הפרצה שהממונה על הביטוח שכח לסגור

קהל הלקוחות של תעודות הסל מתחלק בין הצרכן הקמעונאי ובין הגופים המוסדיים המנהלים את כספי הפנסיה של הציבור.   

עד לפני כשנה אסר הממונה על הביטוח על גופי הפנסיה לרכוש תעודות סל של גופים קשורים, כלומר — קופת גמל לא יכלה למשל לרכוש תעודות סל של בית ההשקעות המחזיק בה. כיום מתיר הממונה לגופי הפנסיה לרכוש תעודות סל של בית ההשקעות, ובתנאי שגופי הפנסיה לא ישלמו יותר מ־0.1% דמי ניהול לתעודה ללא קשר לדמי הניהול שהיא גובה בפועל.

אלא שבכל הנוגע לתעודות השקליות, אותן תעודות שמאפשרות ללקוח לקבל חשיפה למדדי מניות בחו"ל ללא חשיפה נוספת למטבע של המדינה הרלבנטית, מדובר במצב שונה לחלוטין. דוגמה לתעודה כזו היא תעודה שקלית העוקבת אחר מדד S&P 500 ולא חושפת את הלקוח לתנודתיות בשער הדולר.

הממונה, שהתיר לגופי הפנסיה לקנות תעודות של הבית, פספס את העובדה שבכל הנוגע לתעודות השקליות הרווח של חברות תעודות הסל לא מתמצה בדמי הניהול, אלא ברווחים עקיפים שנוצרים כתוצאה מהפרשי ריביות בין מטבעות של מדינות שונות. כך למשל, בתעודה השקלית על יורוסטוקס 600, שבה הורידו קסם ותכלית דמי ניהול ל־0.1%, הן מרוויחות עוד 0.45% רק מהפרשי ריביות.

בסיטואציה כזו נוצר תמריץ לבתי השקעות המנהלים קופות גמל או קרנות פנסיה ותעודות סל, למכור את תעודות הסל השקליות לקופות הגמל או לקרנות הפנסיה שלהן. קופת הגמל מהווה גוף עתיר מזומנים שיכול להזרים סכומי עתק לתעודות הסל, ולייצר להן רווחים אדירים כתוצאה מהפרשי הריביות המדוברים. קופת הגמל או קרן הפנסיה הופכת בסיטואציה זו למנוע רווחיות לחברת תעודות הסל של הבית, שווה ערך ללקוח עתיר הון.

הממונה על הביטוח החדשה דורית סלינגר צילום: עמית שעל