא מקבל סיוע קבוע מאחיו ואחותו בסכום של 2,289 שקל בחודש, ו"סכום זה עולה על גובה הגמלה לחודש", הוא לא יוכל להמשיך ולקבל את הקצבה.
למרות הביקורת החריפה שלהם על מדיניות הקצבאות, דחו השופטים את בקשתו של התובע לחייב את ביטוח לאומי להעניק לו את הגמלה, שכן החוק כיום לא מאפשר קבלת סיוע וקבלת גמלה באותו הזמן. עם זאת, השופטים הוסיפו כי "על המחוקק לשקול אם אין מקום להגדיל את גובה גמלת הבטחת הכנסה, או לפחות להתחשב בתמיכה חודשית קבועה של בני משפחה בשיעור מינימלי באופן שלא תיחשב כהכנסה לעניין הגמלה המגיעה על פי חוק".
סניף ביטוח לאומי בתל אביב צילום: טל שחר
המציאות שפורש בית הדין מתארת מצב ובו מקבל הבטחת הכנסה מחויב להישאר מתחת לקו העוני, שעמד בשנת 2011 על 2,000 שקל ליחיד. גם בביטוח לאומי וגם במשרד הרווחה מודעים למצב, אך עדיין לא הובילו מהלך לתיקונו.
האמירה מעניינת במיוחד מכיוון שהיא מגיעה מכיוונו של מי שצפוי להיות מסוף השנה הנשיא של בתי הדין לעבודה, סגן הנשיאה יגאל פליטמן. אם ימונה, לעמדותיו ולאמירותיו של פליטמן יהיה משקל גבוה לא רק בתיקים שאותם ינהל, אלא גם כלפי שאר חלקי המערכת המשפטית ובתי הדין האזוריים לעבודה העוסקים גם הם בתביעות של אזרחים נגד ביטוח לאומי.
לביהמ"ש הכוח לכפות שינוי
אין זו הפעם הראשונה שמערכת המשפט נדרשת לתקן ליקויים במדיניות הרווחה של המדינה. פסק הדין האחרון של נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית ביניש עסק בשאלה האם אחזקה של רכב מעידה על עושר שמונע קבלת גמלת הבטחת הכנסה. הנשיאה ביניש קבעה בתחילת השנה כי בעלות על רכב לא יכולה להוות עילה אוטומטית לשלילת הבטחת הכנסה, כפי שנהג עד אז לעשות ביטוח לאומי.
"פסק הדין הוא עוד אישוש לטענה שלמרות החולשה של מערכת הרווחה, ואף שהמוסד היחיד שהציבור יכול לסמוך עליו הוא בית הדין לעבודה, השופטים תופסים עמדות הססניות", אמר ל"כלכליסט" עו"ד יובל אלבשן, סמנכ"ל עמותת ידיד.
לדבריו, בית הדין יכול היה לכפות על הממשלה לתקן את המצב אם היה קובע כי יש לאפשר הענקת גמלה, וכך היה מחייב את משרד הרווחה להתייחס לנושא. "אין לצפות מביטוח לאומי לעשות זאת בעצמו, כי הוא כבר שנים לא נשלט על ידי שר הרווחה, אלא על ידי החשב המלווה מטעם משרד האוצר", הוסיף אלבשן. "לכן כה מאכזב שבית הדין לעבודה מסתפק ביציאת ידי חובה באמירה חשובה, אך כזו שהיא בעיקר מוסרית ולא מעשית".
