הכלכלה הפלסטינית: נציב המלח של שטח C

המפעל נראה כמו נטע זר שם, אזור שכולל יישובים ישראליים, את אתר מגילות קומראן, את אתר הנופש עין פשחה, מטעי תמרים רבים ואת מפעל התמרוקים AHAVA. בתוך כל אלה מייצר חלאק גם בגיל 78 את המלח שלו ומשווק אותו בשקים של 25 ק"ג לגדה ולעזה.

צפון ים המלח. האזור בשליטת ישראל מאז הסכמי אוסלו צילום: אביגיל עוזי

התמלוגים מועברים לאפוטרופוס הכללי

בחודשים האחרונים מגבירים הפלסטינים את הלחץ על הקהילה הבינלאומית בנושא שטח C. יו"ר הרשות אבו מאזן וראש הממשלה ראמי חמדאללה דורשים לקבל אישור לבנות באזור ולפתח אותו ומציגים בפני העולם שורה של מיזמי פיתוח גרנדיוזיים - עיר קיט פלסטינית לחוף ים המלח, תוכנית להקמת מפעלים כימיים ועוד. ממשלת ישראל, מצדה, מקפידה לא להתייחס לנושא.

על רקע זה מוזר למצוא במקום את מפעל המלח הפלסטיני. חלאק, מהנדס כימי במקצועו, קיבל את הזיכיון להפקת המלח מממשלת ירדן ב־1964. מאז 1967 הוא מעביר את התמלוגים לאפוטרופוס הכללי הישראלי, שירש את נכסי ממשלת ירדן בגדה.

חלאק עמד בקשיים הכלכליים, הביטחוניים והפוליטיים, אך מפעל המלח שלו נותר קטן ומיושן. המלח הגולמי שמסונן בבריכות סמוכות נשטף במפעל, מוכנס לצנטריפוגה שמפרידה ממנו את המים ועובר לייבוש בתנור. השלב הבא הוא מיון המלח: מה שנראה כאבקה מוגדר כגודל 0 ומשווק בדרך כלל לקליית גרעינים ובוטנים; דרגה 0.2–1.2 משמשת כמלח שולחן רגיל; דרגה 1.2–2 נמכרת כמלח גס; ודרגה 2–3 מוגדרת כמלח גורמה, תחום שבשנים האחרונות הפך לפופולרי מאוד בארץ ובעולם.

רוחות של שינוי בעסק המשפחתי

בימים אלה מקדם היזם הישראלי אלון ליאור את מלח הגורמה של חלאק במסגרת המותג 424. ליאור מציע טעמים שונים - מלח מעושן, מלח עם פלפל שחור, מלח בתוספת אצות ים ועוד.

במקביל בונה בנו של עות'מאן, חוסאם חלאק, מפעל ליד יריחו במטרה לשווק את המלח באריזות קטנות. עד כה שיווק המפעל הפלסטיני הוותיק את המלח בשקים גדולים של 25 ק"ג. בעוד תוכניות הפלסטינים לפיתוח שטח C נראות כמו חלום רחוק, לפחות במפעל המלח הפלסטיני חשים ברוחות של שינוי.